ביטוח מכת שמש כתאונה אישית

נהג ברכב התובעת בין היתר תיאר כיצד רכבו נפגע כשחנה כשמש וחש במכה .לפי תאורו שמע "בום" והרכב קיבל מכה ולשונו:" הרכב שלה היה בתוך הרכב שלי" בנוסף העיד כי נהגת הרכב השכור מסרה פרטיה ואת המסמך שצורף לתביעה נהגת הרכב השכור בין היתר תארה כיצד אגב נסיעה לאחור חשה שהתנגשה(עמוד 6 ס' 4) .

מכל מתדיין, וכמובן שממתדיין סדרתי כמו חברת הביטוח, יש לצפות להתנהלות אחרת .אפנה להחלטה בתא"מ (שלום ראשל"צ) 58753-01-19 יהונתן קאופמן נ' ק"ש חתמים (פורסם בנבו, 15.12.2019) פסקות 7 ו-8 : "גם אם לפי נוחיות תובע או בא כוחו או משיקוליו הכלכליים משום זמנו והוצאותיו, הוא מנסה לחסוך את איתור כתובת ואת ביצוע המסירה, הרי שאת התקנות צריך לקיים גם לא רק משום היתחשבות בזמן מי שקשור לתובע כמו עד שהוא לפרקים ניטרלי ומזומן על ידו, ואף על מנת לחסוך מזמן התובע עצמו, אלא גם משום היתחשבות בזמן צד שכנגד, בזמן העדים מטעמו ובזמן הצבורי. הזמן יקר ומהוה נכס של הציבור בכללותו. 8. לטעמי, אף קיים שיקול נוסף ולפיו אדם ואף תאגיד, צריך לדעת שהוגשה תביעה אישית נגדו, גם משום כבודו, וגם הואיל ותחושתו, ופעולתו עשויות להיות אחרות באופן שישרת טוב יותר את ניהול ההליך. שיקול זה מגולם לטעמי גם בנוסח ההזמנה לדין המשוגרת במישרין לנתבע הואיל. הנוסח לא מותיר ספק לנתבע שהוא חשוף כשלעצמו. ראו נוסח טופס 2 שתקנות הנוכחיות ובתקנות החדשות. דומה שלאחר שצוינו כדבעי פרטי אדם כנתבע הדבר מקל על השגת שתוף פעולה ממנו.

אף לכאורה הייתה החלה בדרך של "אינקורפורציה" של דיני ביטוח על מערכת היחסים מול הצד השלישי במכתב ששלחה חברת ההשכרה :"מבוטחנו לא דיווח על התאונה שבנידון , אנא פנו ישירות למבוטחנו" ולכך שבנסיבות קונקרטיות יתכן להסיק " אינקורפורציה " השוו כב' הש' ש. לוין בע"א 4850/96 קל בנין בע"מ נ ע.ר.מ פ"ד נב(5) 1998 פסקה 8 כשקיים ביטוח חל מאליו הדין המהותי הרלבנטי שבראשו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח" או "החוק" ), המיתמקד, ואף מיתערב, בחוזה הביטוח גם משיקולים צרכניים.

...

במקרה דנן לא ראיתי להתיר לה תרופה דרסטית של התנערות מפיצוי על יסוד טענתה סתמית להיעדר שיתוף פעולה.

לטעמי אין לאפשר לחרוג מתוצאה המקבילה לתנאים המגולמים בסעיף 24 על יסוד תניות החוזה להשכרה במקרה שלפני .

