ביטוח חיים קבוצתי של הבנק המשולב במשכנתא

מציין בית-משפט קמא, כי במועדים הרלוואנטיים הרוח החיה והדמות הדומינאנטית בקבוצת בולוס (חברת בולוס גד ובולוס תיירות) היה המנוח איברהים בולוס ז"ל, שנפטר ביום 25.4.10 לאחר הגשת התביעה, ובכתב התביעה המתוקן נתבעו יורשיו: יעקב בולוס (שההליכים כנגדו עוכבו עקב היותו בהליך פש"ר) ונזאר בולוס (ששמש כדירקטור בבולוס תיירות), כמי שחבים בחובו הפסוק.

מיפרט בית-משפט קמא, שחברת הבנייה בולוס ביקשה להקים פרויקט משולב של נופש מלונאי על מיגרש בשטח 9,980 מ"ר, מלון בן 220 חדרים על מיגרש נוסף בשטח 8212 מ"ר, ואת פרויקט "פנינת הים" שכלל ביניין דירות נופש (שאחת מהן היא הדירה שבקשו פנחסוב לרכוש) בשטח של 4,744 מ"ר. שלושת המגרשים היו בחלקה 17 גוש 8036 שבעכו.

בנק דיסקונט אף נתן את הסכמתו לרישום משכנתא ראשונה לטובת חברת הביטוח כלל על שטח פרויקט "פנינת הים". ביום 23.7.00 נחתם הסכם בין בולוס לבולוס תיירות לפיו הועברו הזכויות בפרויקט ובמקרקעין של בולוס לחברת בולוס תיירות.

אין לאפשר לנושאי המשרה בקבוצת בולוס לנקוט בדואליות המבקשת פעם להפריד בין המגרשים (למרות שטרם נערכה פארצלציה) ולהתייחס למגרש הספציפי של "פנינת הים" ככזה שלגביו הוחרגה משכנתא רשומה של בנק דיסקונט, ולגביו הסכימה חברת כלל להחריג את בעלי הערות אזהרה מן המשכנתא שלה על מיגרש ספציפי זה, כאשר המשכנתא אינה מתייחסת למגרשים האחרים שבחלקה 17, ופעם אחרת, כשהדבר נוח להם, להיתעלם מכך שהמגרש עליו היה אמור להיבנות המלון, גם אם היה נקי מהערות – אינו המיגרש עליו היה אמור להיבנות מגדל הדירות "פנינת הים". מציין בית-משפט קמא, שבמקרה דנן ניתן להפריד בין המגרשים שבחלקה 17.

...

אין צו להוצאות בין פנחסוב לבין שאר בעלי הדין בערעור זה. ב-ע"א 8508-09-17 (ערעורו של מר נשאשיבי) אנו דוחים את ערעורו ומחייבים את נשאשיבי לשלם לחברת הביטוח "כלל" (המשיבה מס' 11 ב-ע"א 8508-09-17) שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), ומורים למזכירות בית המשפט להעביר את הסכום של 5,000 ₪ מתוך הפיקדון שהפקיד נשאשיבי בבית-משפט זה לידי בא כוח חברת "כלל", משרד עו"ד ראב"ד, מגריזו, לזכות חברת "כלל". אין צו להוצאות בין נשאשיבי לבין שאר בעלי הדין ב-ע"א 8508-09-17.

קכ"א. ב-ע"א 59608-07-17 (ערעורו של עו"ד טויסטר) אנו מורים בזאת על דחיית הערעור למעט המועד לחישוב הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 18,246 ₪, כאמור לעיל.

