ביטוח חובה: תאונת דרכים של נהג עם שלילת רישיון

טיעוני חברת הביטוח לטענת חברת הביטוח ביום 4.1.16 היה התובע מעורב בתאונת דרכים עת נהג ברכב אשר בוטח בביטוח חובה על ידה.

נקבע בעמ' 4 לפסק הדין כך: "לפי פסיקתו של בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה, באין הודעה לנהג- אין לראות באחרון כמי שנוהג בזמן פסילה. אומנם, אין לתחום בגבולות קשיחים את אופני המסירה של הודעה לנהג על דבר פסילת רישיונו. כך, למשל, נפסק כי 'לא יכול להיות ספק כי מסירת הודעה על-ידי משרד הרשוי, ותהיה זו אף הודעה בעל פה, או הודעה דומה על ידי רשות משטרתית או פקיד של בית המשפט, הם בגדר מילוי היסוד של 'מתן הודעה' העולה מן האמור בסעיף 67 הנ"ל'. (רע"פ 729/92 שיטרית נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 873 (1992)).הינה כי-כן, הודעה יכולה להיות בדרכים שונות, ובילבד שאמנם תהיה הודעה...". עוד נקבע בפרשת ממו בעמ' 5 לעניין זה: "הינה כי-כן, הדין הפלילי מחייב שייודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב- לאסורה. 'השילוב שבין סעיפים 42(א) ו- 67 לפקודה מלמד' – כך נפסק בפרשה מן העת האחרונה- 'את אלה: ראשית, תחילתה של התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית משפט, או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהעדרו, הודע לו...' (רע"פ 4446/04 ביטון נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 6.10.2005); ההדגשה הוספה). כך בדין הפלילי ובעניין זה, נראה לי כי הדין האזרחי ראוי לו שילך בעקבותיו. לדיעה זו שותף גם פרופיסור אנגלרד, אשר אימץ את פסיקת הערכאות הדיוניות בסוגיה וקבע כי 'פסילת רשיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה....פסילת הרשיון, בתור שכזו, אינה שלמה כל עוד לא הודעה לנהג (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005) והאסמכתאות שם)". בכל הנוגע לממשק בין הדין הפלילי לדין האזרחי בכל הקשור למועד השתכללותה של פסילת רישיון נהיגה (שלא בפני הנהג) בהקשר של פירוש המונח "שהודע לו" בס' 67 לפקודת התעבורה, נפסק ע"י בית המשפט העליון בע"א 7602/06 עיזבון חאחג'ג' ז"ל נגד מלכה (פורסם בנבו ביום 11.10.11) כי – "סעיף 67 לפקודת התעבורה מדבר מפורשות באדם 'שהודע לו' כי הוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. הפסיקה פירשה את התיבה 'מי שהודע לו' ככזו המחייבת מתן הודעה של ממש לנהג אודות הפסילה כדי שהפסילה תשתכלל... כן הוטעם בפסיקה כי פסילה שלא בפני הנהג נכנסת לתוקפה רק מיום שהודע לו הדבר (ראו: רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.10.2005). בהעדר הודעה, אין עבירה, והדברים מובנים...נפנה למישור האזרחי. פקודת התעבורה ותקנות התעבורה אינן מציינות חובת הודעה בדבר החלטת התלייה, בהקשר הידיעה, וכל עניינו ב"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו". עם זאת, ברי כי גם בהקשר האזרחי, לא די בעצם ההחלטה על פסילת הרשיון, אלא יש צורך בהבאתה למודעתו של הנהג.

...

חרף האמור, לטעמי, ובנסיבות האמורות, מתבקשת המסקנה כי מועד ידיעת התובע אודות התליית רישיונו הוא המועד שבו הדבר הודע לו לראשונה ע"י אותו שוטר שעצר אותו לגרסתו לשם בדיקת רישיונותיו ביום 14.12.15, ואשר לגרסתו הוא ויתר על זימונו לעדות בביהמ"ש מאחר ולא הצליח לאתרו.

תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא ברישום העצמי לקורס הייעודי שביצע התובע בו ביום וזמן קצר לאחר המפגש עם אותו שוטר.

סוף דבר התביעה נדחית בהעדר כיסוי ביטוחי.

כושרו של הנהג לא נפגע בעקבות הוראת התקנה גם אם תוקף הרישיון הקודם פג (ראו: ת"א 1161/97 עיזבון המנוח עדנאן עיאידה נ' אררט חברה לביטוח (ניתן ביום 6.9.2000); ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' נאוה יחיאל תקדין עליון, כרך 99(1) עמ' 1140).

