ביטוח נזקים לרכב עקב פגיעת בעל חיים

אזכיר כי בהודעתו לחברת הביטוח ציין מר ארז כי היה במצב של "האטה עד עצירה" בזמן הפגיעה בו מאחור, וגרסה זו מתיישבת עם העידר היכולת מצדו לציין את המרחק שהיה בינו לבין רכב ב' עובר לתאונה, וכן את העובדה שנהדף הלכה למעשה מרחק רב לפנים, תוך פגיעה משמעותית ברכב ב' וברכב א'.

שהרי, אם לא בלם רכב ד' עובר לפגיעה (או לא בלם די והותר זמן מראש כמתבקש ממצב הדברים בשטח) אין להתפלא על כך שרכב ה' יכול היה להבחין בבלימת רכב ד' אלא בשלב מאוחר ובסמוך מועד לפגיעה בו. אשר ל"תרומתו" של מר חיות לארוע אבהיר כי רכב ה' הוא אינו רכב נמוך, הגם שהוא קטן במסתו באופן משמעותי מרכב ד', וכי לגירסתו נסע בירידה כאשר הבחין לפתע בעצירה שלפניו.

הינה כי כן יש לומר כבר בשלב זה כי לאור הקפם הרחב של הנזקים ברכב ד' בחלקו הקידמי, ובשים לב לשוויו של הרכב, הרי שלא ניתן לראות בנזק שניגרם לרכב ד' בעקבות פגיעת רכב ה' מאחור כסיבה בילתה־אין לנזק אשר נגרם לבעלת רכב ד', שהרי עולה מכך כי בעת פגיעת רכב ה' ברכב ד' היה רכב ד' מצוי זה מכבר במצב של אבדן מוחלט, על פי חוות הדעת השמאית שהוצגה מטעם בעלת רכב ד'.

...

מכל אלו אני קובעת כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים המעורבים באופן הבא – עיקר האחריות מוטלת על נהג רכב ד', מר חידרי, אשר לא זו בלבד שלא שמר מרחק מספיק, אלא נהג בחוסר זהירות, לא האט בזמן כנדרש ופגע עקב כך בעוצמה רבה ברכב ג' שלפניו, תוך שהוא אף מקצר את מרחק הבלימה של רכב ה' שמאחוריו בכך שלא נתן סימן מקדים בנוגע למה שצריך היה לחזות בו בעצמו מבעוד מועד.

בהתאמה ולאור כל אלו, אני סבורה כי די בראיות שהציגה בעלת הרכב לתמיכה בטענתה הן בנוגע לחיוניותה של ההוצאה והן בנוגע לעצם הוצאתה, וכי די בדברים אלו כדי להצדיק חיוב המזיק בגינה.

לסיכום אני דוחה את ההודעה לצדדי ג' ולצדדי ד' וכן את התביעה בתיק תא"מ 29351-02-20.

מונחת לפניי תביעת התובעת בגין נזק שניגרם לרכב המבוטח על ידה.

או אז, הגיח לפתע רכב הנתבעת במהירות "אדירה" מנתיבו הנגדי של הכביש, כאשר חרף כל ניסיונותיה של נהגת רכב התובעת למנוע את התאונה לרבות בלימת רכבה וצפירות, לא עלה בידה הדבר וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבעים ברכבה והסב לה נזק.

היינו, הוא לא ראה אותה עת היא מולו, כל שכן הוא מעיד שהוא מודע שיש רכבים בנתיב הנגדי (שם, ש' 24) וחרף זאת אומר "אני אל מחפש רכבים בצד השני" (ש' 24), בשים לב לכך שעליו להיות ער למתרחש סביבו וליתן ליבו לכל תנאי הדרך, עת מדובר בכביש צר, בשטח בנוי, כשמשני צדיו חונים וגם דמוית חיה יכולה להתפרץ מכל עבר לכביש.

הכיצד, אם כך, העיד שהוא "מרוכז בדרך" (עמ' 5, ש' 25) שאמורה להיות "מלוא הדרך", עת רכוז בדרך משמעו היתחשבות במצב הדרך, כאמור בתקנה 21 לתקנות התעבורה לפיה עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם"? על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך "ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". אך בכך לא סגי.