בפסקה קי"ז. אנו מחייבים את עו"ד טויסטר לשלם ל-"כלל" חברה לביטוח בע"מ שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), ומורים למזכירות בית המשפט להעביר את הסכום של 5,000 ₪ מתוך הפקדון שהפקיד עו"ד טויסטר ב-ע"א 59608-07-17 לידי בא כוח "כלל" – משרד עו"ד ראב"ד, מגריזו, וזאת עבור חברת "כלל". אין צו להוצאות בין עו"ד טויסטר ובין שאר בעלי הדין בערעור זה. קכ"ב. מזכירות בית המשפט תחזיר לידי בא כוח פנחסוב את הפיקדון שהפקיד פנחסוב ב-ע"א 14704-09-17 לידי בא כוח פנחסוב, עבור מרשו, וזאת ככל שלא מוטל עליו עיקול.

רקע ביום 1.9.2013 רכש המבקש מהמשיבה פוליסת ביטוח חיים ושיעבד אותה לבנק ממנו נטל הלוואה מובטחת במשכנתא.

הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כדלקמן: "'מבוטח אשר רכש פוליסת ביטוח חיים מורחבת (כהגדרתה בבקשה זו) ו/או כל פוליסה אחרת מן המשיבה, ב-7 השנים שקדמו להגשת הבקשה, וחויב בפרמיה מוגדלת (כהגדרתה בבקשה) ו/או בכל פרמיה אחרת למן ה-1 לחודש השוטף בו נרכשה הפוליסה המורחבת ו/או פוליסה אחרת, ובתנאי שהפוליסה נרכשה על ידי המבוטח לאחר ה-1 באותו חודש' [...]" (סעיף 54).

] אף אני סבורה כי דרך הפשרה המשלבת השבה בגין העבר והסדרה עתידית גם יחד, היא הדרך היעילה והראויה לסיום ההליך בעניינינו.

...

] אף אני סבורה כי דרך הפשרה המשלבת השבה בגין העבר והסדרה עתידית גם יחד, היא הדרך היעילה והראויה לסיום ההליך בענייננו.

אני מקבלת את הסכמות הצדדים לתיקון הסדר הפשרה כמפורט לעיל.

לאחר ששקלתי את השיקולים שבסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ובהם הטרחה שטרחו המבקש ובאת-כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם והתועלת שהצמיח ההליך, אני סבורה כי הגמול שהוצע גבוה בנסיבות העניין, ויש להעמידו על שיעור של חמישה אחוזים כולל מע"מ. את המלצת הצדדים לשכר הטרחה ב"כ המבקש נמצא לאשר.

בכתב התביעה טענו המשיבים כי עומדות להם מספר עילות לפינוי המבקשים מהדירות: האחת, פלישה – ולפיה כל אחת מהמשפחות פלשה לחצר הסמוכה לדירת המגורים ללא קבלת היתר, ובפלישתה הפרה אחר סעיף 5(ד) לחוזה השכירות, לפיו התחייבו השוכרים שלא לשנות את המושכר והבניין בו הוא מצוי; השניה, אי תשלום דמי שכירות – נטען כי המבקשים לא שילמו את דמי השכירות כסדרם; השלישית, עילת פינוי לפי סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

בית המשפט קמא קבע כי "20% מסכום דמי הפינוי ישלמו התובעים (המשיבים – ח.ב.) לכל אחת מקבוצות הנתבעים (המשפחות-ח.ב.) בתוך 90 יום מהיום, כנגד התחייבות בכתב של אותה קבוצת נתבעים לפנות את המקרקעין בהתאם להוראות פסק הדין. יתרת דמי הפינוי (או מלוא דמי הפינוי בהתייחס למי שלא קיבל מקדמה כאמור) ישלמו התובעים לנתבעים במעמד הפינוי וכנגד פינוי בפועל". על פסק דינו של בית המשפט קמא הגישו המבקשים ערעור והמשיבים ערעור שכנגד.

נטען כי "כל המבקשים שהגיעו לגיל זקנה, חיים מקצבאות הביטוח הלאומי, בעלי מצב סוציו אקונומי קשה ואינם יכולים להשלים מכיסם או ליטול משכנתא לצורך רכישת מגורים חלופית". לחלופי חלופין טענו המבקשים כי בית המשפט קמא טעה כשלא איפשר להם להגיש, הגם שבאיחור, חוות דעת מומחה מטעמם להעריך את שווי הסידור החלוף.

