ביטוח ספינה להובלת נוסעים בתשלום

בית משפט השלום בעכו ת"א 45504-01-18 חיאת (1991) בע"מ נ' קופת חולים לאומית תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:3 בפני כבוד השופטת אביגיל זכריה המבקשת/הנתבעת: קופת חולים לאומית ע"י ב"כ עו"ד משה בן סירה המשיבה/התובעת: חיאת (1991) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מאזן איוב החלטה

לטענתה, עסקינן בתביעה כספית גרידא לתשלום החזרים בגין נסיעות חרום, אשר מתבססת על עילה חוזית מובהקת, כהגדרתה, ועל המחאת זכות שנחתמה ע"י מבוטחי הנתבעת ששכרו את שירותיה.

גם התובעת בכתב תביעתה מתבססת על עילות שמקורן לטענתה בחוק ובחוזר משרד הבריאות ליישום הוראות החוק (לדוגמא סעיפים 7, 15, 17 לכת התביעה) ומכאן שאנו חוזרים שוב ושוב לאותו מעגל לפיו התובעת עצמה שואבת את זכותה הנטענת – והמוכחשת על ידי הנתבעת – מהוראות הדינים החלים במישור היחסים שבין הקופה למבוטחים כך שתוצאת הדברים הנה זהה והיא כי עילת התביעה וזהות הצדדים מובילים למסקנה כי הסמכות העניינית הנה לבית הדין לעבודה.

...

לדוגמא: " יכול הטוען לטעון כי רק הנפגע-המבוטח יכול להגיש תביעה כנגד קופת חולים, באשר סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע סמכות ייחודית של בית הדין בתובענה שבין מבוטח לבין קופת חולים. ואכן, בעניין הראל, הותיר המשנה לנשיאה השופט ריבלין בצריך עיון את השאלה אם חברת הביטוח יכולה לתבוע את קופת החולים כמיטיבת נזק בנעלי הניזוק. אלא שקודם לכן, בעניין איילון (שם, פסקה 19) הבהיר השופט ריבלין כי אין מניעה כי חברת הביטוח תגיש כנגד קופת חולים תביעה בבית הדין לעבודה. על קביעה זו חזר השופט ריבלין פעם נוספת בעניין הכשרת הישוב (שם, פסקה 15) שניתן לאחר פסק הדין בעניין הראל. אף אני סבור כי אין מניעה כי חברת הביטוח תגיש לבית הדין לעבודה תביעה בשם הנפגע-המבוטח" (דבריו של כב' השופט עמית ברע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו, 12.11.13)).

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית מתקבלת על דרך של העברת ההליך לבית המוסמך לדון בתובענה הוא בית הדין לעבודה.

בשים לב למקום הגשת התביעה ובהעדר טענה כלשהיא במישור של סמכות מקומית - אני מורה על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

התביעה וטענות הצדדים לפניי תביעת שבוב במסגרתה עותרת התובעת, חברת ביטוח, לחייב את הנתבעת 3, חברה לאריזות, הובלות ומשלוחים בנלאומיים, בסך 274,919 ₪, סכום ששילמה ע"פ פוליסה למבוטחתה אלביט/אלישרא (להלן: "המבוטחת" או "אלביט" או "אלישרא" לפי העניין), בעקבות נזק שהתגלה במִטְעָן של אלביט שנשלח מישראל לבסיס חיל האויר בקולומביה.

המכולה ובה המטען נפרקה מהאוניה, והועמסה על גבי משאית שהובילה אותה ליעד הסופי, בבסיס חיל האויר הקולומביאני.

תצהיר מיכאל שהם – מנהל ביטוח גבייה ונכסים באלביט (הוגש וסומן ת/6) – מעיד על הסכומים ששילמה אלביט בסך 254,885 ₪ לחברת אמיר (שתיקנה את העגלות), והוצאות נסיעה בסך 4,607$ + 3,860$ עבור שני עובדים (גור ארי ודויטש).

...

" כפי שאינני מקבלת את טענת אלביט לפיה סוניגו כפופים לתנאים הכללים שבאתר שלה ביחס לספקים שונים, על דרך ההפניה בין אם ראה הצד את התנאים והיה מודע להם ובין אם לאו, כך אינני מקבלת את נסיון ההסתמכות על מה שלא היתה לגביו הסכמה מודעת בזמן אמת.

לפיכך אני דוחה את טענת הגבלת האחריות הכספית של סוניגו.

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת (סוניגו) לשלם לתובעת סך 274,919 ₪ (המהווים 72,730$ כערכם בש"ח ביום הגשת התביעה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (12/7/15) ועד התשלום בפועל.

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו עקב "תאונת דרכים" מיום 8.1.17.

התובע יליד 1961, נהג אוטובוס במקצועו והתאונה אירעה לו לגירסתו תוך כדי עבודתו ובזמן נהיגת האוטובוס כאשר גלגל של האוטובוס ניכנס לבור בקטע כביש משובש המוביל למסוף האוטובוסים בחצור הגלילית וכתוצאה מכך ניזוק בגבו ונגרמו לו בלטי דיסק המלווים בכאבים והגבלות (להלן:"הארוע").

ביום 30.7.2003 מאובחן התובע כמי שסובל מפגימת "ספינה ביפידה" בחוליה S1 לצד שינויים ספונדילוטיים, ככל שהאבחנה נכונה (ואין ראיה שהיא לא כזו) מדובר במימצא רציני , מצב מולד אשר כפי הנראה החל לבוא לידי ביטוי עם היתקדמות הגיל והשינויים הניוניים הנלווים, בחוליה זו התגלה אחד מבלטי הדיסק נשוא התיק כאן.

