ביטוח הוצאות תשלום בית חולים בניו יורק על ידי חברת הביטוח

אשר לטענה לפיה משרד בא כוחו של המבקש כולל עורכי דין רבים השיב המבקש, כי במועדים הרלווטים שהו חלקם בחל"ת וחלקם בחו"ל, לצורך מבחני לישכת עורכי הדין בניו יורק, וכפועל יוצא הצטברה עבודה רבה על שולחנו של בא כוחו.

אשר על כן, נחה דעתי כי המסירה למבקש בוצעה כדין, ומכאן שאין מקום לביטול פסק הדין מטעמי צדק כבמקרה של פגם בהמצאה או פגיעה בכללי הצדק הטבעי; אלא עסקינן במקרה בו נידרש בית המשפט לבחון, האם נופל המקרה בגדר שיקול הדעת המסור בידי בית המשפט לבטל את פסק הדין מקום ששוכנע כי ראוי ונכון לעשות כן. הלכה פסוקה היא, כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה הם שניים: האחד - סיבת המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה במועד, והשני - סכויי ההצלחה של המבקש (ראה רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [5.8.1992]; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ [29.10.2000]; ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [16.1.2005]; רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט נכסים ובניה בע"מ [27.2.2005]).

בנוסף לא הוברר איזו בדיקה ערך בא כוחו וכיצד ידע את פרטי ההליך בבית המשפט על מנת להגיש יפוי כח. אוסיף, כי יש טעם רב בטענות המשיבה בדבר ימי חופשת המחלה של ב"כ המבקש ולעניין מספר עורכי הדין שבמשרדו; אגב, תגובת המבקש לתשובת המשיבה על בקשותיו הוגשה לאחר שהתבקשה והתקבלה בקשה להארכת המועד להגשתה, בשל אשפוזו של בעלה של עורכת הדין הנוספת החתומה על הבקשות: לא הובהר מדוע, אפוא, לא הוגשה הבקשה על ידי עורכת דין זו בשלב מוקדם הרבה יותר, בסמוך לאחר מועד הגשת יפוי הכח.

עם זאת, באיזון בין זכותו של המבקש לבירור טענותיו ובין מחדליו והקשיים שבטענותיו כמפורט לעיל, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלה, אשר יבוצעו בתוך 30 יום מהיום: תשלום הוצאות בסך של 2,500 ₪, אשר ישולמו למשיבה באמצעות בא כוחה; הפקדת עירבון בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט.

...

לפיכך, ומשמצאתי כי בית המשפט כאן מוסמך לדון בתובענה, הגם שהסמכות נתונה גם לבתי המשפט במחוז ירושלים, דין טענתו של המבקש בהקשר זה להידחות.

אשר על כן, נחה דעתי כי המסירה למבקש בוצעה כדין, ומכאן שאין מקום לביטול פסק הדין מטעמי צדק כבמקרה של פגם בהמצאה או פגיעה בכללי הצדק הטבעי; אלא עסקינן במקרה בו נדרש בית המשפט לבחון, האם נופל המקרה בגדר שיקול הדעת המסור בידי בית המשפט לבטל את פסק הדין מקום ששוכנע כי ראוי ונכון לעשות כן. הלכה פסוקה היא, כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה הם שניים: האחד - סיבת המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה במועד, והשני - סיכויי ההצלחה של המבקש (ראה רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [5.8.1992]; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ [29.10.2000]; ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [16.1.2005]; רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט נכסים ובניה בע"מ [27.2.2005]).

עם זאת, באיזון בין זכותו של המבקש לבירור טענותיו ובין מחדליו והקשיים שבטענותיו כמפורט לעיל, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלה, אשר יבוצעו בתוך 30 יום מהיום: תשלום הוצאות בסך של 2,500 ₪, אשר ישולמו למשיבה באמצעות בא כוחה; הפקדת ערבון בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 45453-03-19 09 יוני 2021 לפני: כב' השופט אסף הראל נציג ציבור (עובדים) - מר זיאד אבו חבלה נציג ציבור (מעסיקים) - מר צבי הלפרין התובעת ד"ר אוליאל ליבנת הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ע' רישין-נקש פסק דין

בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובעת ויעקב מוכרים על ידי הנתבע כידועים בציבור מאז 8.4.16, מועד לידת בנם המשותף איתן.

נכון הדבר שהתובעת לא הציגה אסמכתות על תשלומים מידי חודש בחודשו לתמיכה בטענתה כי בני הזוג התחלקו בהוצאות שווה בשווה.