עוד נקבע כי, יש לפרש את החוק באופן מצמצם ודווקני כך שיחול רק במקרים נדירים: "את הוראת סעיף 7(3) לחוק יש לפרש, איפוא, באופן מצמצם ודווקני שכן רק כך תהיה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בחוק- שלילת הפצוי מן הנפגע - לבין ההפרה. הגיון זה מחייב גם לפרש התנאה אחרת במסגרת פוליסת הביטוח עצמה באופן המתיישב עם הפרשנות שנתן בית המשפט לעניין הוראת הסעיף 7(3) לחוק. אין לעקוף את הפסיקה על ידי שלילת הכסוי בפוליסה" (ריבלין, תאונת הדרכים- סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית-2011, עמ' 30).

מן האמור לעיל ניתן ללמוד כי אם לא נמצא כי על-פי חוק יש להטיל על הנהג את החובה לפצות את הניזוק מהטעם שנימצא כי אין לומר שנהג בעת שרישיונו נפסל, כך אף אין לשלול מהנהג את הכסוי הבטוחי, אך בשל תניה הקובעת כי הפוליסה לא תחול בשל נהיגתו בזמן פסילה.

הסדר הביטוח מושפע בין היתר מההסדר המשפטי החל על ניזקי גוף שנגרמו בתאונות דרכים והוא נשען על הוראותיהם של חוק הפיצויים ופקודת הביטוח ומבוסס על שילוב משטר של אחריות ללא אשם יחד עם חובת גיבוי בטוחי - הן לביטוח האישי והן לביטוח האחריות כלפי צד שלישי".

...

טענות הנתבעת 2- שלמה חברה לביטוח בע"מ: דין התביעה כנגדה להידחות, שכן בעת קרות התאונה לא היה הנתבע מס' 1, הלא הוא נהג הרכב נשוא התביעה, בעל רישיון נהיגה בתוקף, ועל כן ע"פ דין אין כיסוי ביטוחי והיא לא נושאת באחריות לפצות את התובעים.

מאחר ובמקרה דנן, המבטחת לא הגדירה במסגרת הפוליסה את משמעות המונח "נפסל", אני סבור כי יש בכך טעם נוסף ליתן עדיפות לפרשנות העולה בקנה אחד עם התכלית הסוציאלית של החוק והמיטיבה עם המבוטח.

סעיף 10(א) לפק' התעבורה קובע כדלקמן: "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר". לאחר עיון בטענות הצדדים, בלשון הסעיפים ובהלכות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להחיל את הסעיף הנ"ל על המקרה שלפני.

כפועל יוצא התביעות כנגד קרנית וכנגד צדדי ג', ד', ה' ו- ו' נדחות.

(ההדגשה אינה במקור) 18) עוד נקבע בהלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, לעניין נזק גוף, כי קיימת תחולה של כסוי בטוחי גם במקום שבו ארעה תאונת דרכים, והנהג, בהיותו נהג חדש, הפר את ההוראה המחייבת לווי של נהג מלווה [ע"א 8183/01 רימה סיפאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(6) 106 (2004)].

איפוא, בכגון-דא, שאלת חובתו של המבטח לפצות את המבוטח דינה להיות מוכרעת בהתבסס על שני התנאים המצטברים כאמור, הוראות חוק הפיצויים ובהתאם לתנאי פוליסת ביטוח החובה שרכש המבוטח מהמבטח [ראו עניין שמיר לעיל].

בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ([פורסם בנבו], 20.6.2007); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישובי הפיצויים 521 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005))"

...

סיכום 41) התביעה מתקבלת, אפוא.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 47,978 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד מועד מתן פסק הדין.

הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים לתובעת, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין עד מועד ביצוע התשלום בפועל.

במקרה דנן, אני מאמינה לתובע שפרט בתצהירו שניפגע בתאונת דרכים באופנוע המבוטח על ידי הנתבעת, אופנוע שבוטח בביטוח של נהג יחיד – הוא התובע.

בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ([פורסם בנבו], 20.6.2007); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישובי הפיצויים 521 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005))" וראו גם ע"א 7602/06 עיזבון נתנאל גו'רג' חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה (11.10.2011); ת"א (מחוזי מרכז) 63182-01-14 פלוני נ' שרכת אל-חרבאוי אל-תג'אריה אלמסאהמה (14.03.2017)).

אם כך, בהליך פלילי, קל וחומר כך הוא בהליך אזרחי, שעניינו פיצוי בשל תאונת דרכים, שאין לה דבר וחצי דבר עם השלילה בהליך הפלילי שהוטלה בנוגע לרכב אחר ובמועד אחר לגמרי בנסיבות אלה, ניתן לקבוע שאין די באישור המסירה שהוצג המלמד שדבר הדואר לא נידרש כדי להוכיח מסירה כדין לצורך הליך זה. הנתבעת מבקשת ללמוד על כך שהתובע ידע על קיומה של השלילה בפועל, מעבר לדואר הרשום שנשלח אליו, בשים לב לעדותו שכאשר נודע לו על השלילה פנה לעורך הדין שלו אמר לו לבדוק ממה השלילה, הוא חזר אליו בתשובה ואז בדק אצלו בספרים וראה שהדו"ח הזה היה משולם, מישהו שילם אותו והוא לא ידע.

...

סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל דינה של התביעה להתקבל.

בית המשפט האזרחי, אינו מחליף את שיקול הדעת של התביעה הפלילית ואת שיקול דעת השופט בתיק התעבורה – שניהם באו לידי מסקנה שבנסיבות שהוצגו להם פסק הדין וכתב האישום לא ראוי שיעמדו על כנם.

אחר האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 22,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 15.21% מן הפיצוי שנפסק, והחזר אגרה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.

סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד) שולל את זכויותיו של נפגע שהוא מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו. העידר זכאות לפי חוק הפלת"ד גורר תדיר את שלילת הכסוי הבטוחי.

בע"א 1958/05 (חיפה) אבו נ' אריה חברה לביטוח (נבו, 8.2.2007; להלן: עניין אבו) דן בית המשפט בשימורו של הכסוי הבטוחי, גם בתביעות בגין ניזקי רכוש ולא רק בתביעות בגין ניזקי גוף והוא קבע כי - "המדיניות השיפוטית הראויה, צריכה לשאוף להתאמה בין הפרשנויות השונות היכולות להנתן למצב עובדתי זהה, בזיקה לתחומי המשפט השונים" גם במסגרת הליך העירעור בבית המשפט העליון ביחס לתיק זה, רע"א 2605/07 אריה חברה לביטוח נ' אבו (נבו, 10.3.2009), הודגשה חשיבות האחידות והחשש ליצירת אי ודאות בפרשנות נפקות פוליסת הביטוח בעת הפרת חובה, בתביעה של ניזקי גוף או רכוש: "אף אנו סבורים כי בהקשר הנידון אין מקום לפרשנות שונה של תנאי הפוליסה על-פי השאלה אם מדובר בנזק גוף או בנזק רכוש, וכי שאלת הנפקות של הפרת חובת הלווי על הכסוי הבטוחי צריכה לקבל מענה אחיד" עולה מן המקובץ עד עתה, כי גם ביחס לניזקי רכוש חל הכלל כי נהג שנסע ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף – אין לו כסוי בטוחי.

תקנה 550(ב) לתקנות דנה ב"חזקת המסירה" כדלקמן: "הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלה". תקנה 554(א) לתקנות התעבורה דנה בפסילת רישיון או בהתלייתו: "בעל רשיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברשיונו או על התליית רשיונו לפי סעיפים 51, 52 או 56 ו-69א לפקודה, ימציא את רשיונו לרשות הרשוי תוך שבעה ימים מיום המסירה או תוך תקופה קצרה מזו שקבעה הרשות בהחלטתה, והרשיון לא יוחזר לבעלו אלא לאחר תום התקופה ובתנאים שקבעה רשות הרשוי" נמצאנו למדים מהוראות התקנות כי אלו מחייבות להוכיח ידיעה פוזיטיבית וממשית של הנהג לשלילת רשיונו או להתלייתו.

לעניין זה אפנה לפסק דינה של כב' השופטת עינב גולומב בע"א (מחוזי, נצרת) 50958-01-22, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' דיבה ואח' (נבו, 20.10.22; להלן: עניין מנורה), ולפיו: לצורך שלילת הכסוי הבטוחי אין די בכך שלא היה לנהג רישיון תקף בעת מקרה הביטוח, אלא נידרש להראות כי הודע לו על שלילת רישיונו עובר לתאונה וכי נשלחה לו הודעה בפועל.

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מלקבוע כי נטל ההוכחה שלעניין מוטל על המבטחת ועליה להרימו.

משכך, קובע ביהמ"ש שם כי דין טענת המבטחת להעדר כיסוי ביטוחי במועד אירוע התאונה, להידחות.

דבריה אלו של כב' השופטת גולומב יפים מקל וחומר ענייננו, מקום שבו לא הוכח כי מכתב ההתליה נמסר לנהג, מכתב ההתליה עצמו לא הומצא לעיוני, ותעודות עובדי הציבור שהוצגו לפניי סותרות זו את זו. אין מדובר באי בהירות אלא בפגם היורד לשורשו של עניין, ומשכך אין מנוס מלקבוע כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה.

סוף דבר ותוצאה המסקנה העולה, אפוא, היא שלא הוכח בענייננו כי יש לשלול כיסוי ביטוחי מהנתבע, ועל הנתבעת לשפות את התובעת בגין הנזקים שגרמו לרכב התובעת ע"י מבוטחה של הנתבעת, הנתבע 1.