ביטוח עסק סירוב תשלום לציוד שנגנב נזקי גניבה

לפיכך, עתרה וטיבר בתביעתה לחייב את המישטרה לשלם לה פיצויים בשווי הסחורה שנגנבה, בסך של 95,000 ₪.

אולם, בנוגע להתרשלות המישטרה בטיפול בתלונה שהגיש מנור, קבע כי לא מיתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין גניבת הסחורה (הנזק) לבין ההתרשלות בטיפול בתלונה, בנימוק לפיו "שהרי מי לידינו יתקע שטיפול הולם וסביר של המישטרה בתלונתו של מנור היה מביא לזיהוי הגנב ולאיתור הסחורה הגנובה והשבתה לידי התובעת". בית משפט קמא דחה את טענת המישטרה לקיומו של אשם תורם, בקבעו כי וטיבר לא תרמה מאומה לנזק שניגרם בגין התרשלותה של המישטרה באתר הבניה.

עוד קבע כי העידר ביטוח של הסחורה עובר לאספקתה לקל בנין, כמו גם אספקת הסחורה ללא ביטחונות מהאחרונה, לא תרמו בדרך כלשהיא לגניבת הסחורה, שהייתה יכולה להמנע לולא התרשלה המישטרה.

גם כאשר ניסה מנהלה של קל בנין לגרום למישטרה לפעול לנוכח קיומו של צו הקפאת ההליכים, הוא נענה בסרוב ונידרש להגיע גם למחרת למישטרה ולהציג את הצוו, זאת כאשר באותו זמן נילקח הציוד "בכוח הזרוע", ללא כל חשש ומורא מהמשטרה.

קביעה זו מעוגנת בדו"ח פעולה של המישטרה על אודות הביקור (1-16-52-1), שם נרשם כי: "הגענו למקום עוד פעם. מדובר בסכסוך עסקי בין חברת בניה לקבלנים. הוסבר להם כי אין טפול משטרתי בעיניין. הופנו לגורם המתאים בבית המשפט". סמוך לשעה 14:00 של אותו יום נוצר קשר ישיר בין וטיבר למישטרה, עת התקבלה הודעתו הטלפונית של מנור על קבלני משנה הנוטלים מכל הבא ליד מהציוד הפזור באתר הבניה.

בדו"ח הפעולה שערך ואפי (מס' 01-016-0172-01 ) נרשם : "שוחחתי עם המודיע שהוא אלמוני מסר שהוא עובר רוח (צ"ל עובר אורח) הבחין בהרבה אנשים שנראים גונבים ציוד עליתי מול צפון בגל צפון וביקשתי לשייך את הארוע לארוע 145 ולסגור אותו ...". אין למעשה מחלוקת כי המישטרה לא הגיעה לאתר בעקבות קריאה זו, וכי ואפי הסתפק בשיוך הקריאה לדווח שקדם לה, ואשר נבדק על ידי השוטרים בביקור החמשי.

...

לסיכום, בנסיבות העניין, בהעדר הוכחה כי וטיבר הייתה זכאית לקבל חזקה בסחורה חרף הצו להקפאת ההליכים, הרי אפילו הייתה הגניבה נמנעת או שהסחורה הייתה מאותרת לאחר גניבתה, לא הרימה וטיבר את נטל ההוכחה כי הסחורה הייתה עוברת לחזקתה.

א. הטיפול בתלונה שהגיש מנור על הגניבה קביעתו של בית משפט קמא כי המשטרה התרשלה בטיפול בתלונה שהגיש מנור ביום 28/11/12, לאחר שהסחורה נגנבה, מקובלת עלי.

משכך, מתייתר גם הדיון בסוגיית האשם התורם של וטיבר, ואין מקום להידרש לו. הערעור מתקבל, אפוא.

אשר לקביעת השמאי כי מדובר בארוע גניבה, השיב כי ".. נשלח שמאי לשום את הנזק, בלי קשר לכסוי הבטוחי" (עמ' 4-3), הנתבעת אינה חולקת על הסכומים הנקובים בחוות דעת השמאי ואולם, "הוא (התובע- ח.ב.א) טוען לארוע גניבה, ולא מדובר בגניבה, אלא בעיסקה שבא אליו אדם ונתן לו את המצלמה מתוך רצון ומתוך מטרה לקבל כסף" (עמ' 4).

