הנתבעת הייתה, במועד הגניבה- המבטחת בביטוח מקיף, הכולל גם סכוני גניבה של הרכב, על פי פוליסה שפרטיה בתביעה (פוליסה ורשימה סומנו כת/1)
הנתבעת דחתה את דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין ארוע גניבת הרכב.
בפרק תנאים כללים לכל פרקי הפוליסה, בע"מ 14, סע' 4 שעניינו "שמירת הרכב ואמצעי מיגון" נכתב כי:
אין חולק (מוסכמה מס' 3) כי "בעת הגניבה המיגון של הרכב לא הופעל, מפתחות הרכב היו במתג ההנעה והמנוע פעל והשוכר שהנו המשתמש ברכב, ומחזיקו, לא אייש אותו ויתר עובדות בנ/1".
הביטוי "מאויש" חוזר בתניית הפטור הנ"ל ובפרק התנאים שבפוליסת הביטוח.
...
האם הרכב היה "מאוייש" בעת הגניבה, כמשמע מונח זה בדין ובפסיקה?
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת (סעיף 11 לסיכומי ב"כ) כי יש במוסכמה מס' 3 כדי ליתן מענה לשאלה זו וכי כל שנותר הוא שאלת תחולת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח.
למעלה מן הדרוש- אני דוחה את טענתה החלופית של הנתבעת כי ניתן לראות בהתנהגות השוכר משום מעשה במתכוון, להבדיל מאדישות לתוצאה, יכולת לצפותה על נקלה ואפילו רשלנות רבתי.
סוף דבר
אני קובעת כי התובעת, באמצעות השוכר מטעמה, לא קיימה את התנאי המהותי והמוקדם של עמידה בתנאי הפוליסה ע"י הפעלת המיגון כשהרכב, בנסיבות האירוע, לא היה מאויש, במובן המשפטי והאפקטיבי של מונח זה. בהתנהגות התובעת באמצעות השוכר יש משום התרשלות רבתי המפקיעה את פוליסת הביטוח מכוח תניית הפטור.
התביעה נדחית.