...

ההתנגשות הייתה עוצמתית וזו יכולה להיות אם הוא לא ראה אותה כשהוא מאשר שראה אותה ברגע האחרון, דבר שלא אמור היה להיות אם היה שם ליבו אל הדרך וכל שיכולה הייתה לעשות הוא לעצור את רכבה עת ראתה אותו ממשיך לשעוט לכיוון רכבה וההתנגשות היא בלתי נמנעת משהיא לא יכולה לסטות לאף צד והוא מגיע מולה וברגע שהוא קולט שהיא מולו – ברגע האחרון – הוא כבר לא מצליח לבלום נוכח זמן התגובה המצומצם עד דק עד אין באופן שמרחק הבלימה שלו עד לעצירה מוחלטת הוא גדול מהמרחק שבינו לבין רכב התובעת עד כי אין מנוס מלהתנגש זה בזה, הגם שהיא צפרה, בלמה והמשיכה לצפור, כפי שהעידה ועדותה בעניין זה לא נסתרה.

על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעות ביחד ולחוד סך של 16790 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה וכן סך של 4200 ש"ח שכ"ט עו"ד וכן סך של 1000 ₪ הוצאות משפט לתובעת 2 לרבות החזר תשלום אגרה וסך של 400 ש"ח לתובעת 1.

הראל שילמה למבוטחה תגמולי ביטוח בגין נזק הרכוש שניגרם לרכבו, ואז והגישה תביעת שבוב ע"ס 28,900 ₪ בסדר דין מהיר נגד המערערים, היא התביעה שנדונה בבימ"ש קמא.

לפי הטענה, לנגרר אין חיות משל עצמו ועת מחברים אותו לגורר השליטה היא של נהג הגורר, והם הופכים ליחידה אחת ולפיכך האחריות היא לכל הפחות משותפת וכך אף הכסוי הבטוחי.

בימ"ש קמא מצא כי מחולל הנזק במקרה דנן הוא בנגרר בלבד, ללא קשר לנהיגה במשאית, והחיל בעיניין זה גישה מקובלת בפסיקה לפיה בנסיבות מעין אלה החבות היא של בעל הנגרר והכיסוי הבטוחי בהתאם.

נקודת המוצא היא הקביעה העובדתית בפסה"ד כי התאונה ארעה כתוצאה בלעדית מכך שגלגל של הנגרר ניתק ממקומו, עף לכביש ופגע ברכב של מבוטח הראל.

...

לטעמי יש קושי במסקנה זו. ראשית, מעיון בתיק בימ"ש קמא עולה כי צודקים המערערים בטענתם כי הכשרה כלל לא הגישה סיכומים מטעמה בבימ"ש קמא.

אין חולק כי מועד תחילת הביטוח לפי הרשום בפוליסה קודם לאירוע התאונה, ובהיעדר ראיות בעלות משקל מספק לקבוע כי מועד הצעת הביטוח להכשרה היה מאוחר לתאונה, אין בסיס ראייתי מספק לקבוע ממצא בעניין זה ולבסס עליו מסקנה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי.

סוף דבר; הערעור מתקבל, במובן זה שההודעה לצד ג' נגד הכשרה מתקבלת, תוך חיובה לשלם למערערים את הסכומים אותם חוייבו לשלם להראל עפ"י ההסדר המוסכם מיום 11.11.21.

לטענתו, רכב הסקודה ניזוק בחלקו הקידמי כתוצאה מתאונת דרכים, אשר נגרמה באחריותו הבלעדית של הנתבע 1, עת נהג באותה עת בנתיב הנגדי ברכב פרטי שבבעלותו מסוג BMW (להלן: "BMW"), ולפתע סטה לעבר נתיב נסיעת רכב הסקודה, ופגע בו מקדימה עם חזית רכבו.

