לסיכום ביניים: בשל האמור, ובתמיכת חוות הדעת מטעם התובעת, אני מוצא ש"סוכן הביטוח הסביר" שהמנוח היה פונה אליו ומבקש את שירותיו לקראת נסיעתו היה מוצא להבהיר למנוח שהיה מבקש את שירותיו, שלא די בסכום של 20,000 דולר כסכום הביטוח למקרה של נכות או מוות, כדי להקטין את נזקיו במידה מספקת למקרה של נזק גוף משמעותי שיגרם בתאונה בחו"ל.
הנתבעת הקדישה מאמץ בחקירה מטעמה להראות שהתובעת לא פעלה בפועל לברר את האופציות העומדות לרשותה להרחיב את הכיסויים שעומדים לבנה במקרה של תאונה.
אגב, האמור יכול להיות הסבר סביר לכך שהמנוח, למרות מודעתו לסיכונים של פגיעה בתאונה בחו"ל באחרים, מצא לנכון שלא לכלול ברכישתו את הכסוי הזה, שככלל ממוקם בפוליסת הבסיס, אך, כאמור נראה שאין בו לסייע למנוח כשהוא רכוב על אופנועו בחו"ל.
שלישית, הנתבעת לא הוכיחה שניתן לרכוש בשוק הביטוח הישראלי, פוליסה המכסה חבות כלפי צד שלישי בנזק גוף בגין תאונת דרכים בחו"ל. מדובר בביטוח שבארצות רבות ממילא כלול בפוליסת החובה, שבמרבית המקרים, היא ממילא תנאי לשימוש ברכב מנועי בהן.
...
מדובר בסיכון, שאולי בעקיפין, אך במידה לא מבוטלת - נוגע גם לה.
אם כן, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין ההבטחה שיצרה הנתבעת ובגין מצג השווא שהציגה בהתנהלות רשלנית שיש בה גם הטעיה, שבנסיבות, מאז הגילוי החד-צדדי של הטעות במצג - גם לא ממלאת על דרישות חובת תום הלב בדין.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי –
התביעה הנדונה מתקבלת כך שלסילוקה תשלם הנתבעת לתובעת סך 645,000 ₪.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת בגין הוצאות משפט – שכר טרחת עו"ד בשיעור 150,930 ₪, וכן - החזר הוצאותיה בגין שני חלקי האגרה ששילמה בתיק זה, והחזר הוצאותיה בגין שכר העדה המומחית בו נשאה, לפי קבלות; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומי האגרה והוצאותיה – ממועד תשלומן ועד ליום מתן פסק הדין.