במצב דברים זה, מוטל על התובע להראות כי נגרמו אובדן או נזק פיזי, ללא צורך להכנס לדיון בשאלה כיצד הם נגרמו ובאשמת מי. בז'קט הפוליסה אין הגדרה של המילה "אובדן". ההגדרה למילה "אבד" במילון אבן שושן הנה "1. היה ונעלם, לא ניתן למצאו, לא נודע איהו. ... 2. נשמד. ... 3. אבד, הפסיד מה שהיה לו". בע"א 497/85 אשר אשל נ' פיליפ גאבל ריט, חתם לוידס, פ"ד מב(1) 89, הגדיר כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) את המונח "אובדן" בפוליסה: "ניתן להגדיר 'אובדן' - בלי להתיימר ליתן הגדרה כוללת הטובה לכל המקרים במצב דברים שבו הנכס המבוטח אינו עוד בשליטת המבוטח, ואין סיכוי סביר כי יחזור לשליטתו, וכל זאת בלי שהמבוטח מרצונו העביר את זכויותיו בנכס. כך הוא הדבר אם הנכס מושמד פיסית, או אם הנכס נגנב מהמבוטח ונרכש על-ידי צד שלישי שקנה בו בעלות... לא כן אם המבוטח 'איבד' את שליטתו בנכס על-ידי מכירתו, גם אם הקונה לא שילם לו את דמי המכירה...". אין מחלוקת כי המצלמה אינה עוד בשליטת התובע, ואין סיכוי סביר כי תחזור לשליטתו.

ראשית, בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת נקבע כי "סוג הנזק" הנו "גניבה"; כי "גורם הנזק" הנו "גניבה תוך היתחזות ומרמה"; ובפרק "סיכום וממצאים" קבע השמאי כי "מדובר בגניבת מצלמה עם כרטיסי זכרון ברשות המבוטח על ידי אלמוני תוך היתחזות ומרמה ובעת שהמבוטח ביקש למכור את הפריטים". אמנם בפרק "סיכום" קבע השמאי כי מדובר ב"גניבת" ציוד (המילה גניבה הושמה בתוך מירכאות) ואולם, אין הדבר מעלה או מוריד.

אשר על כן, משהוכיח התובע כי המצלמה אינה עוד בשליטתו; כי אין סיכוי סביר כי תחזור לשליטתו; וכי אין מדובר בעיסקה ברצון, הרי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח קיומו של "אובדן" המהוה "מקרה ביטוח". בטרם אחתום סוגיה זו, אבהיר כי ככל שהיה מוכח לפניי שמדובר בעיסקה מרצון, שבמהלכה היה התובע מוכר לאדם אחר את המצלמה, ולאחר מכן, האדם האחר (ולא מתחזה שמבצע "עוקץ") היה מסרב לשלם תמורתה, כי אז היה מקום לקבל את טענות הנתבעת.

...

הרכישה בוצעה ללא קשר לקרות "מקרה הביטוח", ובטרם אירע "מקרה הביטוח". אשר על כן, זכאי התובע לתשלום תגמולי ביטוח לפי ערך שיפוי, דהיינו- בסך של 11,000 ₪, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה (תחת הכותרת "תביעה/הערכת הנזקים"), ובאופן התואם למעשה את נסיבות המקרה, שהרי התובע ביקש למכור את המצלמה וכרטיסי הזיכרון לפי שווי זה. סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע תגמולי ביטוח בסך של 11,000 ₪ בניכוי השתתפות עצמית בסך של 540 ₪ (כמפורט ברשימת הפוליסה; עדות נציג הנתבעת- עמ' 4).

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

באשר לטענת המבקשת, שג.ש. השיב לחוקר, כי אם היה מסרב היו נזקים, "מובן מאליו שאם היה מסרב היו נזקים" - נטען, כי מדובר באמירה כללית, שכן הרי בחומר החקירה הפנה להודעות של קבלנים אחרים, שאמרו שלא חוששים מהמשיב והיו מרוצים משירותי השמירה שלו.

