בפני תביעת שבוב של התובעת 1 (להלן: התובעת) בגין הפצוי שנתנה למבוטחיה בפוליסת ביטוח מקיף, ותביעה של התובעים 2-3 (להלן: המבוטחים), בגין נזקיהם העקיפים - מיצוי פרמיה בסך 633 ₪ והוצאות שכירת רכב חלופי מותאם לנכה בסך 1,714 ₪, וכן עגמת נפש.
לתוצאה משפטית זו מוליכה גם העובדה כי המחוקק החריג מהכיסוי הבטוחי נהיגה תחת השפעת סמים, ואילו רצה להחריג גם נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, כל שהיה עליו לעשות הוא להוסיף בסיפא: "או אלכוהול".
בנוסף, עומדת לחובת הנתבעת ההלכה הידועה בדבר פרשנות החוזה כנגד המנסח, מקום שהוא ניתן לפירושים שונים.
...
עמד על כך כב' השופט מצא בדנ"א 4979/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנצוויג בדחותו בקשה לדיון נוסף בעניין רוזנצוויג נ' רוזנבליט:
"לחברת ביטוח, כ'סוכנת חברתית', יש, בהקשר שלפנינו, תפקיד כפול: ראשית, יכולת הקטנה מראש של סיכויי התרחשות הנזק, על-ידי ניסוח מפורש ובהיר של תחומי חלותה של הפוליסה, אשר ירתיע מבוטחים מלנהוג באופן שיסכן את כיסם; ושנית - כאשר חברת ביטוח נכשלת במילוי תפקידה האמור - חיובה לשאת, בדיעבד, בנזקיהם של צדדים שלישיים תמי-לב. כך מושג פיזור הנזק בין כלל בעלי המקצוע המבוטחים, תוך יצירת 'כיס עמוק', שלא יותיר את הניזוקים בפני שוקת שבורה. על-מנת שחברת ביטוח תמלא את תפקידיה החברתיים, חיוני להביא לכך שהיא עצמה תישא בעלויותיה של עמימות בתנאי הפוליסה המנוסחים על-ידה, ואשר על יסודם נהנתה מפרמיות הביטוח. מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם ההלכה המושרשת בדבר פרשנות חוזה ביטוח נגד המנסח (...)."
העובדה, כי בביטוח רכב אין חברות הביטוח חופשיות להוסיף לפוליסה החרגות החורגות מאלה שבפוליסה התקנית, אף היא תומכת במסקנה זו. המחוקק קבע פוליסה תקנית, שאותה רשאיות חברות הביטוח לשנות רק לטובת המבוטח, ותכליתו הברורה היא הגנה על ציבור המבוטחים ואיזון חולשתם כציבור מבוזר של יחידים, מול כוחן הרב של חברות הביטוח.
במקרה דנן, לא הובאו ראיות בדבר כמות האלכוהול בדמו של הנתבע, ולא ראיות התומכות במסקנה כי הנתבע פעל בזדון, בידיעה בדבר תוצאות מעשיו הצפויות, או בעצימת עינים לגביהן, בעת הנסיעה לאחור.
לפיכך אני מקבלת את התביעה כנגד שני הנתבעים.