בהקשר זה ראו החלטת בית המשפט העליון ברע"א 11880/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל (מאגר נבו, 16.11.2009): "מקרה זה מצוי במיתחם הספציפי של עיכוב ביצוע הליכי מימוש מקרקעין שמשמעם פינוי של אדם מנכס המשמש כדירת מגוריו היחידה....במקרים מסוג זה בהם מאזן הנוחות נוטה באופן כה קצוני ובלתי הפיך לעברם של הדיירים המועדים לפינוי, נוטה בית המשפט להורות על עיכוב ביצועם של ההליכים עד שתוכרע הסוגיה באופן סופי על ידי ערכאת העירעור גם כאשר סכויי העירעור הלכאוריים אינם ברורים או אף נמוכים, וזאת בכדי למנוע את התוצאה הקשה והבלתי הפיכה אשר בפועל מייתרת את הדיון בעירעור ... ". ראו גם: רע"א 8552/10 אליהו שני נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ (מאגר נבו, 23.12.2010); בעניינינו מקבלים הדברים האמורים משנה תוקף, שכן ביצוע פסק הדין במובן של פינוי המבקשים מדירותיהם לא ייצור אך ורק קושי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל העירעור, אלא יגרום למבקשים לנזק ממשי ובלתי הפיך, אם בנתיים יפעלו המשיבים לפי צו ההריסה בידם - להריסת דירות המגורים של המבקשים.

...

איני מקבל את טענת המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן המבקשים אמורים לקבל פיצוי הולם כנגד הפינוי, באמצעותו יוכלו למצוא סידור מגורים חלופי.

לפיכך, ובהתאם לכלל "מקבילית הכוחות", לאחר שבאתי לכלל מסקנה כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקשים נזק בלתי הפיך אם בסופו של דבר יתקבל ערעורם, הרי שיש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין גם אם הייתי מניח לטובת המשיבים כי סיכויי ההצלחה בערעור נמוכים.

בית המשפט קמא הדגיש כי זו הייתה המחלוקת העיקרית בתיק, והמבקשים טענו נגד מסקנתו זו. כלומר, ההתערבות העיקרית המבוקשת בפסק דינו של בית המשפט קמא היא התערבות במסקנה משפטית ולא בקביעה עובדתית.

התובעת אינה יכולה לשלול את גרסת הפקידה ולפיה במועד חתימתו של גדי על המסמכים לפניה, הסבירה לגדי את כל עניין ביטוח החיים, ולאחר בירור מצבו הרפואי והעובדה שאינו יכול לחתום על הצהרת בריאות נקייה, הסבירה לו שאינו יכול להיתקבל לביטוח קבוצתי ופרטה בפניו אפשרות לרכוש ביטוח פרטי תוך שהיא מציינת כי במקרה זה, הבנק אינו מתנה את העמדת ההלוואה בביטוח חיים.

היתנהלות הבנק ביחס לנהליו עיון בסעיף 8.8.2.8, פסקה 7 בשילוב עם סעיף 8.8.1 לנהלים מעלה כי טופס מצב ביטוחים הנו טופס ממוחשב ויש לקלוט אליו קוד מיוחד [99] בין היתר למקרה בו אחד הלווים או יותר, אינו יכול להיתקבל לביטוח חיים עקב אי עמידה בקריטריונים של בריאות.

השני, ידיעתו של הבנק, במסגרת עיסוקיו והשירותים שהוא מעניק על פרט זה. נעצור כאן ונדייק בהצגת הדילמה: בעסקת הלוואה לדיור המובטחת במשכנתא של שני לווים מול בנק, כאשר לשניהם אינטרס משותף מול הבנק, האם העדר ביטוח חיים של אחד מהם, ליתר דיוק, של הלווה בעל כושר ההחזר [להלן – "לווה דומינאנטי"] יש בו כדי להשפיע על נכונותו של הלווה האחר [להלן – "הלווה האחר"] להיתקשר בעסקת הלוואה עם הבנק? ובמצטבר, האם הבנק מודע לכך? מבחינה כלכלית – רציונלית גרידא, נהנה הלווה האחר מעצם קבלת ההלוואה.

...

על כך יש להצר, שכן לו היו "עולים" על הדבר, סביר שטופס מצב ביטוחים היה מתוקן בהתאם ולתובעים לא היו טענות במקרה זה. לאור הקביעה כי ממילא גדי לא היה כשיר לביטוח חיים כלשהו ודין התביעה להידחות, המשך הדיון במצב המשפטי הינו מעבר לנדרש ולא יביא לשינוי התוצאה.

על כן, דין התביעה להידחות גם במישור העקרוני.

סוף דבר התביעה נדחית התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

התאונה היא גם "תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

מסיכום הטיפולים ביחידה להתמכרויות, עולה כי התובע סיים את הטיפולים והמעקב ביחידה להתמכרויות - סמוך למועד התאונה, כאשר עולה כי התובע עבר טיפולים אינטנסיביים משנת 2010 ואילך (טפול פרטני, מקביל להישתתפות בתכנית "12 הצעדים"), אך לא התמיד לאורך כל התקופה; התובע אישר בעדותו לפניי: "...שלא שמרתי מספיק על עצמי, שנגעתי בכדור [סוג הכדור], לצורך העניין, שאסור לי לגעת. שאם הייתי בקבוצות, אז זה לא היה קורה לי" [עמ' 41 לפרו'].

"שני עסקי כשלו ואני ספגתי הפסדים כבדים, אני מישתכר מאז קרות התאונה, ובשל כך ועל מנת לשרוד נטלתי מספר הלוואות של מעל 500,000 ₪ אותן עלי להחזיר ללווים וכן חשבונותי בבנק הוגבלו. כיום איני פעיל בעסקי כלל איני יכול לעבוד ולתפקד ואיני עובד" [סעיף 17 לתצהירו].

בת נוספת של התובע מצהירה כי היא והאחים שלה תומכים כלכלית בהוריהם; שהיא ואחותה מסייעות לתובע בשכר הדירה ואחיהן מסייע לאמן בתשלום המשכנתא.

בענין ת"א (מחוזי י-ם) 450/95 אוחנה חיים נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ (1998), מפנה כב' השופט עזרא קמא להלכה הידועה, לפיה על תובע מוטלת חובה לנקוט בכל צעד סביר להקטין את ההפסד שניגרם לו כתוצאה ממעשה העוול של הנתבע, והוא אינו יכול לזכות בפצוי על הפסד כזה אשר היה יכול למנעו אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי סביר לא השכיל למנעו; שומה על התובע לעשות כמיטב יכולתו לא רק לטובת האנטרס שלו, כי אם גם לטובת האנטרס של הנתבע.

...

לטענתה, בהיעדר קביעה של המל"ל, לרבות - בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בניתוח/ים או הניתוחים שכאמור נטען כי ביצע, אין התובע רשאי להסתמך על טענות רפואיות שאין להן כל גיבוי בהחלטת המל"ל; ובהתאם - יש להתעלם מטענותיו של התובע בענין זה. בכל הקשור לטענות התובע לפגימות או נכויות החורגות מקביעת הנכויות העולה מהחלטת הועדה כפי שפורטו לעיל, אני מקבל את עמדת הנתבעת, בהיותן, בנסיבות, טענות נכויות שלא הוכחו לפניי.

בסופו של דבר נערכו שני דיוני הוכחות בנדון, ולאחר השלמת מסמכים, נקבע התיק לסיכומים.

משהוגשו ניתן פסק דין זה. סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 71,900 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 10,936 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 705 ₪ והוצאות עדים, ככל שנפסקו, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.