ביטוח כפל זכות ההשתתפות וזכות השיפוי המקבילות

(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לידרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

טוענת התובעת כי היא זכאית להישתתפות במקרה של כפל ביטוח בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעת הינה מבטחת המזיק ולפיכך אינה זכאית להישתתפות/שיפוי מהנתבעת, מבטחת הניזוק.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי עיין היטב בהוראות הפוליסות, שקלתי את טענות ב"כ הצדדים ואת כלל נסיבות העניין, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 8,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לידרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל  יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

לפיכך הודגש כי "זכות ההישתתפות אינה נובעת מן החבות ביחד ולחוד, אלא מכך שבמצב של ביטוח כפל השיפוי בגין מלוא הנזק על-ידי חברת ביטוח אחת מקנה טובת הנאה בלתי צודקת למבטחת האחרת". עוד הדגיש בית המשפט העליון בעיניין סיגנא כי כל אחד מן המבוטחים בוטח רק בפוליסה שערך, ולא היה בגדר מבוטח נוסף או מוטב בפוליסה האחרת.

...

ביחס לשאלות אלה החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

מסקנה אחרת, המבכרת את זכות ההשתתפות מכוח ביטוח כפל על-פני זכות התחלוף, עשויה הייתה להוביל, כמאמר השופטת י' שבח, לתוצאות תמוהות.

סיכומו של דבר, מקום בו עומדת למבטחת הניזוק זכות תחלוף כלפי המזיק עצמו, תעמוד לה זכות זו גם כלפי מבטחת המזיק הבאה בנעליו; בהתאם, לא ניתן לחייב את מבטחת הניזוק בהשתתפות כלפי מבטחת המזיק מקום בו זו האחרונה היא ששילמה את תגמולי הביטוח.

התוצאה היא לפיכך כי הערעור נדחה.

עם זאת אין מדובר בזכות אוטומאטית כי אם בזכות מותנית, המחייבת את התרחשותם של אחד מהמקרים הנקובים בתקנה 216 לתקנות כמפורט להלן: "(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להישתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;

ראוי להדגיש כי רק במקרה "קלסי" שבו ישנה הלימה בין טענות התביעה ביחס לאחריות הארוע המזיק לבין טענות ההגנה, באופן שהללו יוצרות חזית אחת סגורה- מקבילה במהותה לחזית שבין המבוטח לנתבע, יחול העקרון הקובע כי הודעה לצד שלישי במקרה זה, אינה חיונית ומיותרת כיוון שכאמור היא מצויה במיגרש ההליך העקרי ולא נפרדת ממנו.

אמנם אין לכחד כי ישנם מקרים חריגים, במסגרת תביעת שבוב, בהם תעמוד למזיק טענה קלסית לעת מצוא כנגד המבוטח בנוגע לנזק בגינה הגשת הודעה לצד שלישי תשרת את מטרתה וזאת למשל כאשר ישנה עדות לפצוי מוקדם של המזיק את הניזוק טרם פנייתו של זה להפעלת הביטוח מכוחה הוגשה מאוחר יותר תביעת השבוב, ברם, מדובר במקרים חריגים המחייבים את קיומה של מערכת יחסים , חיצונית ונלמדת שבין המבוטח לנתבע שעשויה לקעקע את זכותה של המבטחת לשיבוב, בעוד שמנגד המקרים האחרים, דוגמאת זה שבפנינו, אינם נוגעים לכך.

ברם, לא מדובר בזכות אוטונומית שכן עליה לשרת את מטרת ההליך למניעת היתדיינות כפולות וחיסכון במשאבים שפוטיים וזאת כאשר עולה מהמחלוקת, יריבות חיצונית, בלתי תלויה שבין הנתבע לצד השלישי בהקשר למסכת העובדות הנדונות.

...

אולם מה דין תביעת שיבוב אשר בסופו של יום מקנה למבוטחת זכות לתבוע את תגמולי הביטוח אותם היא שילמה למבוטח? אני סבור כי תביעות שיבוב שונות בתכליתן לצורך העניין ממטרת העל העומדת מאחורי זכותו של הנתבע להגיש הודעה לצד שלישי כנגד המבוטח.

