מהדירה לטענת התובעים נגנבו מפתחות רכב התובעים (שלא היה מבוטח), תכשיטים, כסף, מכשירי וידאו ותכולה נוספת בשווי כולל של 22,766 ₪ (סעיף 9 לכתב התביעה).
בענייננו, מדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח, הנדרשים בגין הפריצה שאירעה בדירתם של התובעים, כאשר לצורך פסק דין זה, השאלה השנויה במחלוקת הנה בקשר לדרך ולמועד התרחשותה של הפריצה ובנוסף בקיומה של אפשרות שהתובעים או מי מטעמם מסרו גרסה שקרית בקשר לנסיבות הפריצה, לרכוש שנגנב ולהיקף נזקיהם, ובשאלה, האם אכן הכשילו התובעים במודע את בירור החבות.
...
הנתבעת, לאחר שערכה בדיקות ובירורים, הגיע למסקנה, כי יש לדחות את תביעת המבוטחים בגין גניבת התכשיטים "שכן אלו כלל לא נגנבו".
לטענת התובעים, הנתבעת דחתה את תביעת המובטחת שלא בצדק, שלא בתום לב, כשהיא מסתמכת על דו"ח פעולה שנגבה מהתובעים "כאשר היו במצב נפשי קשה וטראומטי, וזאת לאחר שגילו לתדהמתם את הפריצה שארעה בביתם בעת שישנו, ובעוד הם ישנים" ולכן בשלב זה עדיין לא הצהירו על גניבת התכשיטים והתכולה, אלא מאוחר יותר הגישו תלונה למשטרה בעיניין התכשיטים והרכוש שנגנב (סעיף 11 לכתב התביעה).
לאחר שעיינתי בתצהירים, בעדויות, בראיות ובסיכומים, הגעתי למסקנה, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, לא הוכיחו את אירוע הגניבה כפי שנטען בכתב התביעה, לא הוכיחו את הרכוש שנגנב, ולא הוכיחו את שוויו ולמעלה מן הצורך הנתבעת הוכיחה לי, כי בנסיבות העניין גם אם היו אלו מוכחים, היא הייתה פטורה מחובת התשלום על סמך הפטורים העומדים לה לפי חוק חוזה ביטוח.
לאור האמור, דין התביעה להדחות, ואני פוטר את הנתבעת מתשלום תגמולי הביטוח לתובעים.
התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ +מע"מ.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתוספו לו הפרישי הצמדה וריבית כחוק.