ביטוח לאומי הפסקת הבטחת הכנסה וחיוב בהשבה

הוגשה תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי, להפסיק תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתובע.

הסיבה לחוב הנה: שלילת זכאות לחודשים 2016 1 – 6 בשל עידכון הכנסות מהפחתת מזונות עבור הגרושה בלבד (ללא החיוב של אשה איתה אתה גר) עם תדפיסי הוצל"פ .

הנתבע מפנה בעיניין זה לחקירת אשת התובע, אשר נישאלה האם השניים מנהלים משק בית משותף והשיבה: "אני בעיקר משלמת את כל ההוצאות של הבית. תבעתי את כדורי נחמן למזונות דרך בית המשפט ומקבלת כ- 2,300 ₪ בערך. זה משתנה. מקבלת 1,300 ₪ מביטוח לאומי דמי מזונות על הילד". ובהמשך אמרה: "... הוא קיבל נכות וגרושתו לקחה לו את הזכות ואני תבעתי למזונות אותו כדי שאוכל לקבל גם חלק מהנכות שלו". לטענת הנתבע, כאשר מדובר בבני זוג, נבחנת זכאותם להבטחת הכנסה כיחידה משפחתית, כאשר זכאות אחד מבני הזוג, מותנית בכך שקיימת זכאות לבן הזוג השני.

...

סוף דבר, למעט האמור בסעיף 16 לעיל, הנתבע פעל כדין בכך שהתחשב בדמי המזונות שמשלם התובע לגרושתו, שעימה הוא חי במשק בית משותף, כחלק מהכנסות בני הזוג.

התובעת טוענת כי הנתבע הפסיק לשלם לה גימלת הבטחת הכנסה שלא כדין, ואף חייב אותה בהשבת כספים אשר שולמו לה ביתר לטענתו.

בסעיף 4 לחוק נקבע כי הזכאות לגמלה של אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות להבטחת הכנסה, אולם בהוראת תקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, נקבע כי זכאותו של כל אחד מבני הזוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים תנאי הזכאות בבן זוגו כל עוד מיתקיים אחד מאלה: (1) אחד מבני הזוג נמצא במעצר או במאסר 30 ימים רצופים לפחות, או שהוא נמצא במאסר על פי פסק דין של בית משפט, שדן אותו למאסר של שלושה חדשים לפחות; (2) בני הזוג חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת, בן הזוג האחד אינו מכלכל את בן זוגו תקופה של 30 ימים רצופים לפחות, ומתקיים אחד מאלה: (א) בן הזוג הגיש לבית משפט או לבית דין תביעה למזונות, ופעל בסבירות כדי לאפשר לבית המשפט או לבית הדין לפסוק בתובענה, וכל עוד לא נפסקו מזונות; (ב) אחד מבני הזוג מקבל קצבת נכות לפי סעיף 200 לחוק הביטוח, ואין לו הכנסה אחרת; (ג) הם חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים לפחות; (3) בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, ואחד מבני הזוג חויב בפסק דין בתשלום מזונות לבן זוגו והוא אינו מכלכלו; פסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגמלה, והם חיים תחת קורת גג אחת; (4) המוסד לביטוח לאומי שוכנע שאחד מבני הזוג נימנע מהגשת תביעה למזונות נגד בן זוגו, שאינו מכלכלו, בשל איום של ממש בחבלה גופנית; פסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגמלה, והם חיים תחת קורת גג אחת; (5) בן הזוג, המתגורר עם הזכאי, אינו תושב ישראל.

...

בנוסף לאמור לעיל, אנו קובעים כי אין לקבל כמהימנה את עדות התובעת.

הנני קובע כי יש לקבל, מתוך שלל הגרסאות שמסרה התובעת, את אלה מהן עולה כי התובעת ניהלה משק בית משותף עם יניב.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

החייב הצהיר בבקשתו לפשיטת רגל כי עד לחודש 04/2011 עבד כנהג מונית, אך בעקבות הגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו – עבודתו הופסקה והוא מיתקיים מקיצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") בסך כ – 1,943 ₪ ומתמיכה של בנותיו.

יפים לענייננו גם קביעותיו של בית המשפט במסגרת פש"ר 14744-12-08 רועי יצחק גנון נ' הכנ"ר ואח' (פורסם בנבו, 26.4.2011), במקרה שם נדונה שאלת הישתכרותו של חייב 'בשחור', בדומה להשתכרות החייב בתיק זה במסגרת ההסכם שערך עם מר שכטר בגין אותן הלוואות שהיה אחראי לנתינתן והשבתן, שם נכתב: "עיקר הדגש בדחיית הבקשה להכרזתו של החייב פושט רגל נעוץ בהתנהלותו בהליך. החייב בהליך מציג מצג לפיו הוא עובד באופן חלקי עבור שכר המדווח בתלושי משכורת, בצד עבודות מזדמנות שאינן נופלות מסך של כ-3,000 ₪.

