ביטוח הצפה למסנן מים קרים למקרר

בעיניינו, מתקיימים כל שלושת התנאים: באשר לתנאי הראשון - בכתב התביעה לא הציגה התובעת גרסה עובדתית ברורה באשר לנסיבות ההצפה, למעט שהיא ארעה כתוצאה מפריצת הסכר של תעלת המעקף, או בשל הקפו הקטן של מעביר המים בסכר, או "מכל סיבה אחרת". מאחר וארנסון, ולא התובעת, היא שבנתה (בין ישירות ובין באמצעות קבלן-משנה) את התווי המוטה של הנחל, את הסכר ואת הסוללה שקרסה (כפי שנראה בהמשך), לא יכולה הייתה התובעת לדעת מהן הסיבות שגרמו לקריסה זו. התנאי השני זכה לפרשנות מקילה בפסיקה.

(ע"א (מחוזי נצ') 3156/03 עמידר החברה הלאומית לשיכון עובדים בישראל נ' רגב חברה למיפוי מדידות ושרותי הנדסה בע"מ (פורסם בנבו, 6.9.2004); ת"א (שלום חי') 2188-04 לובובסקי נ' מי החולה אגודה שיתופית לאספקת מים, פסקה 23 והפסיקה הנזכרת שם (פורסם בנבו, 18.3.2009); תא"מ (שלום ת"א 38585-08-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טל-אל אבנר ייזום בע"מ (פורסם בנבו, 31.10.2013)).

6.9 סיכום הנזקים סך הנזקים שהוכחו הנו כדלקמן: * הובלות - 12,760 ₪ * חלקים לעבודות חשמל - 49,437 ₪ * חלקי חילוף וחומרים - 37,328 ₪ * אטמים ומסננים - 6,100 ₪ * אובדן ימי עבודה - 59,742 ₪ סך הכל - 165,367 ₪ בסיכומי בא-כוח התובעת צוין כי על-פי תנאי הפוליסה, מגדל אינה מחוייבת לפצות את התובעת בגין ראש הנזק של אובדן ימי עבודה.

...

למגדל לא ניתנה ההזדמנות להתמודד עם הטענה לפיה יצר פסק הדין החלקי חיוב לשלם "סכום שאינו שנוי במחלוקת" בתום לב. התוצאה בתחילת הדרך הגעתי למסקנה כי נטל הראיה לאי קיומה של התרשלות רובץ על כתפי ארנסון.

לאחר שבחנתי את העובדות שהוכחו ואת חוות דעת המומחה הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי ארנסון להרים את הנטל, וקבעתי כי היא התרשלה, דהיינו - הפרה את חובת הזהירות שרבצה עליה.

אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: בתביעה העיקרית - (1) ארנסון (נתבעת מס' 1) תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: * 165,367 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, 26.12.2012, ועד לתשלום המלא בפועל; * אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; * שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 16,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה הוגשה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, בהיותה מבטחת דירת המגורים שממנה החלה ההצפה וממנה התפשטה לעבר הרכוש המשותף (מעליות נוסעים בבניין המשותף), ולחילופין בעילה של "ביטוח כפל", ונגד עדן טל מערכות מים בע"מ, כמתקינת ו/או כמתחזקת סנן המים שגרם לנזילת המים (להלן – "הפניקס", "ארוע ההצפה", "הסנן", "הדירה", "כלל" ו-"חברת עדן", בהתאמה).

...

תביעת כלל – נדחית (נגד הנתבעת היחידה – חברת עדן).

כל ההודעות לצד שלישי (בשתי התביעות) – נדחות.

בנסיבות, מצאתי שראוי לזכות את חברת תמד בהוצאותיה (גם נוכח דבריה בסיכומיה לפיהם חברת תמד צפויה לשלם בכל מקרה דמי השתתפות עצמית גבוהים במיוחד גם במקרה של דחיית ההליכים נגדה, כדי גובה הוצאות המשפט שנגרמו למבטחתה), ולפיכך אני מחייב את חברת עדן לשלם לחברת תמד הוצאות בסך כולל של 12,340 ₪, כפי שיעור ההוצאות שננקב בסיכומי חברת תמד.

לאחר הגעתו של השמאי למוסך – טוען התובע כי השמאי ראה את נזק המים ואף צילם תמונות ואמר לבעל המוסך "אוקיי, עכשיו אני רואה את הנזק בעניים". ביום 24.2.20 קיבל התובע הודעה על דחיית התביעה מחברת הביטוח ובה נכתב כדלקמן: "לאחר בחינת המידע המסמכים שהתקבלו לרשותנו, אנו נאלצים לדחות את תביעתך מהנימוקים שלהלן:

חוות הדעת אמנם מונה 6 עמודים אך רק 6 שורות מתוכה – מהוים היתייחסות לממצאים שעלו מבדיקת השמאי את הרכב וכך נכתב בחוות הדעת מיום 21.3.20: "לא נימצאו עקבות מים חדירה למנוע מסנן אויר יבש, תא נוסעים. פתח כניסת האויר למנוע נמצא בפח חזית בגובה הפנסים, המוסך שנבחר על ידי בעל הרכב לא מצא הוכיח נזק מיים יחד עם זאת לא ניתן היה להתניע את המנוע הסיבה אין קומפרס בצילינדר 3. בתאריך 9.1.20 נימסר שהרכב הועבר למוסך פולקסוואגן בחולון...לאחר פירוק המנוע נמצא כי המנוע תקול ומצריך החלפה, טילטל צילינדר 3 בלוק מנוע שבור.

