דיון בשאלות שבמחלקות
ירידת ערך –
טיעוני הצדדים
(א) בחוות דעת מטעם התובעת העריך השמאי מר ונציה כי עקב התאונה נגרמה לאוטובוס ירידת ערך בשיעור 2,841 ש"ח המהוים 0.3% מערך הרכב המשוערך, המהוים כ -30% מירידת ערך בהשוואה לנזק דומה ברכב פרטי.
בחוות דעתו היתייחס לכל הפרמטרים שנקבעו ב"חוברת המנחה לחישוב ערכי רכב וירידת ערך לרכב פרטי ומסחרי עד 4 טון" (להלן: "החוברת המנחה") ובהן ערך הרכב, מועד העלייה לכביש, משפיעי בעלות קודמת, קילומטרים, מספר בעלים ותיקונים קודמים.
(ד) ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד הארון מרינאו (פ"ד מח(4), 71) קבע בית המשפט העליון כי "רכב מוערך בדרכי השמאות הרגילות לפי ערכו בעיני קונים פוטנציאליים...רכב שעבר תאונה חשוד כנגוע בתקלות סמויות, ועל כן מוערך פחות גם אם אין סדקים על פניו...ירידת ערך זו מעוגנת היטב בתורת שמאות הרכב, והיא תופעה כללית ואובייקטיבית, החלה על כל סוגי הרכב. אפשר ששעור הנזק שונה מרכב לרכב ומתאונה לתאונה, אולם עצם ירידת הערך משותפת לרובם המכריע..." (סעיף 9 לפסק הדין).
קרי, נקודת המוצא בהתאם לשיטה זו היא שהרכב "יימכר" במועד התאונה, כשאירועים עתידיים כגון תאונות נוספות, אובדן גמור, גניבה וכיו"ב אינם נלקחים בחשבון.
...
(י) כשאלו פני הדברים, כאשר קיימת אפשרות עקרונית לקבוע ירידת ערך גם ברכב תחבורה ציבורית, כשחוות דעתו של שמאי התובעת אושרה באופן חלקי על ידי שמאי הנתבעת וזו אף לקחה בחשבון את סוג הרכב כאשר נקבע אחוז ירידת הערך, סבורני כי יש להעדיף את חוות דעתו של שמאי התובעת על פני חוות דעתו של שמאי הנתבעת.
(יא) אשר על כן, אני מקבלת התביעה התובעת בגין ראש נזק זה.
ימי עמידה –
בכתב התביעה נתבע ראש נזק זה. עם זאת, במהלך שמיעת הראיות לא הובא בדל ראיה להוכחת ראש נזק זה, וב"כ התובעים בסיכומיו אף לא התייחס לעניין זה (למעט בסיכומי התשובה).
(ד) כשאלה פני הדברים, שוכנעתי כי יש מקום לקבל התביעה בעניין זה.
סוף דבר
אני מורה לנתבעים לשלם לתובעת, באמצעות נתבעת 2, סכומים כמפורט להלן –
ירידת ערך – 2,842 ש"ח.
שכ"ט שמאי – 532 ש"ח.
שכ"ט עו"ד – 1800 ש"ח
הוצאות משפט בהם נשאה התובעת בפועל ושכר עדות העד כפי שנפסק.