הודעת הקבלן עאמר גודה מיום 16.3.2023, אופקים - (קבלן עבודות עפר) "עובד עם עאדל 5-10 שנים... לא מחפשים חברה, החברה באה אלייך ומציעה... לא משנה עאדל או אחר, עאדל בנאדם טוב שמחפש להיתפרנס... מי שזול לוקחים אותו...שוכרים שמירה להלחם בגניבות... מברר על האדם ואחר כך סוגר אם מתאים. אם לא מתאים לא לוקח ולא קורה כלום... לכל מנהל עבודה שיקול דעתו משלו את מי לקחת. מאשר כי מחליף שירותי שמירה אם היו לו גניבות... ליד האתר שלו באופקים יש מלא חברות שמירה... קבלן יכול לקחת מי שהוא רוצה לשמירה... אם יקבל הצעה נמוכה יותר יחליף את עדאל..." הודעת הקבלן אייל פרץ מיום 22.3.23, שכונת הפארק אופקים "החברה צריכה שמירה בכל מקרה ולכן לקח אותו... לא היו תקלות כשהסתיים הפרויקט הופסק הקשר... עאדל הציג עצמו בשם פרטי... הקבלן אבו כוש המליץ עליו... אפשר לקחת חברה אחרת... בדרום פרויקט לא נשאר דקה ללא שמירה." הודעת הקבלן סלאמה אבו קוש מיום 5.3.23, שדרות "הגיע מישהו והציג עצמו כשומר.. חייב שמירה.. אם זה לא היה מתאים במחיר לא היה לוקח.. לא נחתו עליו ואמרו קח.. לא מכיר את עאדל אלסנע... קיבל שירות מצוין מעין האופק ולא היו תקלות." הודעת מנהל חברת "מוטי קידוחים" נועם דודי מיום 15.3.23, אופקים "זה האיזור שלהם, הקבלן סגר מראש זה האתר היחידי שלא גנבו סולר ולא כלום.. יש אתרים שמשלמים לחברת שמירה ונגנב סולר.. שומרים גונבים אבל לא במקרה של עין האופק.. לא יודע מי הבעלים של עין האופק.. הגיע לאתר ושאל את הקבלן מי השומר ובקש מהקבלן את מספר הטלפון וסגר (אחים אוזן).. חברת השמירה זה איזור שלהם אף אחד לא מתקרב לשם או נוגע בציוד.. כל איזור יש את השומר שלו... זה עוד שומר נורמאלי מה שסגרת איתו סגור לא נוגעים בכלום. יש שמירה הוא נותן שירות על אמת... לקח את עין האופק כי כבר היו באתר ולא בגלל חוסר ברירה. אף אחד לא שם לו אקדח והכריח אותו לעבוד עם עין האופק... בכל האתרים יש שומר בשטח.. אם היה יודע שאין רישיון לא היה לוקח את עין האופק". הודעת הקבלן אברהם עזרן מיום 5.3.23, שכונת הפארק אופקים "דרישות חברת הביטוח היה שמירה.. מנהל התפעול היתקשר לחברת עין האופק ויצר את הקשר... לקחו שמירה להמנע מפריצות במהלך הבנייה ולאחריה. לא הייתה בעיה להפסיק את החוזה רק צריך לדיווח בזמן לפי ההסכם". (ראה עמ' 5, שורה 33, שורה 161, שורה 215, שורה 242, שורה 251) הודעת הקבלן יהודה אזולאי, מיום 06.03.2023 לדבריו "הם היו הראשונים באתר ואז הבחין בעדאל וברכב סיור וסימן להם, דיברו ואמר שכרגע עוד מוקדם לכן לקח מספר טלפון. עם הכנסת הציוד החל עדאל לעבוד האיזור רבוי בבדואים לכן החליט לאבטח ולשמור על המקום... נגנב להם כבל חשמל ועדאל אפשר להם לקנות כבל חדש... הייתה שמירה בפועל... יש צורך בשרותי שמירה כי פרצו להם בעבר למפעל באשקלון... אין הרבה חברות שמירה באופקים ולכן לא חיפש... עדאל בעצמו אמר לו שיוכל להפסיק מתי שירצה... אני מבין שזה החוק אבל אני לא מבין איפה ההיגיון שעומד מאחורי זה. הוא עובד שנים ורץ ומתקדם (עדאל) ופתאום יום אחד מישהו נזכר וככה המדינה שלנו נראית... מרוצה מהשרות שקבלתי..." (ראה עמ' 3 שורה 38, שורה 53, עמ' 6 שורה 128, שורה 162) הודעת הקבלן חיים חן, מיום 01.05.2022 - אופקים לדבריו "בכל אתר עבודה אתה חייב שמירה שלא יגנבו... הכרתי את עדאל באמצעות חברת חומר בנייה באשקלון... חבר שלי הביא אותו ביחד אליי. סגרתי איתו חוזה... הוא עושה סיורים ולא שומר ויושב בשטח כל הזמן. עוד הוסכם אם גונבים הוא ישלם. הוא התחייב אם יחסר משהו או ייעלם, הוא ישלם, הוא האחראי על חוסרים... לא איימו עליי." (ראה עמ' 2, שורה 34, עמ' 3 שורה 16, עמ' 3 שורה 55) הודעת הקבלן נדב יוסי אוחנה, מיום 01.05.2022 – איזור תעשייה אופקים "באתרי בנייה או מפעלים לוקחים שומרים... הכירו את עדאל לפני 10-12 שנים. רצה שמירה בבני נצרים אך לא לקח את עדאל. לאחר מכן בפרויקט אחר יצר בעצמו קשר עם עדאל שישמור על המיתחם... קיימת שמירה בפועל... לא היו לחצים או איומים אף פעם... לא ראה סימונים מיוחדים של עדאל באיזור השמירה." (עמ' 1, שורה 10, שורה 17, עמ' 3 שורה 71, שורה 77, עמ' 4 שורה 91) הודעת הקבלן שרון נחום, מיום 08.05.2022 - אופקים לדבריו: "כשמגיע לאתר חדש בודק מי נותן שמירה באיזור ופונה אל החברה או שפונים אליו עם הצעת מחיר, עובד עם שתי חברות שמירה צודיקר וי. גלים יש חברה נוספת שנתנה לו שרות... מציגים חומר על החברה ומחיר מתווכחים ובסוף יוצא הסכם כתוב... לא מכיר את עדאל" (עמ' 2, שורה 4, שורה 14, שורה 15, שורה 18, שורה 22) הודעת הקבלן אליהו בן מוחה, מיום 19.03.2023- אופקים ונתיבות לדבריו: "לא לוקח שמירה ומבחינתו שיגנבו באתר... לא מאמין בשמירה כי לפי ניסיונו גם עם שמירה גונבים מעדיף לתפוס את הגנבים בעצמו... מכיר את עדאל כי המשרדים שלו ליד... רואה רכבי סיור של עדאל, רואה את המדבקות, עדאל שומר באיזור ומוכר... עובד של עדאל הציע לו שמירה כשבנה ליד המשרד של עדאל פעם אחת... לדעתו עדאל היחיד ששומר באופקים... מתאר את דרך הפעולה של גובי הפרוטקשן על פי מחקר עממי של ערוץ מסחרי זה או אחר" (עמ' 2, שורה 37, שורה 45, שורה 55, עמ' 3 שורה 58, שורה 70, שורה 77, שורה 79, שורה 99) הודעת יצחק דרורי אנידזר, מיום 15.03.2023 – "מחסני השוק" הקרייה החרדית, באר-שבע לדבריו: "קיבל מספר הצעות מחיר לשמירה מחברת מ.מ.א.ג 58 וגם מחברת עין האופק והיה פער רציני במחיר... אחיו הכיר לו את עדאל... לאחר משא ומתן נחתם הסכם... נגנבו כלים והוגשה תלונה במישטרה על ידי קבלן המשנה במקום... עדאל ניסה לעזור ללא הצלחה ולאחר מכן נחתם הסכם חדש עם עדאל." (עמ' 2, שורה 14 ועמ' 3 שורה 32, שורה 38, שורה 50) לטענת הסניגור, החל מעמ' 5 משורה 103 – החשוד מודרך על ידי החוקר ואומר שלא הייתה פריצה חמישה חודשים ופתאום פריצה במוצאי שבת אבל שוכח שבמוצאי שבת אין שומר וחמישה חודשים לא קורה כלום.

