ביטוח לאומי למחלה נדירה של ילד: זכויות הורים

התובעת מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי את קצבת הילדים בגובה 383 ₪ וכן את קצבת הנכות המשתלמות עבור הקטינים ס' ו-י', בגובה של 1,902 ₪ עבור כ"א מהם.

קיצבאות הקטינים בכתב התביעה טענה התובעת כי הקטינה ס' סובלת מאלרגיה קשה ומסכנת חיים לבננות, אבוקדו ושומשום, על כל תוצריו וכי המדובר באלרגיה נדירה מקבוצת לטקס.

הלכה פסוקה היא כי גמלה המשתלמת בעבור ילד נכה נועדה לסייע במימון סידורים מיוחדים וההוצאות 'העודפות' הנדרשים עקב המוגבלות שעימה מתמודד הילד ולא את הוצאות הקיום והמחייה השגרתיות של הילד וכפועל יוצא, הרי שאין חפיפה מלאה בינה ובין חובת המזונות המוטלת על ההורים, שבליבתה ניצבים צורכי הקיום ההכרחיים והאוניברסליים השווים לכל יתר הילדים שאינם זכאים לקיצבה.

מצאתי לדחות את עתירת התובעת להשתת החיוב במזונות החל ממועד הרחקת הנתבע מהבית, הן לאור הלכה הפסוקה בעיניין, על פיה התובעת מוחזקת כמי שמחלה על זכויותיה למזונות והן לאור הצהרת התובעת עצמה על פיה עד לחודש מאי 2022 נשא הנתבע בחלק לא מבוטל מהוצאות הקטינים.

...

מכל המקובץ וכאמור לעיל, מצאתי להעמיד את פוטנציאל/הכנסות התובעת בגובה של כ-6,500 ₪ בחודש ואת הכנסות הנתבע לרבות פוטנציאל הכנסותיו בגובה של 16,800 ₪ בחודש.

לפיכך, לאחר שעיינתי באסמכתאות שצורפו ביחס להוצאות אלה (סך כולל של כ-1,300 ₪ בחודש) ובהינתן כי חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות אלה נגזרים מתוך חלקה היחסי של התובעת בהוצאות כאמור (50% חלקם של הקטינים מתוך 50% חלקה של התובעת בהוצאות אלה) ובסך של 110 ₪ לחודש בעבור כ"א מהקטינים.

יש לציין כי לעניין זה נקבע בפסיקה כי: "איננו סבורים שיש לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, כפי שנוקטות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום הילכת בע"מ 919/15 אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדוייק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי - כדוגמה בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו – 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה– הכל כמובן תלוי נסיבות". ראו לעניין זה, עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ' מ.ש, (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

ביחס לגמלת הנכות המשתלמת בעבור הקטינים ס' ו-י' אני קובעת כדלקמן: כספי הגמלה יופקדו בחשבון בנק ייעודי, אשר ייפתח על שם כל אחד מהקטינים ס' ו-י' בנפרד זה מזה.

ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.

שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה. ככל שהקטינים לא ישהו אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטינים.

בבית החולים התברר כי התובע1 סובל ממחלה גנטית נדירה המסכנת את חייו.

הנתבע דחה את הבקשה, בהסתמך על ס' 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי),ותקנה 1 לתקנות ילד נכה, התש"ע- 2010 (להלן: תקנות ילד נכה), בטענה כי "הילד אינו ילדו של מבוטח על פי הגדרות מבוטח בחוק". השאלות הדרושה להכרעה השאלה העיקרית בה יש להכריע היא האם ניתן להכיר בתובע 1 כילדו של התובע 2 , כמשמעות התיבה "ילד" בס' 221 לחוק הביטוח הלאומי, המפנה לתקנות ביטוח לאומי (גמלת ילד נכה)? ממענה על שאלה זו תיגזר זכותו של התובע 2 לקבלת גמלת ילד נכה לפי חוק הביטוח הלאומי.

