ביטוח כל הסיכונים לעבודות הרכבת פייברגלס

בהילכת המקרוטראומה ניתן פירוש רחב למושג "תאונה", באופן שיאפשר החלתו גם על סדרה של אירועים תאונתיים זעירים, שכל אחד מהם הסב נזק זעיר, עד שהצטברות נזקים אלה הביאו לנזק ממשי הפוגע בכושר עבודתו של המבוטח (ראו עב"ל(ארצי) 17464-03-16 אברהם פיס – המוסד לביטוח לאומי (6.2.2019) וכל המובאות שם); עב"ל(ארצי) 38256-06 סטיב חילו- המוסד לביטוח לאומי (21.3.16(; (עב"ל(ארצי) 25457-06-18 ויקטור עמוס – המוסד לביטוח לאומי (5.2.2019)).

התובע ציין בהודעתו כי במוסך קיה נעזר בעובד מוחמד, שעזר לו בפירוקים והרכבות.

בפנינו העיד כי כל השנים לא היתה מודעות לסכנה שבחשיפה לחומרים בהם עשה שימוש בעבודתו ולכן היה חשוף ורק כשחלה וחש בקוצר נשימה – עשה שימוש במסיכה (עמ' 5 ש' 32 – 36 לפרוטוקול).

עם גילוי הפח – התובע מרח חומר מילוי בשם "קראקיט" ו"סינקס", המבוסס על פוליאסטר ופיברגלס וסיבי זכוכית.

...

ככל שהיו בה אי דיוקים – אנו סבורים שהם היו זניחים ולא סתרו את הגרסה העיקרית.

אנו סבורים כי במקרה דנן גרסתו האמינה של התובע ביחד עם הפסיקה שהובאה – די בהם כדי לרפא את החסר.

בנסיבות אלה, אנו קובעים כי התובע הניח תשתית עובדתית מתאימה למיקרוטראומה, אשר מצדיקה מינוי מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו באשר לקשר הסיבתי בין מחלת הריאות, בה לקה התובע, לבין תנאי עבודתו.

האם נכון כי במספר מחקרים הוכח קשר בין חשיפה לאבק פיברגלס להתפתחות המחלה? האם נכון כי במחקרים נוספים מבוססי אוכלוסיה או קבוצות חולים נמצא סיכון מוגבר של המחלה באנשים שנחשפו לאדים, אבק, גזים ונדפים, ואשר עבדו בתעשיות פולטות עשן? לא הוכח קשר בין חשיפה לאבק פיברגלס לבין התפתחות של SCLC, אם כי חלק מהמחקרים בנושא העלו ממצאים תומכים בקשר כזה.

באותה שנה פירסמה גם הסוכנות הבינלאומית לחקר סרטן IARC, שסוקרת שיטתית באמצעות קבוצות מומחים בכירים את המידע המתקבל ממחקרים בעולם, ומקובלת כברת סמכא בהערכת קרצינוגניות, הערכה מחודשת לגבי סיבי זכוכית מלאכותיים (MMVF), בסיכום כי אינם ברי סיווג כמסרטנים, למעט סיבים ייחודיים המשמים למטרות מיוחדות (כגון הפרשות קטבים בסוללות, הרכבת מסנני HEPA, בידוד אקוסטי, במטוסים ובחלליות).

להלן בקצרה ההלכה הפסוקה, בנושא קביעת קשר סיבתי רפואי על ידי מומחה שמונה על ידי בית הדין (עב"ל (ארצי) 4379-10-14 פלדמן – המוסד לביטוח לאומי, 16.3.16, (ההדגשות במקור – ד.ו.)): "קביעת קיומו של קשר סיבתי בין המחלה בה לקה מבוטח, לבין פגיעה שאירעה לו במסגרת עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. בעב"ל 1608/04 שלום אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 27.1.10 היתייחס בית דין זה למעמדה המיוחד של חוות דעת מומחה מטעם בית הדין, בקובעו כך:

...

