לאחר שלא נמצא הרכב, היה לטענת התובע, על חברת הביטוח בהתאם לפוליסה לפצותו ברכב חדש, או לחילופין לפצותו בגובה עלות הרכב שנגנב לרבות התוספות שהיו בו: מערכת שמע, מיגונים לרכב והחזר הוצאות בגין השכרת רכב אותו נאלץ לשכור.
סט מפתחות אחד מצוי בכספת, כשרק לו יש את המפתח לכספת ואף אחד מלבדו לא יודע היכן היא.
עדות הגנה-המומחה מר יעקובי על מנת לפתוח את הרכב, במצב בו כל המפתחות לרכב מהסוג הנדון נגנבים, יש לגרור אותו למוסך מורשה, לחבר את הרכב למחשב החברה ובשיתוף פעולה עם מחלקת השירות של היצרן, יתקבל הקוד לאימובילייזר המקורי, ואז יצטרכו להחליף צילינדרים בדלתות וצילינדר מתג הצתה.
הנתבעת לא סיפקה הסבר סביר לענין זה ולא הפריכה את העובדה הנ"ל, ומשכך יש להעדיף אפוא את עדות התובע ובנו, פיה הפעיל הבן את השלט לנעילת הרכב עם צאתו מהרכב.
...
אין מקום בעניין זה להחיל את החזקה בדבר המנעות צד מלהביא עד רלוואנטי כטענת הנתבעת, שכן בעניין זה, לא היה לתובע כל צורך לעשות כן.
בהערת אגב יצויין, כי באשר לסתירה כביכול העולה מדברי ב"כ התובע בקדם משפט ובו טען שהרכב חנה אל מול מדרכה, בעוד שבשאר הגרסאות האמורות בחקירת התובע ומהעדויות נאמר מפורשות, כי הרכב חנה בתוך חנית הבית, נראה לי כי מדובר בטעות ב"כ התובע, ואני מקבל עובדתית את הגרסה, לפיה חנה הרכב בתוך חניית הבית.
כמו כן, נוכח התרשמותי החיובית והאמינה של עדויות התביעה, המצטרפים לעדויות מומחי הנתבעת, לעניין חיווי מערכת האיתורן והמיגון הקיים ברכב, על אופציות וצורות אפשריות לגניבתו, הנני קובע כעובדה, כי אין למשפחת התובע יד בגניבה וכי הרכב נגנב שלא ע"י שימוש חוקי ע"י אחד מבני המשפחה, ו/או שלא עקב כך שלא הופעל המיגון הנדרש כראוי.
לאור כל האמור, הנני מקבל את התביעה ובהתאם לה, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:
ערך הרכב בסך 288,000 ₪, בצרוף אגרת בית משפט בסך 7,951 ₪, צמודים ונושאי ריבית כחוק מיום 18.2.03 ועד למלוא התשלום בפועל.
