ביטוח נזקי רטיבות למטען

עיון בחוות דעתו של המהנדס אדלר, שצורפה למוצגי הנתבעת, מגלה כי גם הוא מצא סדקים במקומות שונים בבית אולם לדעתו אין אפשרות לקבוע האם הסדקים הם כתוצאה מרטיבות.

המהנדס גולדקלנג אישר בהגינותו כי בגין הנזילה נגרמו סדקים ושקיעה של ריצפה, אולם קבע כי: "הפיצוץ הווה זרז (קטליזטור) לנזקים אך לא היה מקור הבעיה שהנו כשל תיכנוני ו/או ביצועי במבנה". על בסיס קביעה זו בחן את הליקויים וקבע כי הליקויים הנטענים בשלד הבית לא קשורים לארוע, ואמד את כלל הליקויים בסך של 27,400 ₪ לפני מע"מ. עוד קבע המהנדס והשמאי גולדקלנג כי שווי המבנה הקיים ששטחו כ- 200 מ"ר הנו 760,000 ש"ח בעוד סכום הביטוח הוא 380,000 ₪.

הדוגמאות שהובאו הן חממות שהונחו על חולות נודדים ששבירתם צפויה, או מטען צמר שניזוק בשל הובלתו בים וחשיפתו ללחות.

...

בחינת הראיות מלמדת כי לא ניתן לייחס לתובע הסתרה או מסירת תשובות מלאות וכנות לשאלות שהוצגו לו. התרשמתי מהתובע כאדם ישר, שהסכים להיעתר לפניית הנתבעת אליו להעברת הביטוחים אליה, כדי לחסוך בעלות החודשית של הפרמיות.

לאור מסקנה זו מתייתר הצורך להתייחס לטענות התובע שמבקש להקיש לעניין הנדון מנטל ההוכחה שחל על חברת הביטוח להוכיח עלות פוליסה חלופית בנוגע לאי עמידה באמצעי להקלת סיכונו של מבטח, שנידון ברע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי, 15.9.13.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 101,359 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7.1.15.

יצוין, כי בשטר המטען שנערך בקשר עם ההובלה מנמל רוטרדם לנמל אשדוד נכללה ההערה הבאה:"All cargo ‘soaked wet’ before loading". כתוצאה מכך הבהירו המבטחים לחברת החשמל כי לא יישאו בנזק שיגרם למטען מחמת רטיבות, שכן אין מדובר בנזקים המכוסים על-ידי הפוליסה שנערכה.

...

על-כן, סבורני כי המקרים בהם תידחה תביעת תחלוף על יסוד אי הסבירות בשיקולי המבטחים בהענקת תגמולי הביטוח, יהיו מטבעם נדירים יחסית, שהרי ידוע כי אין זו דרכם של מבטחים להעניק מתנות למבוטחיהם וכי הענקת תגמולי ביטוח תבוסס לרוב על אדנים מוצקים.

נוכח האמור בפסקאות 18-16, דין הערעור להידחות.

לא אכחד כי לתוצאתה האופרטיבית של החלטתי זו מתלווה חוסר נחת מסוים, שכן יכול שהנמל אחראי בהתנהלותו לשיעור מסוים של הנזקים שנגרמו בפועל ליחידות דנן, וייתכן שאף לעיקרם, ואף-על-פי-כן אינו נושא באחריות כלשהי לנזק.

לפניי תביעת שבוב בגין ניזקי רטיבות שנגרמו למטען ימי.

עוד טוענת שרות לחקלאי כי האחריות לנזק מוטלת לפתחה של סנו, המבוטחת, אשר לא דאגה לארוז את המטען הרגיש בצורה שתבטיח את הגנתו - במיוחד שעה שעסקינן בהובלה ימית בסביבה רווית מים.

...

מכאן, שיש להכריע רק בשאלת חבותה הנטענת של שרות לחקלאי, ועמדתי (לאחר בחינת התשתית הראייתית ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם), כי דין התביעה כנגדה להתקבל, מחמת הנימוקים שאפרט להלן.