עוד נקבע כי "על פני הדברים, כאשר התובע חולה בסרטן הריאות, הפריט הרלוונטי הוא פריט 22, שלצורך יישומו נדרש להוכיח כי במסגרת תנאי עבודתו, התובע עבד בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט לפחות 10 שנים לפני אבחון המחלה. לאור כל האמור לעיל [סעיפים 7-8 לאותה החלטה – ד.ו.], לא שוכנענו כי התובע נחשף לאבק סיבי אסבסט במסגרת עבודתו". ד"ר אורלי פישר תיבון מונתה כמומחית/ יועצת רפואית.

תשובתי לשאלה 6 לעיל יכולה להוסיף בעניין זה. לטענת התובע, יש לקבל את התביעה ולקבוע קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע ובין תנאי עבודתו, הן כמחלת מקצוע והן על פי תורת המיקרוטראומה.

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות התובע וחזרנו וקראנו את כלל החומר המצוי בתיק, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר – לאור חוות הדעת המפורטת והמנומקת של המומחית, אין מנוס מדחיית התביעה.

שורש המחלוקת בכך שעל הטרקטור שמשך את העגלה שדרסה את התובע הולבשה קונסטרוקציית פיברגלס בצורת ברווז והוא נסע ברכבי פארק השעשועים ולא יצא ממנו.

הטרקטור ממלא אחר הגדרת רכב מנועי שכן הוא נע על היבשה בכוח מנועי, נוסע על שטחים גדולים ועל כבישים וטומן סיכון תחבורתי ככל רכב מנועי אחר, אולם התעורר ספק מסוים שכן ייעודו העקרי הוא עבודה ולא תחבורה, ולכן הבהיר המחוקק כי הטרקטור מהוה רכב מנועי (ריבלין, 105; ומ-123).

אולם בפעם היחידה שנבדקה רכבת שנסעה ברחבי לונה-פארק דוקא התקבלה הטענה שמדובר בכלי רכב מנועי, שכן היא נעה על הקרקע בכוח מנועי, משמשת להסעת נוסעים לשם טיול וגורמת לסיכון תחבורתי (ת"א (שלום-קריות) 2546/05 אורי נ' קרנית (19/9/07); וראו גם ריבלין, 129-130; על ההחלטה בעיניין אורי הוגשה בר"ע במסגרתה הוחזר התיק לבית משפט השלום שם הסתיים בפשרה).

לא זו בלבד שהצד השלישי לא הגיש סיכומים, אלא שהוכח כי נהג ברכב ללא רשיון וללא ביטוח ולפיכך הוא נושא באחריות לתאונה וחייב לשפות את הקרן הפלשתינית בכל חיוב שתחול.

...

המסקנה היא שהטרקטור נהג לנסוע בשטח גיאוגרפי מוגדר ולא יצא ממנו.

מסקנה כלי הרכב שפגע בתובע החל דרכו כטרקטור ומאז לא שינה את ייעודו.

סוף דבר לתובע נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

בע"א 391/89 אורית וייסנר נ' אריה חברה לבטוח בע"מ (להלן: "פרשת וייסנר"), פ"ד מז(1) עמ' 837, נאמר מפי כב' השופטת נתניהו כדלקמן: "אף במקרה ביטוח על פי פוליסת ביטוח אש, בדומה לביטוח כל הסיכונים, הגורם לסיכון הוא סתמי. מקרה הביטוח יכול להיות תוצאה של סיבות רבות ומגוונות, אש יכולה לפרוץ בדרכים שונות. אש יכולה לפרוץ באופן טבעי, כתוצאה מתנאים סביבתיים. אש יכולה לפרוץ כתוצאה מרשלנות אדם. אש יכולה לפרוץ במזיד, בהצתה מכוונת. כמו בביטוח כל הסיכונים, די לו לכן למבוטח (בהיעדר הוראה אחרת בפוליסה, וכזו אין בעניינינו), להוכיח שפרצה אש. הוא אינו חייב להוכיח איך ומדוע פרצה. לא עליו הנטל לשלול, שהאש נגרמה במתכוון על ידיו או בקנוניה עימו, אלא על המבטח להוכיח, על פי מאזן ההסתברות, שכך נגרמה. אם בתום העדויות כפות המאזניים נשארו מעוינות והמקרה מתיישב במידה שווה עם שריפה מקרית כמו עם הצתה, כי אז יזכה המבוטח" (שם עמ' 852).

