ביטוח לאומי ניכה מקצבת נכות מעבודה חלק מגמלת הבטחת הכנסה

תביעת התובע עניינה השבת סכומים שקוזזו מקיצבת הנכות שלו בגין חובות שהוא חב לביטוח הלאומי, רובם, בגין דמי מזונות שהמוסד לביטוח לאומי שילם לגרושתו מכח חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972 (להלן - "חוק המזונות").

התובע מבקש, כי בית הדין יקבע, שחלק מהקיזוזים שביצע הנתבע מקיצבת הנכות הכללית לה הוא זכאי, נעשו שלא כדין, ואינם עולים בקנה אחד עם עניין 'פולדי', ואף לא עם החוזרים הפנימיים של הנתבע.

דיון והכרעה: באשר לשאלה, האם המוסד לביטוח לאומי יכול לפעול לגביית חוב ממבוטח בשני מישורים נפרדים, האחד באמצעות הליכי ההוצל"פ והשני, באמצעות קזוז מגימלה המגיעה למבוטח, המדובר בשאלה שהוכרעה כבר בעב"ל 391/06 בעיניין אליהו עמר, וכך נפסק על-ידי כב' השופט פליטמן (כתוארו אז): "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות, הזכות לבצוע קזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נידרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצדו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגימלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הנתנת לקזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות – הנה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לבצוע קזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מיתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח...". נציין, כי בפסיקה מאוחרת, בעיניין 'ברוכים', שניתנה שנים רבות לאחר פסק-הדין בעיניין 'פולדי' (וליתר דיוק כ-30 שנה לאחר פסק-הדין בעיניין 'פולדי' שניתן בשנת 1979), נפסק, כי לאחר כניסתו לתוקף של חוק הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי אינו מקזז מחייבים בהתאם לחוק המזונות את מלוא החוב, אלא מותיר בידם גמלת קיום מינימלית, כך שאותו עקרון ורציונל שלאורם ניתן פסק-הדין בעיניין 'פולדי', נשמרו גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק הבטחת הכנסה.

...

דיון והכרעה: באשר לשאלה, האם המוסד לביטוח לאומי יכול לפעול לגביית חוב ממבוטח בשני מישורים נפרדים, האחד באמצעות הליכי ההוצל"פ והשני, באמצעות קיזוז מגמלה המגיעה למבוטח, המדובר בשאלה שהוכרעה כבר בעב"ל 391/06 בעניין אליהו עמר, וכך נפסק על-ידי כב' השופט פליטמן (כתוארו אז): "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות, הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות – הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח...". נציין, כי בפסיקה מאוחרת, בעניין 'ברוכים', שניתנה שנים רבות לאחר פסק-הדין בעניין 'פולדי' (וליתר דיוק כ-30 שנה לאחר פסק-הדין בעניין 'פולדי' שניתן בשנת 1979), נפסק, כי לאחר כניסתו לתוקף של חוק הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי אינו מקזז מחייבים בהתאם לחוק המזונות את מלוא החוב, אלא מותיר בידם גמלת קיום מינימאלית, כך שאותו עיקרון ורציונל שלאורם ניתן פסק-הדין בעניין 'פולדי', נשמרו גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק הבטחת הכנסה.

בעניין 'פולדי' היתה התייחסות לכך, שהמוסד לביטוח לאומי משמש לעניין חוק המזונות כ"סוכן לתשלומים", ובסופו של דבר אם המוסד לא גובה את הכסף מהחייב, ההפסד הינו על חשבון אוצר המדינה - משלם המסים, ונתון זה מחייב את המוסד לגבות מהחייב כל סכום המגיע מהחייב לזכאי למזונות.

בנסיבות אלה, וכאשר עיקר טענותיו של התובע התמקדו בכך שלא ניתן לנכות מקצבה שוטפת עבור חובות העבר, ודין טענה זו להידחות, כמפורט לעיל, וכאשר בסופו של דבר, לא הוכח שבהתחשבנות הכללית לא נותרה לתובע, לפחות לגבי כל אחד מהחודשים הרלוונטיים לתביעה, גמלה בשיעור של גמלת הבטחת הכנסה ליחיד (כאשר נלקחים בחשבון הקריטריונים לגובה הגמלה בהתאם לחוק הבטחת הכנסה, לרבות השתכרות של התובע כהכנסה מהעבודה) - הרי דין התביעה להידחות.

המשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) ניכה מקיצבת הנכות מעבודה חלק מן המענק ששולם למערערת, וכן חלק מגימלת הבטחת הכנסה ששולמה לבני הזוג.

...

" נמצאנו למדים כי משנעשה מבוטח זכאי לקצבת נכות מעבודה על פי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, והיא מגיעה לו למפרע בעד תקופה שבה שולמה לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, רשאי המוסד לנכות מסכום הקצבה המגיעה לו, את סכום גמלת הבטחת הכנסה ששולמה בעד אותה תקופה.