סוף דבר מכל הנאמר לעיל , לגוף התביעה הוכח אשם הנתבעת 1 ואף הוכחו נסיבות המחייבות את הנתבעת 2 דהיינו חברת ההשכרה לפצות מפורט בסעיף 9 לכתב התביעה ולמעשה כמפורט בגוף הפרוטוקול של הדיון היום הייתה הארכת דיון שלא לצורך עקב כשל בניסוח התביעה ע"י מבטחת .לפנים מהדין לא יוטלו במקרה זה הוצאות לטובת מדינה תוך התראה מפני תוצאה צפויה זאת אם תישנה תקלה משבשת דומה החלטה נתנה במעמד הצדדים ניתן היום, ט"ז טבת תש"פ, 13 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

בעלה של התובעת העיד "אני ביקשתי ממנה שתצא לאייס ותקנה חומר נגד יתושים. ביקשתי ממנה בבוקר, ידעתי שהיא נוסעת לקחת את הילד וביקשתי ממנה שתכנס לאייס ותביא קוטל יתושים לצימרים. ש. אבל קוטל יתושים לתוך בית או לגינה? ת. לא. לתוך הצימר עצמו. ש. למה צריך קוטל יתושים לצימר ולא צריך קוטל יתושים לבית? ת. גם וגם. ש. אז איך זה שביקשת ממנה דוקא לצימר? ת. בגלל שאנו מחזיקים צימרים שהיו אמורים להפתח אחרי החגים, הייתה מכת יתושים בישוב בגלל העופות והביובים הפתוחים... אז צריכים למנוע. בד"כ בחגים אנשים לא מגיעים כי אנו עובדים רק עם הסקטור החרדי" (עמ' 10 שורות 14-23) (דגש ש.ש.).

במסמך נספח ב' לתיק המוצגים, תעוד רפואי מיום התאונה, נרשם "סוג הביקור – תאונה אישית, תאריך תאונה 23.4.17", המסמך הוא מיום 23.4.17 בשעה 10:44.

לראשונה, ב-30.4.17, בביקור אצל רופא, נרשם "סוג הביקור "תאונת עבודה. תאריך תאונה 23.04.17... תלונות / סיבת הפניה – בתאריך 23.4.17 קנתה מצרכים לצימר. ב-ACE בביג בבית שמש מעדה על ארגז ליד הקופה, נפלה. נבדקה ע"י ד"ר מורן וע"י אורטופד בביג – למיון...". בהמשך נרשם כי זקוקה לניתוח ואושפזה בשערי צדק, ממתינה לניתוח.

"ש. מה קרה לך? בגין מה את מגישה לביטוח לאומי תביעה זו? ת. זה היה ביום 23.4.17, יום ראשון בשבוע. נסעתי לאייס בבית שמש כדי לקנות קוטל יתושים, כי יש כאן הרבה מאוד יתושים. יצאתי מהבית בסביבות השעה 07:00 בבוקר יחד עם הבן החייל שלי, רון, והורדתי אותו בתחנת הרכבת בבית שמש, משם יש לו איסוף לבסיס. משם נסעתי לבקר את אימא שלי שגרה במושב גפן שזה למטה מבית שמש, ישבתי איתה, שוחחתי איתה שעה וחצי, בנתיים המתנתי שייפתח אייס, ומאמא שלי ממושב גפן נסעתי לאייס בבית שמש, שם אני קונה כל הזמן דברים שאני צריכה לצימרים. מנורות, שמשיות, וכל הדברים השוטפים שאני צריכה. הגעתי לאייס בסביבות 09:30. אני זוכרת שהייתי שם די כשפתחו. הסתובבתי בחנות, היו כל מיני משטחים. נגשתי לקופאית ושאלתי אותה היכן הקוטל יתושים לחשמל. הקופאית הביאה לי את הקוטל החשמלי. אם כי אני רציתי נוזל. היא אמרה שזה חומר טוב. אז אמרתי לעצמי שאקח אחד לניסיון. ואם זה יהיה טוב, אבוא לקנות כמות. נגשתי לקופה לשלם על הקוטל. בכניסה לקופה היו 3 קרטונים על הריצפה. נתקעתי באחד מהם ועפתי קדימה, נפלתי על מרפק יד ימין שלי על הריצפה. באותו רגע הרגשתי כאבים של תופת, צרחתי, לא הצליחו להרים אותי במשך 20 דקות. כשקמתי כשהעמידו אותי מהריצפה, לא קמתי לבד, פיתאום שמעתי את הקליקים ביד. השברים. הושיבו אותי על כיסא, הביאו לי מים שארגע, ישבתי חצי שעה ואז עובד של אייס עזר לי ולקח אותי למרם. ישבתי איתו שם עד שהרופאים בדקו אותי ועשו לי צלום ביד וגילו שהכל התרסק ויש לי שבר. בנתיים בעלי הגיע כי הודעתי לו לבוא. קבלתי הפנייה להדסה ע"כ. ואז נסעתי עם בעלי להדסה ע"כ, שם ראה אותי רופא שאני לא זוכרת את שמו במיון, שמו לי שם גבס ביד ושוחררתי הביתה. לאחר כמה ימים לחץ לי מאוד ביד עם הגבס והלכתי למקור ברוך והחליפו לי את הגבס, והפנה אותי לחדר מיון, פניתי לשערי צדק, עשו לי שוב צילומים, בדיקות, אשפזו אותי ואז שיחררו אותי, אמרו שיתקשרו אלי כשיתפנה חדר ניתוח. ב-4.5.17 נותחתי בשע"צ ואושפזתי ל-4-5 ימים ומאז אני במעקב בשע"צ אצל ד"ר אלתרגוט. ש. מה היתה הסיבה לנפילה שלך באותו יום, 23.4.17? ת. הלכתי רגיל ונתקלתי בקרטון שהיה ליד הקופה, ואז עפתי ונפלתי קדימה. ש. הספקת לקנות באייס באותו יום? ת. לא. החזקתי את הקוטל יתושים ביד כשהייתי בדרך לקופה, וכשהתקדמתי לקופה כדי לשלם נפלתי, וזה עף לי מהיד, לא הספקתי לשלם" (דגש, ש.ש.) (עמודים 2, 3 ו-4 שורה 1 להודעת התובעת).