הודעות גבריאל טרבלסי ואחיו יקיר טרבלסי מיום 14.03.2023 – יזמים והשבחת נכסים לדבריהם: "ההכרות שלהם עם עדאל הייתה על רקע הכרות אישית בפיצרייה בעומר לפני שנים רבות... חברות הביטוח מחייבות אותם לקחת חברת שמירה וגם לדרישת הבנק שנותן הלוואות... התקשרו מרצון חופשי... יכלו לסיים את החוזה בכל שלב, לא היו איומים... הפניה לעדאל הייתה מצדם על רקע הקשר שנוצר בעבר, לא ידע שאין לעדאל רישיון. קיבל כסוי ביטוח לנזקים." הקבלן אמין אבו עראר – מיום 08.03.2023 לדבריו: "אם הכלים רחוקים צריך חברת שמירה... לא זוכר שקבל הצעות שמירה במקום שלא היה צורך... לא רואה בעיה להחליף עדאל נראה לו בחור נחמד... לא היו גניבות... אחרי החוזה עם עדאל פנתה אליו חברת שמירה בשם אונליין בהצעה יקרה... עדאל הסביר את המחיר הנמוך בריבוי הלקוחות באיזור... מדגיש שהוא ביקש שמירה ולא לחצו עליו... מאשר כי קיבל תמורה... מאשר כי פגש את השומר..." (עמ' 3, שורה 26, שורה 31, שורה 40, שורה 43, שורה 48, עמ' 4 שורה 58, שורה 64, שורה 88, שורה 93, עמ' 5 שורה 95) הקבלן מוחמד חטיב, מיום 09.03.2023 לדבריו: "מישהו המליץ על חברת השמירה עין האופק... קיבל את הטלפון והציע לעדאל להפגש... היו סיורים במקום... הפסיק לעבוד עם עדאל כי לא היה מה לגנוב יותר... מאשר כי נזקק לשמירה כאשר היה באתר ציוד וחומר... לדבריו איפה שיש בדואים גונבים... יעבוד שוב עם עדאל כי לא גנבו לו... כשאין מה לגנוב לא המשיך עם עדאל... החליט על שמירה מפני הבדואים כשהגיע הציוד השווה פנה לעדאל... לא מכיר את מישפחת תראבין... עדאל היה אהוב עליו בן אדם אלגנטי ומנומס אין לו אופי עברייני... הנחקר מכיר לדבריו חברות שמירה שהן גנבים. בעוד עין האופק לא גנבים הם קטנים עדאל אמיתי ולארג'" (עמ' 2, שורה 33, שורה 49, שורה 55, עמ' 3 שורה 76, שורה 79, שורה 81, עמ' 4 שורה 125, שורה 138, שורה 151, שורה 166, עמ' 7 שורה 217, שורה 220) עוד הפנה הסניגור לשתי הודעות של שני סיירים שיעבדו אצל הנאשמת 2.