משכך הם פני הדברים, דין טענת ההתיישנות להידחות.

אשר על כן, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי "המערערת לא הוכיחה כי הניכויים מקצבת הנכות לה היא נמצאה זכאית נערכו שלא כדין". קביעה זו מבוססת בהוראות הדין, ולא מצאנו מקום להתערב בה. סוף דבר הערעור נדחה.

כן נכתב כי "מנהל סניף בני ברק, מר ברוך מרום, ממליץ על ביטול של לפחות מחצית מיתרת החוב, תוך שימת דגש על מצבה הסוציו אקונומי של המשפחה וכן לאור השינוי בכל הנוגע לזכאות לגימלת הבטחת הכנסה בצד בעלות או שימוש ברכב (פסק דינו של ביהמ"ש העליון מ-28.2.12). אגב הבטחת הכנסה במשרד הראשי מצטרף להמלצה לביטול חלקי של יתרת החוב". על אף ההמלצה לבטל לפחות מחצית מהחוב, המליצה הועדה לבטל 40% מיתרת החוב, זאת, לאחר הקזוז שכבר נעשה מזכאותה של התובעת לגימלת נכות מעבודה.

גמלת הבטחת הכנסה היא גמלה המשתלמת "נוכח ראיית התא המשפחתי-משקי כמכלול אחד לצורך חוק הבטחת הכנסה" (עבל (ארצי) 6574-05-10‏‏ ג'יהאד אבו חרוב נ' המוסד לביטוח לאומי (18.8.13)).

בהתאם לעיקרון זה, נקבע בסעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (חוק הבטחת הכנסה) כי "הזכאות לגמלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2" וכן נקבע בסעיף 6 לחוק כי "לבני זוג הזכאים לגמלה תשולם גימלה אחת בלבד, בשיעור המשתלם לפי התוספת השניה או התוספת הרביעית לשני בני זוג, בהתאם להרכב משפחתם". כלומר, זכאותו של אדם שהוא חלק מתא משפחתי לגימלת הבטחת הכנסה תלויה בזכאותו של בן זוגו והגימלה שהם יקבלו תהא גמלה אחת המותאמת לבני זוג והמשתנה בהתאם למספר ילדיהם.

לפי סעיף 312(ב) לחוק רשאי המל"ל לקזז "(1) כנגד גמלאות כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, המגיעים מהמוסד לזכאי או לאדם אחר מכוח הזכאי, סכומים אלה בלבד:... סכומים ששילם המוסד לזכאי בטעות או שלא כדין, בצרוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום קזוז התשלום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין". לפיכך, המל"ל היה רשאי לקזז מגימלת הנכות של התובעת את סכום החוב ששולם לה בטעות ושלא כדין מתוקף חוק הבטחת הכנסה, כפי שהוא עשה.

...

דיון והכרעה נקדים ונאמר כי לאחר עיון בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

לבסוף טען המל"ל כי לפי ההלכה הפסוקה, על הערכאה השיפוטית למעט להתערב בשיקול הדעת של הרשות מנהלית אלא במצבים בלתי סבירים או בלתי מידתיים וכי מכיוון שהחלטת המל"ל בעניין קיזוז מלוא קצבת התובעת היא סבירה ומידתית בנסיבות העניין ועל רקע האמור לעיל, אין מקום להתערב בה. בנקודה אחרונה זו של הנתבע אנו חולקים – איננו סבורים שהחלטת המל"ל בעניינה של התובעת היא סבירה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת במובן זה שעניינה של התובעת יועבר לוועדה לביטול חובות לצורך דיון בשאלה האם יש לקזז את מלוא גמלת הנכות מעבודה שהתובעת זכאית לה או רק את חלקה ואם יש לבצע את הקיזוז בשיעורים, וכיצד.

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 42544-09-17 25 אוקטובר 2018 לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל התובע: ירון ברדה ע"י ב"כ: עו"ד מיטל מסיקה אליהו הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד נעמה נוה פסק דין

התובע שילם חלק מהחוב, זה נכון ליום 13.11.17, החוב כלפי הנתבע עומד על סך 40,035 ₪.

אם יאמר אחרת משמעות הדבר תהא, כי חייב למשל, הזכאי לקיצבת נכות מעבודה בסכום של 10,000 ש"ח לחודש, ואשר חובו החודשי עומד על 1,500 ש"ח, וכיוון שהוא לא שילם אותו חוב הוא הצטבר לסך של כ- 100,000 ש"ח; לעולם לא יוכל המוסד לגבות את מלוא החוב מהחייב בדרך של קזוז חרף היכולת של חייב לשלמו.