אל מול חוות דעתו הלקונית של השמאי נוי, אשר לא ניתן להבין ממנה דבר ביחס לתקלה עצמה מעבר לטענה שלא נימצאו בעת הבדיקה עקבות מים, ולא ניתן להבין האם הנזק שהתגלה – נגרם או לא בעקבות כניסת הרכב לשלולית, ניצבת עדותו המהימנה של התובע – אשר העיד כי ניכנס עם רכבו לשלולית – (ועל כך לא הייתה מחלוקת – ואף בדו"ח החקירה מטעם הנתבעת צויין כי אכן היו ניזקי הצפה ברח' הלחי במועד הארוע), התובע העיד כי נאמר לו ע"י מנהל המוסך כי המדובר בנזקי מים וכי השמאי אישר את התיקון בשל ניזקי המים, ראה את המים בעיניו, ואף צילם מספר תמונות – אך בסופו של יום נדהם התובע משהוגשה חוות דעת הפוכה – אשר קבעה כי לא נימצאו עקבות מים.

...

אשר על כן – ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, מצאתי כי עלה בידי התובע – להוכיח במאזן ההסתברויות את תביעתו והנתבעת לא הצליחה לסתור את טענותיו של התובע.

 מכל הטעמים לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,296 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

אומנם, יש להניח כי המבוטחת אכן לא ידעה מה הן הנסיבות שהביאו בסופו של דבר לארוע הנזק, פרט לכך שההצפה נבעה ממים שהשתחררו מהמקרר או מהצינורית, אולם בכל מקרה השליטה במקרר, לרבות בצינורית, הייתה של המבוטחת, ואם נרצה לדקדק - הרי שמצופה היה שתאובנה ראיות למצב הצינורית ממועד ביצוע החלפת המסנן ביום 16.08.02, ועד למועד גילוי ההצפה ביום 22.09.02 - דבר שלא נעשה.

...

בקביעה זו הסתמך בית המשפט על פסק דינה של כב' השופטת פליגלמן בת.א. (ת"א) 58481/04 איילון בע"מ - חברה לביטוח נ' ג.ש.מ. קירור חשמל בע"מ (פורסם בנבו, 27.07.08) (להלן: "פס"ד ג.ש.מ"), אשר גם בו הוגשה תביעה כנגד חברה המשמשת כתחנת שירות עבור המשיבה 1, ונדחתה, תוך שנקבע כי הניסיון להטיל את האחריות על משיבה 1 הוא ניסיון למציאת "כיס עמוק", ויש לדחות את התביעה נגדה.

כך גם טוענת המערערת כי היה מקום להעביר את נטל ההוכחה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מעיד על עצמו"), כשלטענתה שלושת התנאים הנדרשים לתחולת הסעיף מתקיימים במקרה זה. ראשית, התובעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מהן הנסיבות שהביאו לאירוע המזיק, כאשר אף אחד מהצדדים לא הגיע למסקנה חד משמעית כיצד נגרם הכשל.

באשר למשיבה 3, ומשהיא לא נתבעה באופן ישיר, אלא רק מכוחה של משיבה 1 כצד ג', ולאור העובדה שנקבע שמשיבה 1 אינה אחראית - יש לדחות את הערעור גם כנגד משיבה 3, שהייתה צד ג' בלבד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

הנני מחייבת את המערערת לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיבות 1 ו-3 בסך כולל של 15,000 ₪, ובאותו סכום גם למשיבה 2.

לטענת התובעת מקור הנזק הינו בכשל במסנן מים הקרים למקרר מסוג ג'נרל אלקטריק שבבית המבוטחים, אשר כתוצאה ממנו פרצו מים הציפו את מפלס הכניסה לבית וזרמו למרתף.

...

לא די לה לתובעת במסקנה אליה מבקש בא כוחה להגיע כי מקום שקבע השמאי שאינו מומחה לחקר הכשל, כי מקור הנזק הינו בפילטר הרי שדי בכך כדי ליצור את הקשר הסיבתי והביא למסקנה כי הגורם היחיד הינו התקנה ו/או תיחזוקה לקויה שכן לא הוכח,אף לא באמצעות השמאי כי נתגלתה התקנה לקויה מה גם שעסקינן בהתקנה שבוצעה 14.5 חדשים קודם לאירוע ועד אותה עת לא נתגלה כל פגם בה. העולה מן האמור לעיל הינו כי התובעת לא הוכיחה בפני באמצעות העדויות מטעמה, קרי המבוטח וחוות דעת השמאי בלבד כי במקרה דנן התרשלה הנתבעת 1 והפרה בהתנהגותה את חובת הזהירות המוטלת עליה.

ומשנותר הנטל על כתפי התובעת להוכיח כי הנתבעת התרשלה בהתקנה ו/או בתחזוקה ו/או כי היה עליה לצפות שהמסנן שהותקן פגום באופן שייגרם בו כשל בחלוף זמן כה רב מאז התקנתו ונטל זה לא הורם לטעמי על פי מאזן ההסתברויות אין לי אלא לקבוע כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להדחות.

התוצאה מכל המקובץ לעיל הינו כי אני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעות התובעת תשא בשכ"ט עו"ד הנתבעות בסך של 7000 ₪ בצירוף מע"מ ניתן היום 29.7.08 בהעדר הצדדים