באשר לחוות דעת של גורמי המודיעין של משטרת ישראל – נטען, כי אין לייחס לה כל משקל, שכן שבט תראבין הוא שבט בדוואי, שיש ביניהם גם מעורבים בפשע כמו יתר האוכלוסיות בכל הארץ, אבל גם ביניהם רופאים, עורכי דין, אנשי עסקים, משכילים, אנשים נורמאטיביים, שומרי חוק.

...

) נתתי דעתי לאזהרה שבאה מפי בית המשפט העליון בבש"פ 490/21, מדינת ישראל נ' עזיז אבו עסא, לפיו בתיקים מסוג זה, יש להסתכל על הראיות כמכלול ולא במבט צר ופרטני ביחס לכל אישום ואישום, ובלשונה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז: "על רקע זה, התייחס בית משפט זה בעבר לכך שבחינתן של ראיות לכאורה בתיקים שבהם מיוחסות לנאשם עבירות של סחיטה באיומים תיעשה תוך בחינה של מכלול הראיות וצירופן לכדי תמונה כוללת אחת - להבדיל מבחינתן באופן מופרד ומנותק זו מזו." אולם, גם לאחר שחזרתי ובחנתי את המכלול, המסקנה המתחייבת היא שפרשת התביעה לוקה בחולשה מהותית ולא ניתן לומר, שהראיות לכאורה איתנות.