על פי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, אם המוסד משלם גמלת כסף שלא כדין, "רשאי הוא לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום

לעניין הקף החלטות ראש הוצאה לפועל ומחויבות המוסד לפעול במסגרתן נקבעבפרשת עמר כדלקמן: "הטענה לפיה, נידרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי מצדו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגימלאות לפי החלטת ראש הוצאה לפועל ולא כגמלה הנתנת לקזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות – הנה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לבצוע קזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום מזונות. זאת כי החלטת המוסד לא נימצאת שרירותית, אלא מבוססת על נהלים פנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קזוז גמלה רטרואקטיבי לבין גמלה שוטפת, ממנה מיתקיים מבוטח לצרכי הקיום, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח". (עב"ל 391/06 אליהו עמר - נ – המוסד (ניתן ביום 10.6.08)) לפי תכלית סעיף 14 ומלשונו עולה כי הנתבע יכול לפעול בשני מסלולים במקביל בעת גביית חוב מזונות.

...

לעניין היקף החלטות ראש הוצאה לפועל ומחויבות המוסד לפעול במסגרתן נקבעבפרשת עמר כדלקמן: "הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש הוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות – הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום מזונות. זאת כי החלטת המוסד לא נמצאת שרירותית, אלא מבוססת על נהלים פנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבי לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצרכי הקיום, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח". (עב"ל 391/06 אליהו עמר - נ – המוסד (ניתן ביום 10.6.08)) לפי תכלית סעיף 14 ומלשונו עולה כי הנתבע יכול לפעול בשני מסלולים במקביל בעת גביית חוב מזונות.

לאור נימוקי פסק הדין של השופט סופר שסוקר את הפסיקה של בית הדין הארצי ואת החוק, דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

הנתונים העולים ממסמכי המל"ל שצורפו ע"י הצדדים בין החודשים 1/11-4/11 קיבל התובע הבטחת הכנסה ונכות כללית- טרם התאונה.

(ב) לענין סעיף זה – "גימלה" – השווי הכספי של הגמלאות, להוציא גימלה בעין, שניתנו או שעתידות להנתן לפי חלק ב' לחוק, לרבות תמורת דמי פגיעה המשתלמת לפי סעיף 38 לחוק, וגימלה שהופחתה או שנשללה עקב מעשה או מחדל של העובד, או שלא ניתנה בגלל בחירה בגמלה אחרת לפי החוק, רואים אותה כאילו ניתנה או שעתידה להנתן בשלמותה; הוראות שר העבודה לפי סעיף 49(ב) לחוק בדבר הוון קצבאות ובדבר חישוב ערכן הכספי של גימלאות בעין, כוחן יפה גם לקביעת השווי הכספי של גימלאות לענין סעיף קטן זה; "מעביד" – החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו. (ג) בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) לא יראו, לענין סעיף 70 לחוק, את המעביד כצד שלישי שזכויות כלפיו מועברות למוסד לביטוח לאומי.

ומה קורה כאשר התובע לא בוחר בגימלת נכות מעבודה, אלא לדוגמא בגימלת נכות כללית, האם הדבר ישפיע על הנכוי מהפצוי הסופי? התשובה לכך ניתנה בעיניין ע"א 4084/04 איילון נ' סגרון, פורסם בנבו, 5.11.06: "הינה כי כן, הבחירה לבד והניכוי לבד – זו אינה שוללת את זה וזה אינו שולל את זו. זכות הבחירה של הניזוק בגימלאות כאלה או אחרות עומדת בעינה, אך כך גם זכותו של המעביד כי שווי גמלאות העבודה ינוכה מסכום הפיצויים וכי המוסד לביטוח לאומי לא יחזור עליו בתביעת שבוב לעניין גמלאות אלה." זו פרשנות בית המשפט לסעיף 82 (ב) לפקנ"ז שקובע: "וגימלה שהופחתה או שנשללה עקב מעשה או מחדל של העובד, או שלא ניתנה בגלל בחירה בגמלה אחרת לפי החוק, רואים אותה כאילו ניתנה או שעתידה להנתן בשלמותה". כאמור סעיף 82 (א) דן במאורע אחד.

...

איני מקבל טענה זו של התובע.

(ע"א 3097/02 שביט נ' קופ"ח. פס"ד מיום 2.6.04) לסיכום: מסך הנזק שנפסק לתובע בשיעור 246,000 ₪, יש לנכות את הסך של 150,145 ₪ כאשר יש לשערך את סכום הניכוי מאפריל 2017 (אמצע התקופה של שתי חוות דעת האקטואריה) ועד למועד התשלום בפועל, זהו סך הפיצוי המגיע לתובע.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, בגין הצורך בקיום ישיבה נוספת ביום 13.9.18, בסך של 4,000 ₪ (יעויין בהחלטתי מיום 23.5.18 ), אשר יקוזזו מסך הפיצוי לתובע.