...

ההרמוניה החקיקתית של כלל דברי החקיקה מוליכה למסקנה לפיה באופן עקרוני אין זה ראוי כי מפר החוק יהנה מפירות הפרת החוק על דרך של הנאה מזכויות שמוענקות לו על ידי החוק".

אין בידי לקבל את טענת החייב כי לא ידע שנאסר עליו ליצור חובות חדשים במסגרת ההליך.

סוף דבר נוכח הנימוקים שפורטו לעיל - הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב מבוטל.

בשנת 2018 הגיש התובע "תביעה לגימלת הבטחת הכנסה", במסגרתה ציין כי הוא מתגורר בדירה בבעלותו וכן השיב בשלילה הן לשאלה האם בבעלותו נכסים כולל דירת מגורים, הן לשאלה האם הנכסים בבעלותו מושכרים או משמשים אדם אחר, והן לשאלה האם בנכס שלו ניבנו דירות נוספות המשמשות בן מישפחה או אדם אחר (נ/3; ע' 5 ש' 34) (להלן- טופס 2018).

עם זאת התובע השיב בחיוב לשאלה, האם בנכס שלו ניבנו דירות נוספות מעל, מתחת או בסמוך, המשמשות בן מישפחה או אדם אחר.

ביום 3.10.2021 שלח הנתבע לתובע מכתב, שלפיו הופסקה זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה בגובה של 5,117 ₪ , זאת בעטיה של ההכנסה הרעיונית (הדירה של עבד) על סך של 5,839 ₪ (סע' 7 לכתב ההגנה).

מסגרת נורמאטיבית כידוע, "גמלת הבטחת הכנסה הוכרה בפסיקה "כ'רשת הבטחון' האחרונה לאותם יחידים ומשפחות שאין להם דרכים אחרות להיתמודד עם מצוקתם הכלכלית" (עב"ל (ארצי) 20952-04-11 אהוד יאיר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.11.2015); עב"ל (ארצי) 36831-03-22 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.7.2023).

...

התובע טען בהמשך כי "הבית בנוי מ-96. אני גרתי בבית ב-2000 בקומת קרקע. היה שלד למעלה. הילדים גמרו את הבית והתחתנו. אני מקבל הבטחת הכנסה מ-98. ב-2021 היו 3 קומות. זה מזמן 3 קומות משנת 2000" (ע' 3 ש' 2-4).

שביעית, לא מצאנו לתת משקל לראיות שצורפו לסיכומי התובע.

לגבי החשבוניות שצורפו- מדובר במוצרי חשמל בלבד אשר אינם בהכרח רלוונטיים למגוריו של עבד בדירה מעל התובע; בהתייחס לאישור לימודי בתו לשנים 2016-2017 (סע' 21 לסיכומי התובע) – הדבר אינו מחייב כי עבד התגורר בשנים אלה מעל דירת התובע דווקא; ואשר לקרמיקה - כיצד זה עבד רכש מוצרי חשמל בשנת 2012 לדירה (מכונת כביסה ושואב אבק) עת לדידו רק בשנת 2014 רכש קרמיקה לבניית ביתו? כאשר בהסכם המתנה הדירה הושלמה בשנת 2008? נוכח כללם של דברים, לא מצאנו בסיס לטענת התובע כי הוא זכאי לכך שלא תזקף לו הכנסה רעיונית בגין הדירה שמעליו- דירה בה מתגורר כיום בנו עבד.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

אזורי לעבודה ירושלים בל 11446/08 אשהב מוסטפא המוסד לביטוח לאומי פסק דין

ביום 20.2.08 הודיע הנתבע לתובע: "עפ"י המידע שברשותנו, הינך עובד עם אחיך במפעל האלומיניום המשפחתי. לפיכך, עודכנו בינתיים הכנסותיך בגובה שכר המינימום ע"ס 3,710 ₪ מיוני 2007". במכתב נוסף מיום 20.2.08 הודיע הנתבע לתובע על הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 6/07 בשל כך שלתובע הכנסות, החל מ-6/07, בסך 2,237 ₪.

התובע השיב בחיוב לשאלה זו. תגובת מר נסאר היתה "אבל אסור לך לעבוד" והתובע אמר "אני לא עובד". גרסת התובע באותה שיחה היתה שאינו עובד אלא לבקשת אחיו הוא מסייע בבית המלאכה: "חוקר: לביטוח הלאומי יש מידע..

...

בכך אין בהכרח כדי לחייב את המסקנה שאם אין במסמכים של העסק תעוד של תשלום כספים לתובע, כי כספים כאמור לא שולמו.

מכאן, שמקובלת עלינו גם טענת הנתבע כי דין התביעה להידחות גם מפאת חוסר שיתוף פעולה.

התביעה נדחית.