לסיכום – שרות המבחן מציין, כי אין הם באים בהמלצה לשחרור במעצר בית, גם תחת אזוק אלקטרוני, שכן אין במתווה כאמור, כדי לתת מענה לרמת הסיכון ועדיין במידה והעסק פעיל, יהיה קושי למנוע מהמשיב להיות מעורב בניהול העסק במסגרת מעצר הבית/מעצר בפיקוח אלקטרוני.

(ראה לעניין זה בש"פ 18159/19, בש"פ 3930/18) על רקע המתואר לעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים: המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת מגוריו תחת פיקוחם של אחיו פאיז; עראף; קאמל, לסירוגין.

חברת השמירה ועובדיה, לא יהיו מבוטחים במסגרת הפוליסה בה מבוטח הציוד (לרבות אינם נחשבים לקבלן משנה).

חלקו השני של פסק הדין בעיניין סלוצקי עסק באופן החלתו של עיקרון הבצוע היחסי הקבוע בסעיף 18(ג) לחוק בנסיבות של סעיף 21 לחוק, קרי כאשר המבוטח לא נקט אמצעי להפחתת הסיכון כפי שנידרש ממנו על פי תנאי הפוליסה.

אז מגיע השלב השני: אם מבטחת סבירה היתה נכונה לבטח את המבוטח מבלי לחייבו בנקיטת אמצעי כאמור - עיקרון ביצוע היחסי יְיוּשם בהתאם לדמי הביטוח שהיו נגבים על פי אותה 'פוליסה משוערת' שהיתה מונפקת על ידי המבטחת הסבירה; ואם מבטחת סבירה היתה מסרבת לבטח את המבוטח ללא התחייבות מצידו לנקוט אמצעי כאמור – תופטר המבטחת-הנתבעת מחובתה לשלם תגמולי ביטוח כלשהם (שם, פס' 39-36).

היא הוכיחה זאת באמצעות עדותה של עדנה גרין טוביאס, האחראית במגדל על תחום הביטוחים ההנדסיים: "אנחנו יודעים שתנאי שמירה זה תנאים מינימאליים ותנאים שאף חברה, ככל שאני ראיתי, לא ויתרה עליהם. זה משהו שהוא קיים בתוך כל הפוליסות". "יש תנאי חיתום מינימאליים שאנחנו לא מוכנים לסגת מהם ... בנוגע לשמירה, ... זה משהו שהוא מבחינתי ייהרג ובל יעבור". "אנחנו יודעים שיש חשיפה מאוד גדולה לנזקים של כלים שנמצאים מבודדים ונמצאים לא מוגנים, לא שמורים, ... שום משא ומתן לא יביא לביטול של תנאי המיגון הזה ... יש תנאים שהם מינימאליים מבחינתנו, כמו, למשל, להעמיד שומר לכלי צמ"ה שנימצא בחוץ מבודד, באתרים". "אנחנו לא עושים משא ומתן על תנאי המיגון". "הפוליסה שלנו היום עברה כברת דרך מאז (מאז שנת 2014 - א"ג) ותנאים השתנו והתנאים הוחמרו מאוד בשנים האחרונות ... שלוש-ארבע שנים אחרונות אנו צופים בהחמרה מאוד בתחום של הנזק בזדון והגניבות והשריפות, ולכן הפוליסות שלנו הן משקפות את ההחמרה הזאת, ולכן אנחנו רואים את הצורך בשמירה". בחקירתה הנגדית היא נישאלה על ביטוח ללא שמירה: "ש. גם במגדל, ב-2019 או 2018 לטענתך, אולי גם 2020, ביטחו באגר באתר עבודה שמצוי 150 מטר מבניין מגורים ללא שומר קבוע, נכון?

...