כשהתובע מצהיר במוסד לביטוח לאומי (וכפי הנראה גם לבית הדין האיזורי לעבודה ) שהנזק שנתבע (גם) כאן הוא תוצאה של נסיעות רבות בכבישים משובשים בכל רחבי הארץ, תם ונשלם במישור ההשתק השפוטי, אין לי אלא להפנות לסיכומי הנתבעת ולפסיקה המאוזכרת בהם.

...

טענה זו דינה להידחות.

אם לצד ההשתק השיפוטי אניח גם את המסקנות ביחס לעבר הרפואי, ביחס לעוצמת הפגיעה עקב הכניסה לבור, את הרישומים הרפואיים שבועיים שלושה לפני התאונה ואת זה שביום לאחריה ואם בסופו של יום התובע הוא עד יחיד בתביעתו שלו היכול להעיד על מה שקרה באוטובוס ביום התאונה כשגם עדות אשתו לקתה באותם כשלים ביחס לעברו הרפואי, התוצאה היא שדין התביעה להידחות וכך אני פוסק.

אשר להוצאות, לא בלי היסוס בחרתי שלא לחייב את התובע, לא מדובר בסוג המקרים בהם מוכח שנגרם אירוע אחר המולבש על "תאונת דרכים", לתובע יש פריצות דיסק על כך אין עוררין, אין בנמצא בדיקת דימות שנעשתה לפני האירוע והוסתרה ע"י התובע, עיסוקו כנהג היושב שעות רבות באוטובוס הנוסע בכבישי הארץ שלא כולם משטח אחיד ואיכותי איננו מיטיב קרוב לוודאי עם מצבו (והדבר נכון ביחס לעיסוקים רבים אשר משליכים על בעיות גב שמקורן תחלואתי ולאו דווקא תאונתי) ולכן לאחר הפעלת שיקול דעת הנני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בפסק דינו מיום 17.5.11 (להלן – פסק הדין), קבע כבוד השופט א. אורנשטיין כי החברה נטלה סיכון ביודעין בעת שהעדיפה את קיום ההפלגה והשאת רווחיה, ולא וידאה את תקינות האנייה ואת קיומו של ביטוח מתאים.

לעמדת בעל התפקיד, בעל המניות ידע בעת שחתם על תצהיר כושר הפרעון כי החברה טרם שילמה את מלוא חובותיה לנוסעי האנייה אשר הגישו את התביעה, וכי התצהיר יוביל הלכה למעשה לפירוק החברה ולהותרת אותם נוסעים בפני שוקת שבורה.

...

לא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים לפיה יש לראות ביום מתן צו הפירוק או ביום מתן פסק הדין כמועד למניין תקופת ההתיישנות, ובדומה, לא שוכנעתי כי עילות התביעה נגד בעל המניות באופן ספציפי נולדו לאחר מועדים אלו.

עוד אוסיף כי הניסיון מצד בעל התפקיד לייצר חזקה עובדתית יש מאין, לפיה התצהיר הכוזב מוכיח כי היו כספים לפירעון החובות, אך הם נעלמו – אינה מקובלת עליי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת מקום להטיל על בעל המניות, מר יובל כספי, חיוב אישי בגין הברחת הנכסים או בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון.

אף בבחינת למעלה מן הצורך, בחינת הטענות לגופן באשר לקיום עילות נזיקיות נגד בעל המניות – דינן להידחות מחמת התיישנות.

לשיטתן, הן הוכיחו בחוות דעת המומחה כי החריגה בתעריפי סוכני הנסיעות לא העלתה את המחיר הכולל ששלמו הלקוחות על שירותי ההובלה הימית שקבלו, ועל כן לא גרמה ללקוחות נזק ולא הצמיחה למשיבות התעשרות שבאה מן הלקוחות.

ניתן להעלות על הדעת תרחישים שונים בעטיים גרימה של "נזק משפטי" לא הובילה להתרחשותו של "הפסד כלכלי". הדוגמא הבולטת לכך היא כאשר הנפגע מה"נזק המשפטי" הצליח לגלגל את הנזק על כתפיו של צד שלישי, באופן שניזקו לא יצא בהפסדו (כגון, כשניזוק קיבל פיצוי מחברת ביטוח, ועל כן הגם שניגרם לו נזק לא ספג בסופו של דבר הפסד).

עלות ההובלה הימית מורכבת משני סוגים עקריים של חיובים: האחד, תשלום לחברת הספנות (המכונה בעגה המקצועית “freight”, ובעברית – "דמי הובלה"); השני, תשלום בגין חיובים מקומיים המשולמים לסוכן האונייה, אותו משלמות רק חברות ספנות אשר בוחרות להיתקשר עם סוכן אונייה כאמור.

...

רביעית, כפי שכבר צוין, בסופו של דבר, בשנת 2017, בוטלו תקנות הנמלים.

הצטרפותם של ארבעת הטעמים הללו במקרה שלפניי מביאה למסקנה שאין באישור ניהול תובענה ייצוגית במקרה שלפניי כדי להגשים באופן מהותי את תכליות החוק.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא שדינה של הבקשה לאישור תובענה כייצוגית דנן להידחות, מהטעם שאין הצדקה לאשר את ניהולה בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של העניין, ולמכלול הטעמים שהובאו בפסקאות 23 – 26 לעיל.