לסיכום נקודה זו. אמנם, כפי שצוין, הדין מקנה זכות אוטומטית להגיש הודעה לצד שלישי בידי נתבע.

פועל יוצא הוא שאני מורה על קבלת הבקשה ומשהתובעת עמדה על הוצאותיה גם על חיוב הנתבעת בשכר טרחת ב"כ התובעת על סך 2,000 ₪ לתשלום על ידה בתוך 30 ימים מהיום.

כנדרש על פי ההיתחייבות שבחוזה ההרשאה, טענה התובעת, נערך אישור על קיום ביטוחים, בו אישרה הנתבעת את אפיון הביטוח הנידרש וגם הוסיפה, כנדרש בחוזה ההרשאה, כי כל תנאי בפוליסת הנתבעת המקטין או מגביל את אחריות הנתבעת כאשר קיים ביטוח אחר, לא יופעל כלפי חברת נמל חיפה או חברת הנמלים, ולגביהן יהיה ביטוח הנתבעת "ביטוח ראשוני" (וללא זכות תיחלוף) המזכה אותן במלוא השיפוי וללא זכות הישתתפות של הנתבעת כלפי התובעת לפי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (ביטוח כפל) (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

סעיף 6 לאישור הביטוחים, שיוצג בהמשך, קובע, כי: "6. כל סעיף בפוליסות (אם יש כזה) המפקיע או מקטין או מקביל בדרך כלשהיא את אחריותנו כאשר קיים ביטוח אחר לא יופעל כלפי המזמינה, ולגבי המזמינה הביטוח על פי הפוליסות הנ"ל הוא "ביטוח ראשוני", המשכה אותם במלוא השיפוי המגיע לפי תנאיו, ללא זכות הישתתפות בביטוחים ומבלי שתהיה לנו זכות תביעה ממבטחי המזמינה להישתתף בנטל החיוב כאמור בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981, ולמען הסר ספק אנו מוותרים על טענה של ביטוח כלפי הנ"ל."

...

ויודגש, הנטל להוכחת את עמדת התובעת בעניין זה מוטל בסופו של דבר ומטבע הדברים, עליה.

מטעמים המפורטים לעיל הגעתי למסקנה, כי לא הייתה כוונה באישור הביטוחים, כמו גם במכלול מסמכי פוליסת הנתבעת, לבטח את המזח או הרציף, והשימוש במילים אלה בא לתאר את מכלול המרכיבים של המזרח או הרציף על התשתיות שבהם או עליהם.

סיכום ומסקנות נוכח האמור, דין התובענה להידחות.

במקביל נתבעה גם ביטוח חקלאי להישתתף בחלק מהתשלומים ששולמו למבוטחת, אלו המתייחסים לנזק שניגרם לצמודות המבנה, בהיותה, על פי הנטען, המבטחת הנוספת של המבנה, וזאת בעילת כפל ביטוח לפי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשכ"א- 1981 (להלן- החוק) ביטוח חקלאי נתנה הודעת צד ג' נגד הקבלן, המבוטחת והמערערת.

האם הילכת הכשרת היישוב חלה גם כאשר שיעור אחריותו של המבוטח המזיק אינו מלא, אלא חלקי, אף קטן? האם גם אז נשללת לחלוטין זכות ההישתתפות של מבטחת המזיק? ביטוח חקלאי משיבה לשאלה זו בהן מוחלט, כשלשיטתה, גם חיובו של המבוטח המזיק ב1% אשם תורם, ישלול ממבטחתו את היכולת לתבוע הישתתפות ממבטחת הניזוק בהתקיים ביטוח כפל.