בנו, מוסא, שהיה מפעיל המחפר, אמר בעדותו הראשית שהוא היה באתר יום אחד לפני שהמחפר נשרף, אולם לא העיד על המרחק בו היה המחפר, ולא סיפק תמיכה לעדותו היחידה של אביו בנקודה זו. בהיעדר תמיכה לעדותו של עלי, ומשלא הוגשה הוכחה למדידה אשר עלי העיד כי ביצע, אני דוחה את הטענה כי המחפר חנה במרחק של פחות מ-150 מטרים מבניין מגורים.

אני סבור כי פוליסת מנורה שביטחה יעה אופני בשנת 2014 היא ראיה בודדת, אשר אין בה כדי להוכיח שמבטחת סבירה בשנת 2019 הייתה מסכימה לבטח מחפר ללא שמירה צמודה במידה והוא חונה בלילה במרחק שקטן מ-250 מטרים מבתי מגורים.

אני מעדיף, איפוא, את חוות הדעת של קיהל על פני זו של בר-און, וקובע שלא הוכח שמבטחת סבירה הייתה מתקשרת בשנת 2019 בחוזה ביטוח שאינו כולל את תנאי המיגון והשמירה שנכללו בפוליסה מושא תביעה זו. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

במסגרת עסקיה התובעת ביצעה עסקה מול לקוח שרכש אצלה ציוד שנמכר בבית העסק בסכום התביעה.

נטען בתביעה שעובר להצטרפות התובעת אף הובטח לה, שלעומת מצב קודם, למועד ההצטרפות, קיים ביטוח לבתי העסק, באופן ששימוש בלתי הולם בכרטיס, למשל כרטיס גנוב, הנזק בגינו אינו נופל על כתפי בית העסק, אלא קיים לצורך העניין ביטוח וכיסוי, המגן על בית העסק.

נטען שהטענה, להיעדר זהוי כנדרש לא הוכחה, נהפוך הוא, יש לקבל את דברי התובע שהיתה זהות בין שם בעל הכרטיס, לשמו של מי שעשה בו שימוש לא ראוי, למעשה הגנב שתעודת הזהות שלו צולמה במקום, ואף חתם בפני העד, בשם עבסי אחמד, ומפנה בעיניין לכתבי הטענות והאסמכתאות שם. ב"כ הנתבעת טוען כי יש לדחות את הטענה לגבי הסכמה חוץ חוזית או הבטחה במסגרת המשא ומתן לפיה קיים ביטוח או הגנה לעיסקאות ושלא פורט בהסכם ההצטרפות עצמו ושולל אי תשלום במקרה נשוא הדיון.

ומשכך ולפי ההסכם במקרה זה, ובהצטרף לדחיית הטענה לקיום הבטחה שרירה ומחייבת בעיניין תנאי בטוחי, כזה או אחר, וכן ביצוע העסקה לאחר שנדחתה כמה דקות קודם לכן, ובמספר תשלומים, וזאת ביום מסוים, ויום נוסף לאחריו, נראה שהנתבעת אכן הייתה רשאית לחייב בחזרה את אותו זכוי שביצעה, ולסרב לדרישה המאוחרת, להעביר את התשלום לתובעת.

...

לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות, תנאי ההצטרפות מוצו במסמך תנאי ההצטרפות שנחתם על ידי הצדדים, ואין בו תניה כנטען על ידי התובעת, לקיום ביטוח, שמאפס את הסיכון מבחינת בית העסק, כדוגמת המקרה כאן.

אני דוחה את טענת התובע שעובר להצטרפות ניתנה הבטחה, שלא מצאה ביטוי בהסכם, ושמחייבת את שני הצדדים, ולפיה באירוע מסוג זה, קיים גורם ביטוחי או גורם אחר שנוטל על עצמו את הסיכון מבחינת בית העסק, ובעלות של שקלים בודדים, ושאי קיומו, תוצאתו, חיוב הנתבעת בסכום התביעה.

אני מקבל את טענת הנתבעת, כי הוכח שהתובעת לא עמדה בדרישות לעניין הזיהוי.

סוף דבר התביעה נדחית .

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הדיון בעניין בסך של 15,000 ₪, כאשר הסכום צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.