מנגד עולה מעדות הנהגים המעורבים וכן מדו"ח איכון איתרואן רכב הנתבע, כי בשל התפרצות החיה לנתיב נסיעת הנתבע הוא בלם את רכבו וירד ממהירות נסיעה של 27 קמ"ש למהירות 9 קמ"ש, וגם מעדות התובע בביהמ"ש עולה שהבחין בסטיית רכב הנתבע לנתיבו וניסה אף הוא לבלום את רכבו, מה שעשוי ללמד את מפגש חזיתי בין הרכבים במהירות נמוכה יחסית ועל עוצמת היתנגשות נמוכה (להסביר מדוע לא ניפתחו כריות האויר בשני כלי הרכב המעורבים).

טענה זו הנני דוחה וזאת ממספר טעמים; (1) חברת הביטוח מסתמכת על חוות דעת שמאי מטעמה (ממשרד מודי שמאים), אשר לפיה חלק מהנזק הנטען שניגרם לרכב המבוטח נכלל כבר בנזק (בגינו פוצה הנתבע בעבר) שניגרם לו בתאונה קודמת (מכסה מנוע + פנסים קידמיים), אולם השמאי מטעם חברת הביטוח לא זומן לעדות בביהמ"ש ולא ניתנה לצדדים ההזדמנות לחוקרו על מימצאי חוות דעתו (2) במהלך חקירתו הנגדית לא נחקר הנתבע בנוגע לטענת חברת הביטוח בדבר מסירת מידע כוזב אודות הנזק שניגרם לרכבו עקב התאונה (3)לא הוגש העתק מחוות דעת השמאית בגין התאונה הקודמת בו נפגעו הפנסים הקדמיים של רכב הנתבע ומכסה המנוע וגם עיון בתמונות הרלבנטיות שצורפו לחוות דעת השמאי מודי אינן ברורות (בשחור לבן), באופן המקשה על האפשרות להשוות בין תאריכי הייצור/המספרים הקטלוגים של הפנסים ולהיווכח כי הנם זהים.

...

מכל האמור לעיל, ובשים לב לעובדה שעסקינן בתביעת צד ג', לא הוכח בפניי שהנתבע מסר ידיעות כוזבות לחברת הביטוח.

לאור האמור לעיל, אני קובעת שגובה הנזק המוכח של התובע עקב התאונה הינו בהתאם לגובה סכום התביעה דהיינו 57,439 ₪.

סיכום לסיכום, מצאתי לקבל את התביעה ולהורות לנתבעת לשלם לתובע את הסך של 57,439 ₪ כערכו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו תאד"מ 1035-12-22 סגל ואח' נ' אברהמי תיק חצוני: לפני כבוד השופט נצר סמארה תובעות 1. חיה סגל, ת"ז 030159735 2. איי די איי חברה לביטוח בע"מ, ח"פ 513910703 ע"י ב"כ עוה"ד שאולין נתבע שמשמון אברהמי, ת"ז 068508209 בעצמו ובאמצעות בתו פסק דין

לפניי תביעת שבוב ותביעת הפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטחת בשל הפעלת הכסוי הבטוחי, בשל ניזקי רכוש-רכב על רקע תאונת דרכים.

העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים תאונת הדרכים אירעה ביום 22.12.2021 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובעת 1 ומבוטח על ידי התובעת 2 בביטוח ניזקי רכוש (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

הנתבע מאשר בכתב הגנתו, שנוסח בידי בתו, כי רכבו פגע ברכב התובעות כתוצאה מהחלקת רכב הנתבע והוא מאשר את מוקד הנזק ברכב התובעות – כנף שמאל.

...

זאת ועוד, התרשמתי מעדותו של הנתבע באופן ישיר ובלתי אמצעי ואני סבור כי מדובר בגרסה לא אותנטית, מתפתחת ובלתי עקבית, שנועדה להרחיק אותו מחבותו לאור היקף הנזק שלא שיער הנתבע.

איני מקבל את טענתו של הנתבע כי הוא לא עודכן על ידי נהג רכב התובעות בדבר עלות תיקון הנזק.

על כל פנים, אני מאפשר פיצול סעדים לגבי ראש נזק עתידי זה. סיכום הנתבע ישלם לתובעות את הסכומים הבאים: 6.1.