...

סוף דבר התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפה להוכיח את הנדרש בסעיף 79 לחוק.

לאחר ששקלנו תוצאות ההליך, וכן האמור בפרו' (החלטה בעמוד 3, בפרט סעיפים 5 ו-6), וכן החלטה מיום 24.6.19, וכן האמור בהחלטה מיום 7.7.20, בה נרשם במפורש כי "יילקח בחשבון מהותית ולהוצאות אופן ועיתוי הגשתו, שעה שהתאריכים עליו מתייחסים ל-2017, די זמן לפני הדיון או ההליך". התנהלות התובעת גם בהיבט המהותי וגם בהיבט הפרוצדוראלי, מצדיקה השתת הוצאות.

בנסיבות אלה מצאנו כי יש להשית על התובעת הוצאות לטובת הנתבע, אף כי בסכום סמלי, בסך 1500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

היא סיפרה כי היתה מצוידת בבקבוק המים האישי שלקחה בבקר מהבית (שם, ש' 24-23).

השופט לוין סיכם את ההלכה: "באותו ענין נגרם מותו של המבוטח כתוצאה ממכת שמש בעת משחק גולף, והשופט קרודוזו קבע, בנגוד לדעת הרוב, שיש לקבל את התביעה על יסוד הפוליסה, באומרו ... מכת שמש, למרות שיכולה היא להחשב מחלה לפי הסווג של הרופאים, היא לא פחות מכך תאונה בשלון הבריות... פתאומיות אירועה וטבעה הקטסטרופלי הבליטו תכונה זו. היא אליהמ מאותה סיבה וחציונית משום שמהלך התוצאות הונע על ידי קרני השמש שהיכו על הגוף, המהוות סיבה חיצונית. עמדת המיעוט של השופט קרדוזו הפכה לרוב בשורה של אסמכתות..." (ע"א 779/89, פ"ד מח(1) 221, בע' 231).

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, לפיה איבוד הכרה כתוצאה מחשיפה לשמש, שעה שהנפגעת לא שתתה מספיק, הוא בבחינת "ארוע צפוי" השולל את הכיסוי הביטוחי.

לסיכום: מן הנימוקים שפורטו לעיל, יש להכיר במקרה דנא כ"תאונה" לפי הפוליסה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.