בהערת אגב אעיר, כי במיפרט שצורף לחוו"ד של אינג' פרייברג (בעמ' 16 לחוו"ד), לא הוזכר פיברגלס, אך על סמך התצלום והנתונים אין מדובר במודל המשאית הנדונה בתיק ולכן, אינני מייחס לכך משקל, מה גם שלא הושמעה כל טענה בעיניין זה. לגבי מומחה לחשמל, אף צד לא הביא מומחה בעיניין זה ואם ב"כ הנתבעת סבור שמן הראוי היה להביא מומחה לחשמל, הרי שעליו הייתה מוטלת החובה להביאו ולא על התובע.

בדוח החקירה מציין החוקר, כי: "לא מצאנו בתנועותיו בחשבון ו/או בדיווחיו כל נתון המצביע על מצב כלכלי לא טוב". ובסיכום החקירה מצוין כי: "המבוטח המציא לרשותנו דוחות מע"מ ודוחות רווח והפסד לשנים 2009 ו-2010 עד אוקטובר כמו גם דפי חשבון בנק. ניתוח הנתונים אכן מצביע על גידול בהקף עבודתו של המבוטח בשנים 2010 ב-15% לעומת 2009". התובע אכן העיד, כי בעבר היו לו 4 משאיות מסוג קונוורט וכעת הוא רוכש משאיות מסוג איווקו.

...

לפיכך, אני קובע כי תביעת התובע מוצדקת ולתובע לא היה יד בהצתת המשאית.

לכן אני מקבל התביעה גם עבור הפסד השתכרות.

ב"כ התובע הציג הסכם שכ"ט שחתם עם התובע בשיעור של 25% מסכום התביעה + מע"מ. לאחר שבחנתי את הנסיבות הגעתי למסקנה ששכ"ט הראוי במקרה זה, הינו בשיעור של 15% + מע"מ. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 340,148 ₪ עבור הנזקים הישירים ו-156,000 ₪ בעבור הפסד השתכרות וביחד סכום של 496,148 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט בסכום 5000 ש"ח ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום שנפסק + מע"מ כאשר לסכום ההוצאות ושכ"ט יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, הפעלת פטיש, מסור דיסק, נייר לטש מסוגים שונים ומכשירי השחזה (לדוגמה: עסקתי בתיקוני פיברגלס ברכבי סוסיתא ומשאיות שונות).

לאחר סקירת המאמרים והמחקרים שנעשו בנושא, הבהיר המומחה כי הספרות הרפואית אינה חד משמעית אשר לקשר הסיבתי בין החשיפה לחומרים להם נחשף המנוח – בלשונו 'גורמי סיכון' – לבין התפרצות מחלת מיאלומה נפוצה.

המומחה הרבה להשתמש בחוות דעתו במלים "מחמת הספק" גם "שלא ניתן לשלול קשר סיבתי". בהתאם לפסיקה "כאשר חוות הדעת של היועץ הרפואי שמונה מטעם בית הדין נוקטת בלשון "יתכן" או "עלול" ולא בלשון חד משמעית הרי שאין בכך כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הפגיעה בעבודה שכן המילה "יתכן" משמעותה "אפשר שכן ואפשר שלא" (ראו: דב"ע נה/ 0-116 המוסד לביטוח לאומי – איטה שטיין, תקדין-ארצי 2000(3) 2755 ופסקי הדין שאוזכרו שם).

...

דיון והכרעה לאחר עיון במלוא התיק וטענות הצדדים החלטנו להכיר במחלת המנוח מיאלומה נפוצה כפגיעה בעבודה ושוכנענו כי פטירת המנוח קשורה סיבתית למחלת מיאלומה נפוצה.

תשובת המומחה לשאלת ההבהרה חיזקה כאמור את המסקנה בעד קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לעבודה.

אשר על כן לא מצאנו סיבה לסטות מחוות דעת המומחה.

לאור האמור לעיל שוכנענו כי מחלת המנוח, מיאלומה נפוצה, היא פגיעה בעבודה וכי המנוח נפטר, בין היתר, כתוצאה ממחלה זו. הנתבע יישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.