ביטוח ספורט אתגרי: נפילה מסוס

נקבע כי החברה לא תהיה האחראית ולא תהיה חייבת בתשלום תגמולי ביטוח כתוצאה מ"הישתתפות המבוטח בספורט אתגרי כגון: טיפוס הרים, בעזרת חבלים וגם/או בעזרת מדריכים, גלישת מצוקים, סקי מים, ספורט חורף הכולל גלישה או החלקה על שלג או קרח, צניחה, גלישה או דאייה באויר, אגרוף, האבקות וכל סוגי קרב מגע למיניהם, צייד ורכיבה על סוסים".

...

שנית, אין בידי לקבל את אופן חישוב הפיצוי המוצע על יד הנתבעת.

אשר על כן, דרישת התובע לחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת לפי ס' 28 א' נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 104,500 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15%, וכן את הוצאות המשפט בסך 20,000 ₪.

"... מי שהולך בדרך או יורד במדריגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. 'נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים' (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 [41], בעמ'108) אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עימם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהריצפה חלקה (ע"א 683/77 [9] הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה: purkis v. Walthamstow borough [49] (1934) council) המשחק עם כלב עשוי להישרט .lee and another v) [50] (1940) and another(a firm) walkers והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים." (ראו ת"א 69884/04 סיטון אורה נ' החברה למרכזי תרבות וספורט לעובד ולמשפחתו בע"מ (מיום 04.09.2008).

נראה שאם בכלל נותרה תקומה להגנה זו, ולו במישור התאורטי, הרי שהיא בתחום פעילות ספורט בכלל ופעילות ספורט אתגרי בפרט (ראו בועז שנור "התסכנות מרצון: הלכה ומציאות" עלי משפט א 327 (התשס"א); והשוו הילכת נהרות, בפיסקה 6 לפסק-דינו של כבוד השופט דנציגר)" (ת"א 1567-05-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך אליק ובניו, מיום 10.07.16). (הדגש שלי, ה.א.)

...

יוצא, שגם לו הייתי מגיעה למסקנה שהתובע הוכיח שפציעתו ארעה לאחר שרגלו נכנסה לבור וכי כתוצאה מכך הוא איבד את שיווי משקלו וזה מה שגרם להתנגשות בינו ובין בורהאן, וההתנגשות לא נגרמה בשל כך ששניהם קפצו אל עבר אותו כדור, הרי שהיה מקום לדחות את התביעה.

זאת, אף שבנסיבות ולאור התוצאה שאליה הגעתי, דין התביעה להדחות.

סיכום: לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.

עברו על רשימת התחביבים ובדקו האם גם אתם זקוקים לכסוי נוסף לביטוח תאונות אישיות: מוטורי ויבשתי הישתתפות המבוטח בתחביבים מסוכנים הבאים/ בפעילויות ספורט אתגרי המסוכנות הבאות: מוטורי ויבשתי - מרוץ מכוניות, מרוץ אופנועים, רכיבת שטח על אופנוע ו/או אופניים, מוטוקרוס, סנובורד, גלישה ו/או החלקה על שלג ו/או קרח, כולל רכיבה על אופנוע שלג, אגרוף, האבקות וכל סוגי קרב מגע למיניהם, צייד, רכיבה על סוסים, טיפוס קירות, קפיצת באנג'י, פארקור.

...

לסיכום: התחביבים שלנו מהווים עבורנו כמקור להנאה, ועוזרים לנו לשבור את שגרת היום יום ולעסוק במה שעושה לנו טוב.

] אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה כי החלקה על קרח, גם אם נעשתה באופן חד פעמי ולצרכי הנאה, אינה מכוסה בפוליסה האמורה.

התביעה נדחית.

וראה בעיניין זה גם ע"א 1155-07-09 המוזכר לעיל, אשר שב וקבע כי נפילה מסוס היא עניין תכוף וכי אדם המבקש לעסוק בספורט, כגון רכיבה על סוסים, צריך לדעת כי מדובר ביצורים בעלי אינסטינקטים טבעיים שאינם ניתנים לאילוף מוחלט וכי הפעילות כרוכה בסיכון.

במקרה שנדון בע"א 1068/05 עריית ירושלים נ. מימוני, קבע ביהמ"ש אחריות מפעיל החווה, אשר לא עמד על שימוש הרוכבים בקסדות מגן, הוציאם לרכיבה ללא ערכת עזרה ראשונה, ואף התאים לרוכב בלתי מיומן, סוסה חמת מזג ומסלול אתגרי.

בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי באסמכתאות שהמציא התובע ובחנתי את הרלוואנטיות שלהם לתאונה ואת הצורך בטיפולים או בחלקם, (ראה ההלכה כי על הנפגע להוכיח את הצורך בטיפול הרפואי ביחס לטיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות בע"א 10090/03 נורית אלול חמרני נ. ביטוח אישי ישיר בע"מ), אני מעריכה את סכום הפצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד בסכום גלובאלי של 15,000 ₪ בלבד.

...

בעניין זה אעיר כי התנהלות זו של התובע, אשר הרשה לעצמו לצרף לסיכומיו מסמכים שלא הוגשו על ידו במהלך שמיעת הראיות, כבר זכתה לביקורת רבה בפסיקה, וראה ת"א (נצ') 633/05 בנק לאומי לישראל נ. ה.ה.הובלות בטון בע"מ: "עלי להביע את מורת רוחי על כך שב"כ הבנק, נטלה לעצמה חרות ומצאה לנכון לנקוט בנוהג הנפסד, אשר עליו התריעו בתי המשפט לא אחת, של צירוף מוצגים לסיכומים. אין לי אלא לחזור ולהביע את שאט נפשי ממנהג בלתי ראוי זה, אשר קנה לו נחלה של קבע במקומותינו. כידוע, הלכה פסוקה היא, שאין מקום לצרף ראיות לכתב הסיכומים. (ראה יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 313, [מהדורה 7 – 1995] ע"א 621/85 לומניץ נ. פקיד השומה, פד"י מב' (3) 177, 182 [1998]. ע"א 442/88, ארגון הקניות נ. תנובה, פד"י מד' (2), 666, 676 [1990])". לפיכך אינני מקבלת ואינני מתייחסת למסמכים שצורפו לסיכומי התובע ושלא צורפו לתצהירו.

יחד עם זאת, וכמפורט לעיל, לא מצאתי להטיל על הנתבעים אחריות להתרחשות התאונה, ולפיכך דין התביעה להידחות ללא פסיקת פיצוי כלשהוא.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

נקבעו לנפגעת 5% נכות צמיתה ע"י המל"ל וזאת החל מיום 21.11.03 בגין דחיסה בגוף חולייה D4 על פי סעיף 37(8)א לתקנות המל"ל, הקובע "שבר של גוף חולייה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמו"ש בקרב חולייה זו". המל"ל שילם לתובעת תגמולי ביטוח שהנו מענק נכות חד פעמי בסך של 18,232 ₪ מיום 18.4.05, משוערך להיום בסך של 27,374 ₪ ועל כך למעשה תביעה זו בסכום האמור.

בתשובה לטענות כי מדובר בהסתכנות מרצון, מפנה התובע לפסיקה בעיניין זה וכי בנוגע לרכיבה על בעלי חיים כמו סוסים, גמלים ופרים, מדובר בספורט אתגרי מסוכן והלכת היסתכנות מרצון לא אומצה באופן נרחב בבתי המשפט להדיפת תביעה בגין נזקים שנגרמו בספורט מעין זה. הנתבעים מצדם טוענים, כי יש לדחות את התביעה בהיעדר אחריות.

יש לציין, כי בסיכומיהם התייחסו ב"כ הנתבעים בין השאר לפס"ד ע"א 1046/05, במהלכו ציין ביהמ"ש לעניין היסתכנות מרצון: "דומה שהדברים כוונו לעניינו שבו לא מדובר בסיכון אשר נוצר מרשלנותם של המשיבות. הסיכון לנפילה קיים בכל רכיבה של בעל חיים והרוכב או הרוכבת מקבלים אותו עליהם בעצם הסכמתם לרכב". בחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, אשר נטענו כזכור ללא חקירות כלשהן של הנפגעת ועדיה, וכאשר ישנה גם מחלוקת עובדתית מתי התחיל הגמל להישתולל, אם בכלל, כמה מדריכים היו בפועל במקום ואיזה תדריך בטיחות היתקיים בנסיבות העניין.

...

עוד יש לציין, כי התובע בסיכומיו, בכל הנוגע לעניין הנזק, טען כי יש לחייב את נזקיה של הנפגעת לפי 5% נכות תפקודית מתוך בסיס השכר שלה והדבר הביא לחישוב הפסדי שכר לעבר בשיעור של 105,374 ש"ח ולעתיד 92,480 ש"ח. עמדה זו וגישה זו אינה מקובלת עלי.

לסכום האמור אני מורה להוסיף את אגרת בימ"ש ששולמה ע"י התובע וכן שכ"ט עו"ד בגובה של 10% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק.

סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.