דיון והכרעה בהתאם לתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע-2010, לצורך קבלת קצבת ילד נכה, ילד הנו "ילדו של מבוטח או של מי שהיה מבוטח ונפטר כתושב ישראל, לרבות ילדו החורג או המאומץ שטרם מלאו לו 18 שנים;" ביסוד ס' 221 לחוק הביטוח הלאומי ותקנות ילד נכה נימצאת התפיסה לפיה הורה המטפל בילד נכה מקדיש לכך את מרבית משאביו, הפיזיים והנפשיים, ולשם כך הוא נידרש לכל הפחות לקיצבה הכספית הנתנת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לאמור לעיל מצטרפת עמדת העובדת הסוציאלית במכתב למשרד הפנים משנת 2015, שם כתבההעו"סית במחלקה בה מטופל מוחמד את הדברים הבאים : "ידוע לנו כי בכל תקופת אשפוזו של מוחמד בבית החולים, האב לא ביקר אותו אפילו פעם אחת ואמו הגיעה לשני ביקורים קצרים כאשר בביקור הראשון מוחמד לא הכיר אותה כלל". ניתוח העדויות והראיות בהליך זה מוביל לתוצאה על פיה אין להוריו הביולוגיים של התובע 1 כל קשר עימו למעט קשר רופף עם אמו.

...

עם זאת, אני סבורה כי בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה כפי שהוכח בפניי, הגורם היחיד המטפל ודואג לכל צרכי התובע 1 הוא סבו התובע 2.

בית המשפט פסק כדלקמן: "(ב)טוען המבקש כי פסקי דינם של בתי המשפט קמא בעניין שלפנינו סותרים במישור העקרוני את פסק דינו של בית משפט זה בעניין יהוד, שבו נקבע כי הדין הישראלי אינו מכיר בקונסטרוקציה של "אימוץ בפועל" כמקנה זכויות לילד "המאומץ" כלפי "המאמץ בפועל". אין בידי לקבל טענה זו. עיון בפסק הדין בעניין יהוד מעלה כי המבקש לא דק פורתא בקביעתו של בית משפט זה שם. בעניין יהוד אכן נקבע שלא די ב"אימוץ בפועל" על מנת להקנות לילד "המאומץ" זכויות ירושה כלפי ה"מאמץ בפועל" מכיוון שמדובר ביצירת מעמד (סטאטוס) כלפי כולי עלמא.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 70292-11-19 23 פברואר 2020 לפני: כב' הנשיא אלכס קוגן המערערת פלונית ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 25.8.19 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי המערערת אינה זכאית לגימלת ילד על פי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "ההחלטה").

הועדה קבעה, כי המערערת לא זקוקה להשגחה חלקית ובנימוק לקביעתה צוין: "מפרכסת לעיתים נדירות אחת למספר חודשים – הפרכוסים תמיד בסיום שינה, אינה מסכנת את עצמה". הועדה ערכה למערערת מבדקי תלות בעזרת הזולת במסגרתם נמצא, כי המערערת כבני גילה/עצמאית בכל פעולות היום-יום, למעט בפעולת הרחצה בגינה נזקקת המערערת לסיוע מועט.

עוד נטען, כי התביעה הוגשה בחודש פברואר 2019 לאחר שהמערערת עברה מספר רב של פרכוסים והיתה בהשגחה צמודה של הוריה כבר משנת 2014, בהיותה בגיל שנתיים; בסמוך להגשת התביעה המערערת לא היתה מאוזנת וקיבלה התקף מתועד וניתן לה טפול תרופתי כעולה מהחומר הרפואי ואין בתדירות ההתקפים כשלעצמה כדי לשנות מעצם הצורך בהשגחה על המערערת.

בסעיף 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (לעיל ולהלן: "התקנות"), מוגדר "ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת" כדלקמן: "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית היתנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקירבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במיד הניכרת מילדים בני גילו;" למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי לדעת הועדה המערערת אינה זקוקה להשגחה חלקית הואיל והפרכוסים מהם היא סובלת הם מאוזנים ומתרחשים בתדירות נמוכה, אחת למספר חודשים, והם לרוב בסיום שינה והמערערת אינה מסכנת את עצמה.

...

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

לפיכך, הערעור מתקבל באופן בו יוחזר עניינה של המערערת לוועדה, בהרכבה הקודם, על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעילת ההשגחה, תוך התייחסות ללשון התקנה ולטענת הורי המערערת, כי היא נזקקת להשגחה בפועל לרבות בדרכה לבית הספר על מנת למנוע מצבי סיכון עצמי וכי הפרכוסים אינם מאוזנים.

