בנוסף מוסכם כי התובעת אינה עומדת על הפרש ירידת ערך ביחס למוקד חלק קדמי ומוסכם שערכו של הרכב ביום קרות התאונה לאור התאונה הקודמת שנקבע 7% ירידת ערך מהתאונה הראשונה, עומד הרכב על סך 379,166 ₪ כפי שקבע השמאי מטעם ביהמ"ש.
בנוסף מוסכם כי ירידת הערך בגין מוקד הנזק האחורי הנה 11,375 ₪.
השמאי מטעם הנתבעת טען כי בהנתן שהרכב עבר תאונה נוספת, עובר לתאונה זו, והוא תוקן, הרי שאינו זכאי לחלפים מקוריים בגין התאונה שבעניינינו ואולם יש לדחות טענה זו, שכן הנתבעת היא שביטחה את הרכב גם במועד התאונה הראשונה ועל כן היה עליה לקבל תעודת בדיקה בהתאם לתקנה 309 לתקנות התעבורה ומשלא עשתה כן, הרי שהנטל להוכיח כי הרכב תוקן בחלקים שאינם מקוריים, בתאונה הראשונה, רובץ לפתחה.
עיקר המחלוקת נותרה בשאלה האם יש לפסוק לתובעת פיצוי נוסף, מעבר לסכום האמור בסעיף 27(א) לעיל, עליו הסכימו הצדדים, על פי חוות דעת המומחה מטעם התובעת אשר העריך את הנזק בהתאם לחלקים חדשים היות ובמועד התאונה טרם חלפו שנתיים ממועד העלייה של הרכב לכביש וזאת בכפוף לתקנה 10 לתקנות הגבלת השמוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (ניהול יומן ורישום בו, דיווח על גניבת חלק והגבלת השמוש בחלקי רכב), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנה 10").
אין חולק כי המומחה העריך את הנזק ברכב בהתאם לשווים של חלקים חדשים וכשעומת בבית המשפט עם העובדה כי שמאים אחרים העריכו את הנזק בהתאם לחלקים משומשים השיב כי הדבר אסור שכן "רכב עד שנתיים חייבים לשים לו חלקים חדשים. החוק יש סעיף שאתה יכול לשים גם חלקים חדשים תחליפיים, לאוטו הזה אין חלפים תחליפיים בדקתי את זה, האוטו עדיין באחריות כי הוא שנתיים ואני חייב להחזיר אותו למצבו הקודם עם חלקים מקוריים בלבד...אסור לשים משומש, הם לא ראו את התאריכים של התאונה." (עמ' 11 ש' 6)
ובהמשך השיב לשאלת בית המשפט "כשאני בודק רכב אני לוקח קודם רישיונות ורואה שאין לו שנתיים אפילו פחות יום, מיום התאונה, זה היום הקובע אפילו לירידת ערך." (עמ' 11 ש' 17)
המומחה נישאל אם הוא מסכים עם חוות דעת מומחה בית המשפט והשיב כי אינו מסכים היות ומומחה בימ"ש אישור תיקון של מכסה המנוע ולא החלפתו ועם כל שאר חוות הדעת הוא מסכים "פחות או יותר" (עמ' 12 ש' 19)
המומחה אישר בחקירתו הנגדית כי בעת בדיקת הרכב, הוא לא ידע על התאונה הקודמת שהיתה לרכב וציין כי הפגיעה בתאונה הנוכחית לא היתה באותו מקום בו נפגע הרכב בעבר
( שם, בעמ' 12 , שו' 20-22).
...
כלומר מומחה בית המשפט מצא כי החלפת חלק החלקים לא אושרה על ידו , אלא כי ניתן היה לתקנם.
מכאן כי מתבקשת המסקנה כי נדרש היה להעריך את הנזק בהתאם לחלפים חדשים, ביחס לחלק האחורי של הרכב.
ביחס לחלקו הקדמי של הרכב , מצאתי לקבל את קביעת השמאי מטעם בית המשפט , לפיה, לאור התאונה הקודמת, היה מקום לקבוע את תיקונם של חלקי הרכב הפגועים, חלף החלפתם, בין אם במקוריים ובין אם חלופיים ( סעיף 15.1 לחוות הדעת) ולפיכך מצאתי לדחות את תביעת התובעת בגין ההפרש בין חוות הדעת ברכיב נזק זה.
התוצאה היא איפוא שהנתבעת תשלם לתובעת את היתרה אשר אינה שנויה במחלוקת , בסך- 50,749 ₪ ובנוסף את הפרש הסכומים שבין חוות הדעת בגין הקביעה בדבר חובת התקנת חלקי חילוף חדשים במוקד הנזק אחורי, קרי בסך- 40,000 ₪, סה"כ סך- 90,749 ₪.