אשר לתקופה מחודש 3/15 ועד 8.4.16 בתקופה מחודש 3/15 ועד 8.4.16 שהתה התובעת בארצות הברית על מנת לעבוד שם בבית חולים בניו יורק כדי לשפר את רמתה המקצועית (עדות התובעת בעמ' 11 לפרוטוקול).

הוברר לנו כי הסיבה לכך היא שליעקב תפקיד של מנהל שיווק בנלאומי בחברה ישראלית.

...

הדבר דווקא מלמד שהיא לא מתערבת בעניינים הקשורים לזוגיות פרק א' שלו באופן שאינו שולל בהכרח מסקנה כי מדובר בבני זוג המנהלים משק בית משותף.

בנסיבות אלו, שבהן אילוץ הוא שגרם לבני הזוג לא להתגורר יחדיו למשך תקופה קצובה תחת קורת גג אחת, אין כדי לשלול את המסקנה שגם בתקופה שהתובעת שהתה בארצות הברית יש לראות בהם ידועים בציבור.

חיזוק נוסף למסקנה שגם בתקופה מחודש 3/15 עד יום 8.4.16 מדובר היה בידועים בציבור ניתן למצוא בכך שבנם המשותף של בני הזוג נולד בחודש 4/16 בארצות הברית, זאת עוד לפני שהתובעת חזרה לישראל.

סיכום לאור האמור לעיל אנו קובעים כי יש לראות בתובעת וביעקב כידועים בציבור החל מחודש 7/14 ועד יום 8.4.16.

"חשוב לחזור ולהדגיש כי החולה עסקינן, ללא ספק, יהא זקוק לגמילה בהקדם האפשרי במסגרת מרפאה פסיכיאטרית/נרקולוגית להתמכרויות ולאחר מכן מר אלבוים יזדקק למעקב פסיכיאטרי צמוד לטווח ארוך... לאחר הגמילה האמורה והטיפול הפסיכיאטרי האינטנסיבי הנידרש, רצוי מאד להמליץ כחלופה לחולה על מיגוון הטיפולים הלא תרופתיים כגון טפולי ביופידבק, דמיון מודרך, טפול היתנהגותי-קוגניטיבי אשר כלולים בסל הבריאות ועומדים לרשותו בתחום רפואת הכאב במכונים ובמרפאות כאב בקהילה או בבתי החולים בפריסה ארצית..." (עמ' 19 סיפא – 20 רישא.

מה שחשוב לענייננו הוא רמת התיפקוד של התובע בעקבות התאונה, ולא הסיבה לרמת תיפקוד זו. שכן אפילו הייתי מקבל את טענת ד"ר מלצמן-צייחין כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע על ידי הרופאים המטפלים היה לקוי או רשלני – ולא קבעתי זאת – הלכה פסוקה היא שעל חברת הביטוח לשאת גם בנזקים שנגרמו לנפגע בתאונת דרכים כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שניתן לו בעקבות התאונה (ע"א 375/95 חוסיין נ' טורם (19.11.96)).

עם זאת, קשה להניח שהתובע גזר על עצמו חיי בטלה והוא מעדיף לשבת בבית בחוסר מעש, רק משום שהוא מקבל תגמולים מחברת הביטוח.

בשנת 2001 התובע עבר להתגורר בניו-יורק לצורך עבודתו בחברה זו. בשנת 2006 התובע חזר להתגורר בישראל עקב עבודתו בחברה ומכירת החברה.

הנתבעים מפנים לכך שהוצאות רפואיות של נפגעי תאונות דרכים אמורות להיות מכוסות כולן על ידי קופות החולים.

נטען, כי כל עוד התובע לא הוכיח שקופת החולים שלו סירבה להשיב לו את העלויות, אין הוא זכאי לפצוי מחברת הביטוח.

אשר לסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, הנתבעת מבקשת שבית המשפט יורה שהמוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי להפעיל את זכות הזקיפה הקבועה בסעיף זה, ולנכות את התשלומים שהנתבעת תשלם לתובע מהגימלה שתגיע לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בעתיד, אם תגיע.

...

אשר לסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, הנתבעת מבקשת שבית המשפט יורה שהמוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי להפעיל את זכות הזקיפה הקבועה בסעיף זה, ולנכות את התשלומים שהנתבעת תשלם לתובע מהגמלה שתגיע לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בעתיד, אם תגיע.

אני סבור כי לא ניתן להורות על סעד כזה בהליך שלפניי בו המוסד לביטוח לאומי לא נטל חלק, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענת הנתבעת.