הצדדים ביקשו לצמצם את היקף הסיכון המבוטח וקבעו כי הביטוח יחול אך ורק על אותן תאונות גופניות בלתי צפויות מראש, הנגרמות "במישרין על-ידי אמצעי אלימות חצוניים וגלויים לעין". מהי התכלית המונחת ביסוד כסוי ביטוחי זה? שאלה זו הטרידה בתי-משפט במדינות שונות, אשר מתחו לא פעם ביקורת על הלשון שנוקטת הפוליסה בהגדרת תאונה אישית שהביטוח חל עליה (ראה ‎E. J. MACGILLIVRAY & M. PARKINGTON, ON INSURANCE LAW.LONDON, 8TH. ED., BY M. (PARKINGTON AND OTHERS, 1988) 803) מתוך הפסיקה והספרות ניתן להסיק, כי מטרתה העיקרית של ההגבלה ("במישרין על-ידי אמצעי אלימות...

CO. (1934) ]20 באותו עניין נגרם מותו של המבוטח כתוצאה ממכת שמש בעת משחק גולף, והשופט קרדוזו קבע, בנגוד לדעת הרוב, שיש לקבל את התביעה על יסוד הפוליסה באומרו, בעמ' 1385 (בתרגום שלי): "מכת שמש, למרות שיכולה היא להיחשב מחלה לפי הסיווג של הרופאים, היא לא פחות מכך תאונה בלשון הבריות...

...

מסקנתי היא שהמקרה הנידון, שבו, כפי שנטען בכתב התביעה, ניזק המערער בהתקפת לב שארעה לו כתוצאה מריב מילולי עם עובדו שבמהלכו קילל מנהל השרות את המערער וגרם לו לרוגז ולהתרגשות, בא בגדרה של הפוליסה נושא הערעור.

מכל האמור לעיל ברור גם שהדיבור "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" לא קנה לו בפסיקה מובן טכני מקובל שעל פיו אין צורך שיופעל כוח פיסי כלשהו על-מנת שיתקיים היסוד של אלימות שבתניה.

על סמך כל האמור לעיל הייתי דוחה את הערעור.

התוצאה היא כי ברוב דיעות, כנגד דעתו החולקת של השופט אור, אנו מקבלים הערעור ומבטלים את פסקי הדין של בית-משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי.

התאונה התרחשה עת שהתובע נהג בנסיבות פרטיות ברכב המעסיק שהיה מבוטח אותה עת על ידי הנתבעות בביטוח חובה.

הערכה זו מורכבת מ-15% הנכות האורטופדית– שהינה לטעמי תפקודית, בשים לב לעבודות שביצע התובע עובר לתאונה ולנתוניו האישיים, והיתר-הנו בשיעור המשקף בעיני את המגבלה הנובעת מהמגבלה מהליקוי בשליטה על הסוגרים שאינה כה חמורה, אינה כה תכופה לעומת היקפה על פי התרשמותם של ד"ר לסק וד"ר שמש בזמנו, והיא אף ניתנת ברובה לשליטה או לפתרון.

על פי תעוד מחלקת רציפות עבודה במל"ל (נ/2), הדיווח לגבי עבודה אינו רציף והשכר המדווח בעבר הרחוק הנו נמוך, והתובע אף העיד כי היו תקופות בהן הסתכסך עם אביו כאשר עבד עבורו והאם העידה כי שכנער – כשלא רצה לבוא לעבודה הוכה.

...

הפסדי שכר בעתיד: על יסוד כל האמור לעיל, לפי נכות תפקודית בשיעור של 35% מתוך שכר של 5,000 ₪ נטו בהוון עד גיל 67 ובמעוגל: 476,000 ₪.

אני דוחה את הדרישה לפיצוי עבור ניתוח פלאסטי, שנחיצותו ועלותו לא נקבעו בחוות דעת מומחה ואף לא גובו במסמכים כלשהם.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה לפיצוי בפריט נזק זה. ניידות: נכותו האורטופדית של התובע אינה מצדיקה פסיקת פיצוי בגין ניידות ולא הוכח כי היא גורמת לצורך בנסיעות מוגברות מעבר לאלה להן נזקק ממילא.