לסיום פרק זה יש להדגיש, כפי שנפסק בעיניין גבעת זאב, כי:
"..הכרעה במסגרת כללי בררת הדין לפיה על חוזה נתון שנכרת בשטחים המוחזקים או שאחד מצדדיו הוא תושב השטחים המוחזקים חל הדין הישראלי, אין בה, כשלעצמה, כדי להשפיע על מעמדם הריבוני של אותם השטחים".
הפסיקה בנוגע לזכויותיהם של עובדים פלסטינאים שהועסקו על ידי המינהל האזרחי:
שאלת זכויותיהם של עובדים פלסטינאים שהועסקו בגופים ישראליים שפעלו באיזור יהודה ושומרון וחבל עזה מכוח סמכותו של המפקד הצבאי, נדונה במספר הליכים בבית דין זה ובבית הדין האיזורי בירושלים.
כך למשל, בכל הנוגע לזכות לביטוח פנסיוני, למשל, יש לבחון עניין זה גם בהיתחשב בשוני המהותי בין הזכויות – פנסיה תקציבית לעומת פנסיה צוברת לעובדים שהועסקו במדינה החל ממועד מסוים - ואף באפשרות המעשית לבטח את המערערים בביטוח פנסיוני על פי הדין הישראלי.
אכן, במספר מקרים אשר נדונו בבית דין זה נדחתה טענתם של עובדים פלסטינאים כי העסקתם שלא על פי הדין הישראלי מהוה הפלייה פסולה, והמסקנה אליה הגעתי לכאורה אינה מתיישבת עם פסיקה זו. ראשית יובהר, כי בפסק דין זה ההתייחסות היא לשכר מינימום בלבד, ואי בו משום קביעת מסמרות לעניין זכויות סוציאליות שונות או הזכות לפנסיה.
קשה להלום תוצאה לפיה מעסיק ישראלי במובלעות מחויב לשלם לתושבי האיזור שכר המינימום, אך המינהל האזרחי שמעסיק את תושבי האיזור בצמידות למובלעות ובין היתר במתן שירות המשפיע על המובלעות פטור מחובה זו. שהרי לא דומה המצב שקדם להסכם הביניים ובמסגרתו העסיק המינהל האזרחי מורים או עובדי מיתקני מים בתוככי האוכלוסייה הפלסטינאית למצב שלאחר הסכם הביניים ובמסגרתו אחראי המינהל האזרחי על פעילות מצומצמת בהרבה שבעיקרה משיק ומשפיע על האוכלוסיה הישראלית במובלעות.
...
מהטעמים דלעיל מקובלת עלינו התוצאה אליה הגיעה חברתינו, השופטת לאה גליקסמן, כמפורט בסעיף 100 לחוות דעתה.
בכל הנוגע להנמקה של חברתי השופטת גליקסמן – דהיינו ביסוס התוצאה על אפליה והפרת עקרון השוויון – בהתחשב בכך שאין מחלוקת ביחס לתוצאה הסופית, אני סבור שאין צורך להכריע בנדון לכאן או לכאן, ומן הראוי להותיר את ההכרעה בנושא זה – אם ועד כמה שהדבר יידרש – לעתיד לבוא.
סוף דבר
על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל, כמפורט להלן:
המערערים זכאים לשכר מינימום על פי הוראות חוק שכר מינימום, לתקופה של שבע שנים שקדמה להגשת תביעתם ועד ליום 1.1.2008.