אמנם לא הובאו ראיות כגון חוות דעת באשר לאופן הראוי בו יש לארוז מוצרי נייר סופג – אך עדיין אני סבורה שניתן היה לנקוט באמצעים פשוטים וזולים יחסית כדי למנוע את הנזק שנגרם, כגון עטיפת הגלילים בצורה אטומה "יותר" או למצער, עטיפת החלק התחתון שלהם עד גובה של 30 ס"מ בצורה טובה יותר, ולחילופין - הצבתם על משטח אשר אינו סופח מים מעל רצפת המכולה (כגון "תחתית" או "הגבהה" מפלסטיק וכיוצ"ב אפשרויות) - וראו כי גם השמאי אישר בחקירתו כי אטימה ראויה של תחתית הגלילים הייתה מונעת בנסיבות המקרה את קרות הנזק (עמ' 28 שורות 5-7).

על כן אני סבורה שיש לייחס לסנו, ועל כן גם לפניקס בנעליה, אשם תורם בשיעור של 15%.

אני מקבלת את טענת הפניקס לעניין העדר האפשרות של סנו להקטין את הנזק שנגרם באמצעות מכירת הגלילים כניצולת.

התוצאה – אשר על כן, לאור האמור מעלה, אני מורה כדלקמן: התביעה כנגד הנתבעות 1-4 נמחקת – ללא צו להוצאות.

בתדפיס ממוחשב של המוסך המרכזי נרשם, כי: "תאריך 11.4.03... בדיקת רכב לא מניע. בבדיקה נמצא לוח שעונים לא תקין ומספר מחשבים מקצרים שגורמים לזליגה. בלוח שעונים נמצא מים וברכב יש סימנים שברכב הייתה הצפה. ברכב יש חלודה באיזור הדשבורד ורצפת הרכב רטובה כולל בתא המטען. הלקוח הפעיל ביטוח. הרכב עומד בשלב זה ללא עבודה וממתין לאישור לקוח להמשך עבודה". התובע פנה לחברת הביטוח שביטחה את רכבו דהיינו למנורה וזו שלחה את השמאי מר ניצן גושן לבדוק את הרכב.

ולבסוף, כפי שכבר ציינתי, חוו"ד של שני השמאים, גם של התובע וגם של הנתבעת לפיהן, נימצאו ברכב סימני רטיבות ממי גשמים ומסמך המוסך המרכזי לפיו, בלוח השעונים נמצא מים וברכב יש סימנים שברכב הייתה הצפה וכי ריצפת הרכב רטובה כולל בתא המטען, מחזקים אף הם את גרסת התובע לפיה, עקב מחלת אביו ופטירתו היה עסוק ומוטרד וליבו ונפשו לא היו ערוכים להתעסק בתחביב ולכן לא ניגש לרכב ולא הבחין כלל בנזק ההצפה, אלא בדיעבד.

...

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע סכום הנזק כפי שנקבע על ידי השמאי בסכום של 67,460 ₪, בצרוף שכ"ט שמאי בסך 5,960 ₪.

בנוסף, לאור התנהלותה של הנתבעת, כפי שצוין לעיל, אני מחייב אותה בתשלום בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע שנאלץ בנסיבות הנדונות לאחר מות אביו ולאחר שסעד את אביו במשך 4 חודשים, לנהל משפט כדי להוכיח שאינו משקר ותביעתו הינה תביעת אמת, כאשר אני פוסק 10,000 ₪ בגין עגמת נפש וביחד, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 83,420 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת/מנורה לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪ + מע"מ. ניתן היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

בפנינו תובענה כספית לשיפוי התובעת-אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") בגין נזקים שנגרמו לטענתה למטען שהגיע למבוטחת שלה שהיא חברת "טוונקו בע"מ", בעקבות נזקי רטיבות שנתגלו במכולה מספר 0482005 CTIU (להלן: "המכולה") אשר הכילה מקלטי טלוויזיה, מכשירי שלט רחוק וחלקי חילוף למכשירים אלה (להלן: "המטען").

...

לכן, אינני מקבלת את טענת הרשות לשדה ראיה מוגבל של האתת שנגרם בשל בקשתו של רב החובל מטעם המוביל.

לכן, טענת הנתבעות לאי הקטנת הנזק נדחית.

לאור זאת, אני קובעת כי הנתבעות ישלמו לתובעת סכום כולל של 42,000 ש"ח בחלוקה כדלהלן: חב' צים (כנתבעת 1 וכצד שלישי) תשלם לתובעת סך של 30,000 ש"ח. רשות הנמלים (כנתבעת 2) תשלם לתובעת סך של 12,000 ש"ח. הסכומים הנ"ל ישולמו עד ליום 3.10.04.