סוף דבר הערעור מתקבל, כמפורט בסעיף 11 לעיל.

טבלה זו מובילה לשלילת גמלתם של ילדים נכים רבים, וביניהם המערער, חרף העובדה שמדובר בנכות קשה וברורה.

גמלה מיוחדת- סעיף 2 בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) תש"ע- 2010, מקנה זכאות לסכום השווה ל- 100% מקיצבת יחיד מלאה למי שעונה על ההגדרה של "ילד הזקוק לטפול רפואי מיוחד". לטענת המערער התיסמונת ממנה סובל עונה על ההגדרה של "ילד הזקוק לטפול רפואי מיוחד" שכן אין ספק כי המערער זקוק לטפול מיוחד ואין ספק שנכותו מטילה עומס משמעותי על משפחתו, והיא גם נדירה בשיעור הקבוע בתקנות של לכל היותר 1:100,000 לידות.

אשר לטענות המערער בדבר זכאות על פי עילת המחלה הנדירה דינן להדחות על הסף שכן זכרן של אלה לא בא במסגרת הערר הכתוב ו/או בפני הועדה.

כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

יוצא אפוא, שאף לשיטת הורי המערער כפי שהדברים באו לידי ביטוי בפורטוקול הועדה, המערער עצמאי בפעולות היום יום לרבות בניידות, ברחצה, הגיינה אישית ואכילה (למעט קושי באכילת תפוז או משהו שצריך חיתוך) לרבות בהשגחה, וזאת בנגוד לתמונה שהמערער מנסה לצייר בעירעור כי הוא תלוי בעזרת הזולת בפעולות היום יום.

...

לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

בהקשר זה מקובלת עליי טענת המשיב כי הערכת מידת התלות היא עניין הנתון כל כולו לשיקול הדעת המקצועי של הוועדה ומשכך יש לדחות עמדותיו של המערער בדבר האופן בו יש להעריך את מידת התלות בפעולות היום יום.

סוף דבר- הערעור נדחה.

לדאבון הלב, בראשית חודש מאי 2003 בהיותה בת כ – 7 חודשים, התייתמה התובעת מאמה אשר נפטרה בנסיבות טראגיות לאחר מחלה ואישפוז ממושך (תעודת הפטירה צורפה כנספח לכתב התביעה).

כוונה זו מתבררת גם מהמקום בו בחר המחוקק לשבץ את ההוראה בדבר תשלום הקצבה המיוחדת: בפרק ג' שכותרתו "ביטוח אימהות" (ולא בפרק ד' העוסק ב"ביטוח ילדים") המפרט מיגוון זכויות הצומחות מהסטטוס ההורי.

ישאל השואל האם המקרה הפרטי של התובעת איננו משקף מצב נדיר שמלכתחילה המחוקק לא צפה ואשר מצדיק את הפרשנות שבה אוחזת התובעת? לשון אחרת, וכפי שהראתי, המחוקק צפה את המקרה 'הרגיל' בו אם חס וחלילה היולדת נפטרת בעת הלידה או בתוך שנה ממועד הלידה נותר בן זוג שמקדיש את זמנו לטפול ביילוד ולמצער, זהו אפוטרופוס שאיננו המדינה.

טענותיה הנוספות של התובעת לטענת התובעת חזוק לעמדתה נמצא גם בהוראות סעיפים 46(ה)-(ו) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016, הקובעים כי האומן לא יהיה האפוטרופוס של רכוש הילד, וכן כי האפוטרופוס של הילד ישתמש בכספים ובזכויות המגיעות לילד, לרבות אלה הצומחות מגימלאות המוסד לביטוח לאומי, לצורך מילוי צרכיו שאינם ממומנים בידי גורם אחר ולהבטחת עתידו בהגיעו לבגרות.

...

כללם של דברים בפרק זה, כוונת המחוקק כפי שהובעה בדברי הכנסת, מיקום הסעיף בתוך פרק ביטוח אמהות שבחוק, אופי הקצבה ומכלול ההסדר התחיקתי מובילים למסקנה שמדובר בתשלום עבור מי שנושא בהוצאות היילוד ולא בתשלום המיועד ליילוד עצמו.

אלא שדין הטענה להידחות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה.