ביטוח חיים בגין תאונת דרכים עקב נהיגה בשכרות

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרם תאונת דרכים בגין נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62 בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, נסיעה בנגוד לכיוון המותר בכביש חד סיטרי בנגוד לתקנה 37 לתקנות התעבורה וכן, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה בשיכרות, עבירה על סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה, אי ציות לאות של שוטר במדים, בנגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, עבירה על סעיף 10(א) בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף, בנגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח תקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף, כאשר מחליט אותו נהג שיכור להמלט מהמשטרה בנהיגה פרועה, תוך סיכון חייהם של העוברים והשבים".

ברע"פ 5355/22 עמוס נגד מדינת ישראל, נאמר: "טרם סיום – לא ניתן שלא לעמוד, פעם נוספת, על חומרת עבירת נהיגה בשיכרות, אשר מעמידה בסיכון את שלום הציבור ובטחונו (רע"פ 3032/22 נוביק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (30.5.2022)). תחילתה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים – ידועה; אולם סופה ולאלו נזקים הייתה גורמת בדרכה, לגוף או לרכוש – מי ידע. משכך, יש לשוב ולהזכיר כי יש לנקוט ביד קשה כלפי אלו הנוהגים בשיכרות למען יירתעו ויתרחקו פורעי חוק מהדרכים (רע"פ 4766/19 יחיה נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (15.7.2019)". באשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נאמר בפסיקה – ברע"פ 6115/06, מ"י נ' אבו לבן, קבע כבוד הש' לוי: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להיתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר ענשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים. נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי אף הן מהוות נתונים מן העניין. אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק. כאן מתגלה פעם נוספת תפקידו החשוב של השופט בהפעלת שיקול הדעת המסור לו בבחירת רכיבי העונש ומידתו בכל מקרה המונח לפניו". ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". ברע"פ 1211/12 ישראלי נגד מדינת ישראל, נאמר, במקרה של מי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה ונשלח לעונש מאסר של 8 חודשים: "חשיבותה של ענישה מחמירה אינה מתמצית אך בהרתעת הרבים, אלא גם במניעת סיכון לבאי הדרך". למותר לציין, כי העירעור נדחה.

...

ביום 3.3.24, הורשע הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום ולבקשת ההגנה, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, הופנה הנאשם אל הממונה על עבודות השירות, למתן חוות דעת בעניינו, תוך שהובהר להגנה ולנאשם, כי בכך ללמד דבר על גזר הדין שיינתן בסופו של יום.

אני דנה את הנאשם ל-12 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

הקנס ישולם עד ליום 1.7.24 וזאת בחלוף 72 שעות לפחות ממועד מתן החלטתי ועל פי אחת האפשרויות להלן: 1.

מדובר בשילוב של עבירות , נהיגה בשיכרות, נהיגה באור אדום ב נסיבות מחמירות וגרימת תאונת דרכים.

עוד אתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם אשר הנו נכה החי מקיצבת ביטוח לאומי ולא אגזור עליו קנס .

...

לאור האמור הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לאור נסיבות בצוע העבירה על פי עובדות כתב האישום הינו: פסילה בפועל לתקופה של שנתיים ועד חמש שנים , פסילה על תנאי, קנס שנע בין מאות לאלפי ₪, מאסר על תנאי ואף מאסר בפועל.

לאחר שהתחשבתי בטיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי את השיקולים השונים, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים.

מאסר על תנאי הנני מורה על עונש של מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך3 שנים.

במקרה שלפני, מלבד טענה כללית שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה בעיניין אי צירוף נהג הרכב המעורב, לא הועלתה כל טענה או גרסה ממנה עולה כי הנתבעת טוענת כי לא אירעה תאונת דרכים, כך שצירופו של הנהג לא ישרת כל צורך ממשי לבירור התביעה נשוא תיק זה. בנסיבות אלה, בהן אין בפי הנתבעת טענה מהותית כנגד החבות בתאונת הדרכים, מדובר בטענה לפגם שהנו טכני במהותו אשר אין בו כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף.

בחינת תלושי שכרו של התובע עובר לתאונה בגין חודשים 12/2018 ועד 02/2019, (חודש 02/19 היה חודש עבודה מלא לאור קרות התאונה ביום האחרון של אותו חודש) נמצא ששכרו הממוצע עמד על 5,039 ₪ (ברוטו/נטו) (ללא ניכוי מס הכנסה ברמת שכר זו).

כך למשל, ניתן שלא לפסוק על פי הפסד בפועל, במקרים בהם ברור שמאז התאונה ועד למתן פסק הדין נגרמו לתובע הפסדים אך יש קושי לאומדם בין משום שטרם החל התובע בכתיבת סיפור חייו והיו סיבות אחרות בגינן עבודתו הייתה מוגבלת באותה תקופה, בין משום שהוא מנהל עסק עצמאי ובין משום שהשתכרותו הייתה עשויה לגדול, ובין משום ששעור ההפסדים של התובע אינו ברור ויכול ויש סיבות נוספות להפסדים אלה מעבר לפגיעה התפקודית בתאונה (ר' למשל ת"א 1714/04 עיזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר  (18.11.2009)).

התובע טוען כי בהתאם לפסיקה יש לחשב הפסד שיכרות לעתיד על פי דרך החישוב שיש לערוך לקטינים אשר טרם כתבו את סיפור חייהם ועושים צעדים ראשונים בשוק העבודה, כך שבסיס השכר לעתיד יעמוד על השכר הממוצע במשק ע"ס 11,753 ₪ לחודש.

אשר להרשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות, מדובר בשלילת רישיון זמנית לתקופה קצרה יחסית, כך שהשלכתה על עתידו התעסוקתי של התובע זניחה.

התאונה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה, ומשכך זכאי התובע לקבל הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים רפואיים מהמל"ל בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ותקנותיו.

...

על כן, אני סבור כי הנתבעת לא צליחה לסתור את תחולתה של החזקה לפיה הפסד שכרו של התובע לעתיד יעשה לפי החזקה של קטינים ומי שנמצאים בתחילת דרכם המקצועית בשוק התעסוקה, לפיה יחושב הפסד שכר לעתיד לפי שכר ממוצע במשק.

זמנית + מענק חד פעמי בסך 81,124 סוף דבר סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 68,600 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע סכום הפיצוי בסך 469,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד כדין, ואגרה כפי ששולמה.

ערך נוסף הראוי להגנה הנו שילטון החוק וחובת הכיבוד והציות לו. ברע"פ 7072/21 מחמד פלאח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.10.21) נקבע ביחס לחומרת העבירה כי: "אין להמעיט בחומרת מעשיו של המבקש, אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. בכך, פעל תוך התרסה נגד רשויות החוק והתעלמות מהחלטות בית המשפט. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לשלום הציבור, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצוי בית המשפט ובחוק (רע"פ 5300/18 סלאמה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (12.8.2018)).

לעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון על החומרה שבעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה ברע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12): "..עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלו יקרו חלילה בעת נהיגה כזו...". אשר לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - עבירה זו היא בעלת דרגות חומרה משתנות ובהתאם משתנה רמת הענישה.

· עפ"ת (מחוזי באר שבע) 1647-08-20 מדינת ישראל נ' פיאסל אבו בניה (23.09.2020) : נסיבות המקרה: הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה (2 גזרי דין שונים לתקופה מיצטברת של 6.5 שנים), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (כ-12 שנים) ונהיגה בשיכרות.

אין צורך בהפקדת רישיון נהיגה מאחר והנאשםאינו מורשה לנהיגה.

...

לכן, ובהמשך לאמור לעיל, אני סבור כי מאחר והשתכנעתי כי הנאשם השתקם ושינה את דרכיו, ולכל הפחות קיים סיכויי ממשי לשיקומו על בית המשפט לבכר את שיקולי שיקומו של הנאשם על פני שיקולים אחרים.

סיכומו של דבר; לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ובשים לב למתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם אני מוצא להטיל עליו את העונשים הבאים: מאסר בדרך של עבודות שירות 7 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות וזאת בהתאם לחוות דעת ממונה מיום 18.3.24.

על הנאשם להתחיל לרצות את עונש עבודות השירות ביום 21.5.24 , הנאשם יתייצב במשרדי הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז ברמלה בשעה 8:00 בתאריך זה. מאחר ושיקומו של הנאשם קשור גם למקום עבודתו, אני מורה כי שעות ריצוי עבודות השירות יהיו למשך 6.5 שעות בכל יום.

על פי כתב האישום, ביום 30.12.2023, בשעה 12:25, נהג המשיב ברכב פרטי, לאחר שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים במסגרת 3350-07-19) (להלן:"תיק הפסילה") והפקיד את רישיונו ביום 24.05.23, וזאת בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה וכן ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח).

ב"כ המשיב עתר לדחות את הבקשה לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם- סטודנט, בעל שני תארים, מצטיין, חייל קרבי עם תעודת הוקרה שכל חייו היתנדב.

בנוסף, מעיון בעברו התעבורתי של המשיב עולה שהוא נוהג משנת 2012, לחובתו 13 (כולן ב-10 השנים האחרונות), אחרונה משנת 2023, 3 מסוג הזמנה לדין, בין היתר; הרשעה מיום 08.05.23 בגין תאונת דרכים, אי ציות לשוטר, אי הודעה על תאונה, בגינה נפסל בין היתר ל- 6 חודשי פסילה בפועל וכן ההרשעה נשוא הפסילה מיום 10.03.20 בגין נהיגה בשיכרות, בגינה נפסל בין היתר ל24 חודשים, ועודנו מרצה את הפסילה, לצד רכיבי ענישה נוספים.

...

לאחר שעיינתי בחומר החקירה שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום, מלבד חלק מהפרטים שבסעיף 1 לעובדות כתב האישום למעט עצם הנהיגה בידי המשיב, ובין היתר אפנה ל; הודעת המשיב תחת אזהרה לפיה הוא מודה שנהג אם כי חשב שהפסילה שהוטלה עליו הסתיימה וכן מאשר שהגיש במסגרת תיק הפסילה תצהיר חלף הפקדה לצורך חישוב, דו"ח פעולה של השוטר תאמר ברכאת, אישור הפקדה בתיק הפסילה מיום 23.05.23 וכן תצהיר, פס"ד בתיק הפסילה מיום 10.03.20, החלטה על דחיית בקשה לחישוב פסילה מיום הפקדה בתחנת המשטרה בתיק הפסילה.

סוף דבר במכלול הנסיבות שפירטתי לעיל שקילת כלל השיקולים והאיזון ביניהם, כאשר לא מצאתי מקום לתת משקל לנסיבות האישיות שנטענו, החלטתי לקצוב את תקופת הפסילה בכך שתעמוד על 4 חודשים.