סוף דבר אני מחליט לקבל את התביעה ואני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני הפסדי שכר בעבר - 128,000 ₪ 1,750,000 ₪ אבדן השתכרות לעתיד - 1,448,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 281,000 ₪ ניידות - 160,000 ₪ הוצאות רפואיות - 100,000 ₪ סה"כ 3,867,000 ₪ בנוסף, הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, וכן בהוצאות המשפט של התובע בהליך זה. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

בעקבות התאונה בה נפלה מסגווי, כאמור, פונתה התובעת על ידי בני משפחתה לבית חולים שבו קיבלה טפול רפואי ראשוני.

עם זאת, גם בהיעדר נתונים אובייקטיבים מדויקים, ובשים לב למצבו של התובע ומגבלותיו, במועד הסמוך לאחר התאונה ובחודשים שלאחר מכן, יש להיתחשב בהלכה הנוהגת, כי עזרה משפחתית לנפגע היא בת-פיצוי, וכי שעה שהנפגע נעזר בקרוביו ובמכריו "...על בית המשפט לעשות אומדן של הסכום המגיע כפצוי נאות בעד העזרה שניתנת על-ידי בן-הזוג או בני מישפחה אחרים של הניזק ולפסוק סכום זה לטובת הניזוק" [ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277, 280 (1973); ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 31.12.1989); ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם; 19.11.1997)].

בעלה של התובעת מצהיר כי במהלך התקופה בה אישתו אושפזה עשה שימוש מוגבר ברכבו הפרטי לצורך נסיעות בין בית החולים אל מקום עבודתו, וכאמור בפרק הקודם - אף נעשו על ידו טיסות מוגברות ממקום מגוריהם בניו יורק ובפלורידה שם התובעת אושפזה לצורך טיפולים וכן לאורך שהייתה של התובעת בדירה אחרת שם מטעמי צרכי הטיפול וההחלמה [סעיף 8 לתצהירו].

בנוסף לכך, צרפה התובעת רשימת הוצאות רפואיות כחלק ממוצגיה [מוצג 20], אולם אעיר כבר עתה, שאינני יודע אם צורפו מספיק קבלות לגיבוי הוצאות נטענות אלו; ובעיקר - שלא ברור מאופן הצגת הדברים בראיות התובעת ובסיכומיה - מה מההוצאות האלה שולם על ידי התובעת לספק השרות הרפואי ומה החלק מתוך התשלום הזה שהוחזר לה על ידי חברת הביטוח הרפואי הפרטי שלה.

...

בנסיבות תביעה זו, אני קובע לתובעת על דרך האומדן פיצוי גלובלי בסך 50,000 ₪ - בגין הוצאות רפואיות ונסיעות וניידות לעבר ולעתיד, נכון למועד מתן פסק הדין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעת סכום כולל של 292,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובעת החזר שכר טרחת עורך דין בסך 44,413 ₪, וכן – החזר הוצאות משפט בסך 12,000 ₪, והחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון (בצירף ריבית והצמדה מיום תלשום האגרה).

בית משפט השלום באשדוד ת"א 8839-05-20 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוחי רכב חובה (הפול) ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת רוני סלע תובעים 1. עיזבון המנוח ו.ל. ז"ל באמצעות יורשיו: 2. א.ל. 3. ל.ל. ע"י ב"כ עוה"ד חן נעמן נתבעים 1. התאגיד המנהל של המאגר לביטוחי רכב חובה (הפול) ע"י ב"כ עוה"ד י' ראובינוף ואח', עו"ד אמיתי יחיאלי 2. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ 3. יהודה רוגוב ע"י ב"כ עוה"ד מארק שירין פסק דין