וכך נאמר בהקשר להנמקה מתחום דיני עשיית עושר שלא כדין: "ואמנם, הישתתפות מונעת עשיית עושר שלא כדין מקום בו שניים חבים אותו חיוב. לעומת זאת, מקום בו עומד האחד במקומו של המזיק, ואילו האחר עומד במקומו של הניזוק, מחייב הצורך במניעת עשיית העושר שלא כדין דוקא כי מבטחו של הניזוק יזכה בשיפוי מלא בגין הסכומים ששילם, ושבהם חב למעשה המזיק. חיוב המבטחים בהישתתפות האחד כלפי השני, מבלי ליתן משקל ליחסים שבין המבוטחים כמזיק וניזוק, פוגעת בעקרון הצדק המתקן; זכות התיחלוף, לעומת זאת, משקפת עקרון זה... זכות התיחלוף מבטיחה כי גם מקום בו הנזק שארע מבוטח, חבותו העקרונית של המזיק כלפי הניזוק לא תיעלם" (בסעיף 16 לפסה"ד).

...

בעניין הכשרת הישוב נקבע ע"י כבוד השופט ריבלין כי זכות ההשתתפות של מבטחת המזיק כלפי מבטחת הניזוק נסוגה בפני העיקרון הנזיקי: "כזה הוא לטעמי המצב שלפנינו, שבו אחת המבטחות ביטחה את המזיק ואילו המבטחת האחרת ביטחה את הניזוק. הטלת מלוא החבות על מבטחת המזיק והכרה בזכות התחלוף הנתונה למבטחת הניזוק, אינה תוצאה שרירותית אלא נובעת מן השוני שבין חבויותיהן של המבטחות השונות – שוני שיסודו בעקרונות דיני הנזיקין, ובצדק המתקן בפרט. סיכומו של דבר, מקום בו עומדת למבטחת הניזוק זכות תחלוף כלפי המזיק עצמו, תעמוד לה זכות זו גם כלפי מבטחת המזיק הבאה בנעליו; בהתאם, לא ניתן לחייב את מבטחת הניזוק בהשתתפות כלפי מבטחת המזיק מקום בו זו האחרונה היא ששילמה את תגמולי הביטוח". טוענת המערערת כי לאור קיומו של סעיף 11ד' להסכם השכירות, במסגרתו התחייבה המשכירה להוסיף לפוליסה תנאי השולל זכות שיבוב נגד השוכר, וכלשונו-:"ביטוח מבנה יחול "על המשכיר. השוכר יהא מוטב נוסף בפוליסה ויהא בה סעיף המונע זכות החזרה (שיבוב) כנגד השוכר" המונע זכות החזרה (שיבוב) כנגד השוכר"- "אין כל נפקות ורלוונטיות לשאלה הנזיקית". נטען כי המשכירה והשוכר נטרלו ממערכת היחסים שביניהם את עקרון האשם, ומשכך לא קיימת בענייננו התנגשות דינים המצדיקה את יישום הלכת הכשרת הישוב, וכפועל יוצא מתחייבת המסקנה לקיומו של כפל ביטוח רגיל.

האם יהא זה צודק לשלול ממנה את זכות ההשתתפות כלפי מבטחת השוכר, שנטלה אף היא מהשוכר פרמיה נכבדה בגין ביטוח המושכר, רק משום אותם 10% חיוב? נראה לי שהתוצאה הנכונה הינה שזכות ההשתתפות תיסוג מפני דיני הנזיקין, כפי שנקבע בפס"ד הכשרת היישוב, רק באשר ל- 10% מהתקבולים המשקפים את שיעור האשם, ותישאר בתוקפה ביחס ל-90% הנותרים.

המסקנה המתבקשת היא שהקביעה בדבר אשמה של המבוטחת בשיעור 30% שוללת אמנם מהמערערת את זכות ההשתתפות בשיעור זה, אך בה בעת מותירה בידה את הזכות לדרוש את השתתפותה של ביטוח חקלאי ביחס ל70% הנותרים מהסכום לגביו הוכח כפל ביטוח, באשר לחלק זה מבוטחה חף מכל אשמה.

מכיוון שהגעתי לכלל דעה כי היה מקום לקבל את התביעה נגד ביטוח חקלאי, ממילא יש להפיח רוח חיים בהודעות לצד שלישי ולהכריע בהן.