בת"א (חי') 1587/89 אשקר נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 19.5.94) הוטעם כי:  ".. המבחן הקובע הוא מבחן הסיכון. דרך הגרימה של הנזק הגופני, יכולה להתבטא בצורות שונות ומגוונות, ואין צורך כי הגרימה תיעשה על ידי מגע פיזי בין גוף הנפגע, לבין הרכב. על כן, אף אם נישברה רגלו של התובע כשהיה כבר מרוחק מן הטרקטור, אין בכך כשלעצמו כדי לנתק את הקשר הסיבתי הדרוש בין השמוש בטרקטור (הנהיגה בו בזמן הנפילה, תנועתו בעת הנפילה, המצאות התובע עליו, ונפילתו ממנו לארץ), לבין הנזק הגופני. כך למשל, היורד מכלי רכב, נופל ונפגע בגופו, ייחשב כנפגע על פי חוק הפיצויים, הן אם נפגע בשלב הראשון של הירידה, בטרם הניח את שתי רגליו על הקרקע, הן אם נפגע בשלב מאוחר יותר של הירידה, בתחילת צעדיו להיתרחק מן הרכב, כל עוד, ובתנאי, שתנופת הירידה ופעולתה, היו גורם ממשי בנפילה, שעה שהיא טרם הושלמה לגמרי, וכל עוד לא הצליח היורד להחזיר לעצמו את השליטה המלאה בגופו, מחוץ לרכב, כשסיים לרדת ממנו". בע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 27788-05-22 בכר נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.7.23), קבע בית המשפט כי" יציאה מרכב כרוכה בפעולה פיזית-אקטיבית של המשתמש (לרבות דריכה על שתי רגליו והתייצבות).

בהקשר זה יוער כי אנגלרד מציין בספרו כי גם כאשר אמבולנס המוביל פצוע מתאונת דרכים מעורב בדרכו לבית החולים בתאונת דרכים הגורמת להחמרת הפציעה או למותו של הפצוע, אחראי הנוהג של הרכב הראשון לנזק הנוסף שניגרם בתאונת הדרכים השניה, שכן ההובלה באמבולנס והסכון הכרוך בהובלה זו הם תוצאות צפויות מן הפגיעה הראשונית (אנגלרד, בעמ' 194).

ראו גם: ריבלין, בעמ' 519; עניין אלרהב; ע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן, פ"ד נו (6) 821 (2002); רע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 12.6.09) בסעיף 8; ע"א 2812/20 קרנית הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (פורסם בנבו, 13.6.21) בסעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט עמית.

כב' השופט אבינור קבע כי "התובע אמנם יצא מיד מרכבו – שכזכור עמד בצומת בהמתנה להתחלפות האור ברמזור מאדום לירוק – אך יציאה זו היתה קשורה בטבורה לשימוש שעשה התובע ברכבו ועל כן הנה חלק משימוש זה", ולפיכך הוא זכאי לפצוי מהמבטחת של רכבו בהתאם לסעיף 3(א) לחוק.

כב' השופט בן דוד דחה טענת רוכב האופנוע כי יש לראות בו משום הולך רגל שנקלע לכביש, תוך שציטט את הקביעות שבעניין אלראהב, וקבע כי: "נראה לי שמקל וחומר יש לומר כי התובע בעניננו נפגע בעת שהשתמש באופנוע ועקב שימוש זה. בתאונה היו אמנם מעורבים גם הסוברו וגם המשאית אך כפי שנקבע בפסיקה בסיטואציה זו תביעתו של התובע לפי חוק הפיצויים יכולה היתה להיות מכוונת אך ורק נגד מבטחת האופנוע, אם כזו היתה בנמצא." לאור האמור, משעה שקבעתי כי המנוח היה בגדר משתמש באופנוע בעת פגיעת רכב הנתבע 3, וקיים קשר סיבתי בין השמוש באופנוע לבין פגיעת רכב הנתבע 3 במנוח והנזק שניגרם כתוצאה מכך, קמה לתובעים עילת תביעה כלפי הפול, מבטחת האופנוע, והיא זו שעליה לפצותם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, תשלם הפול לתובעים את סכום הפצוי שהוסכם על הצדדים בגובה 790,000 ₪, בנכוי הישתתפות עצמית בסך 25,000 ₪, ובסך הכל 765,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ), וכן החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה.

בנסיבות העניין בשים לב לגדר המחלוקת והנסיבות הטראגיות, ומשהצדדים הגיעו להסכמה בעיניין הנזק, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים 3-2.

...

הפסיקה אליה הפנתה שלמה תומכת אף היא במסקנה כי בענייננו יש לראות במנוח כמי שעודנו בגדר משתמש באופנוע, וחובת הפיצוי של המנוח הינה על מבטחת האופנוע.

] אני דוחה את טענת המשיבים, כי שינוי מיקומו הפיזי של הנוסע במועד הפגיעה, עשוי להוציאו מכלל "נוסע" ומתחולת סעיף 3(א) ולהביאו למעמד של "הולך רגל" ולגדרו של סעיף 3(ב).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, תשלם הפול לתובעים את סכום הפיצוי שהוסכם על הצדדים בגובה 790,000 ₪, בניכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ₪, ובסך הכל 765,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ), וכן החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה.