ביטוח גניבת רכב אי שמירה על קוד סודי

בסירטון, אשר הוצג באופן קטוע, ניתן לראות כך: בחלקו הראשון של הסירטון, רכב מסוג מזדה עוצר ליד הרכב ומתוכו יוצא אדם; בחלקו השני של הסירטון ניתן לראות את אותו אדם הולך לכיוון הרכב, פותח את דלת הרכב עם מפתחות הרכב, מקיש את הקוד הסודי ונוסע.

לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שלא שמרה על מפתחות הרכב אשר היו בחזקתה והותירה את המפתחות עם הקוד ללא כל השגחה.

משכך, ולאור העדויות אשר נשמעו בבית המשפט, מהן ניתן ללמוד כי בעל המוסך הוציא את הרכב על דעת עצמו משטח המוסך לרחוב, כשמפתחות הרכב נימסרו לחוקר רק כחודש וחצי לאחר ארוע הגניבה ובלא שהוצג תעוד אודות העובד שהחנה את הרכב מחוץ למוסך או רישום אודות השמוש במפתחות הרכב ומשלא הביאה הנתבעת כל ראיה המעידה על כך שלא התרשלה בשמירה על הרכב, לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה לעניין זה ויש לחייבה לשפות את התובעת במלוא עלות הרכב.

למעט מתן עדות שכאמור נמצאה רצופה כשלים ותמיהות, לא הציגה התובעת התכתבויות כלשהיא או תעוד שיחות של המבוטח עם בעל המוסך, ואף לא פלט שיחות שיש בו להעיד על קיומן (או היעדרן) של שיחות בין הצדדים, הגם שהיה בידה לעשות כן. כמפורט להלן, התובעת אף לא הצליחה להוכיח שהנתבעת התרשלה בשמירה על מפתחות הרכב וכי הרכב נגנב בשל רשלנותה.

לא מצאתי כי הוכח שהנתבעת התרשלה בשמירה על הרכב או מפתחות הרכב וכי לא הוכח שהרכב נגנב באמצעות מפתחות אלו או בשל רשלנותה של הנתבעת.

...

לעומת זאת, בדוח החקירה שצירפה התובעת, במענה לשאלת החוקר השיב אור כי: "אני התקשרתי אתמול בתאריך 13.11.19 בשעה 13:00 לשרון ושאלתי אותו אם הרכב מוכן ואפשר לבוא לקחת אותו ואם הוא עשה טסט, שרון אמר לי שהוא לא יודע איפה האוטו, ואז אני אמרתי לו מה זה אתה לא יודע איפה האוטו, ואז התקשר אלי אחרי דקה ואמר לי שאני לקחתי את האוטו ושאני אבוא עם האוטו, אמרתי לא מה אתה מדבר שטויות מה אני צריך את האוטו[ן] בלי טסט ונסעתי למוסך". ובחקירתו במשטרה, בסמוך לאירוע, העיד אור: "והיום בשעה 13:00 התקשרתי לשרון כדי לקחת את הרכב לעשות טסט והוא ענה שהרכב נעלם מהמקום נגנב" אם כן מי הגיע? אור לבדו? אור ביחד עם שמואל? האם ידעו קודם לבואם על כך שהרכב נגנב או שהופתעו לא למצוא את הרכב? האם סברו שהרכב "עבר טסט" או שידעו כי לא "עבר טסט" וכי לא ניתן היה להעבירו "טסט" בהעדר רישיונות? האם נשלחו הרישיונות יום קודם על מנת ששרון ייקח את הרכב ל"טסט"? או שמא אור הגיע למוסך עם הרישיונות על מנת לקחת בעצמו את הרכב ל"טסט"? ומי התקשר למי – אור התקשר לשרון להודיע לו שהרישיונות בידו (הגם ששלח אותם יום קודם) או שמא שרון התקשר לאור (בדיוק באותו יום) על מנת להודיע לו שהרכב מוכן? תמיהות אלו, בנושאים מהותיים לתביעה מובילות למסקנה כי גרסת התובעת אינה מהימנה ולא הוכחה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ואף מצאתי את גרסת הנתבעת עדיפה על פני גרסת התובעת.

לפיכך, התביעה נדחית.

מקרה הביטוח אירע, דהיינו – הרכב נגנב, וגם חברת הביטוח עצמה באמצעות הגב' אטיאס העידה כי: "איננו נכנסים לסוגיה איפה ממליצים לאדם לשמור את הקוד הסודי". חברת הביטוח איננה דואגת ליידע את מבוטחיה כיצד הם צריכים לשמור את הקוד הסודי ובהקשר לזה מפנה ב"כ התובע לסעיף 21 לחוק.

בעניינינו מדובר בסברה מאוד מאוד מרחיקת לכת והנטל להוכיח כי התובע ידע שהשארת הקוד על גבי השלט תוביל לגניבת הרכב היא איננה מציאותית ואיננה סבירה, הרי מדובר באדם שקנה רכב חדש, שילם עליו כסף רב שנחסך על ידו משך שנים רבות, דאג לבטח את הרכב מיומו הראשון, התקין את המיגון הנידרש ושמר את המפתחות בארון בתוך הבית.

לכן, גם אם אין בפוליסה הוראה מפורשת המורה על אי רישום הקוד על גבי המפתחות עדיין חייב היה התובע שלא לשמור את הקוד הסודי על המפתחות.

...

הנתבעת לא הוכיחה כי מבטח סביר לא היה מבטח את התובע בנסיבות אלו, משכך אין לקבל גם טענה זו, הרי דבריה של הנתבעת הם בבחינת חוכמה שלאחר מעשה והדברים הם חמורים, שכן, סבור ב"כ התובע: "קודם מקבלים את האנשים לביטוח מבלי להסביר להם דבר וחצי דבר בנוגע לקוד הסודי, מחייבים אותם בתשלום דמי פרמיה, ורק לאחר מקרה הביטוח, שוקלים אם להכיר בתביעה אם לאו!!!!!". המסקנה העולה מכל האמור לעיל, טען ב"כ התובע היא כי הנתבעת לא הוכיחה כלל ועיקר כי היא היתה זכאית לפטור עצמה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק.

בהתחשב כי מקובל להפחית בנתונים דלעיל 5% משווי הרכב, ובכך כי התובע רכש את הרכב בסכום של 144,000 ₪, הרי הנני קובעת כי שווי הרכב לצורך תגמולי ביטוח הינו 137,200 ₪.

אני מקבלת את הטענה כי היתה רשלנות מסוימת מצד התובע אשר קיבל את דברי נציגת הנתבעת 2 כלשונם, לא הרהר אחריהם והשאיר את הקוד על השלט.

סיכומו של דבר בהתחשב בכל האמור לעיל, נכון בעיניי לקבוע כי התובע זכאי לקבל 80% מ- 137,200 ₪ המגיעים לו כתגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב נשוא התביעה, דהיינו – 109,760 ₪.

לו רצתה הנתבעת לקבוע הוראה האוסרת רישום הקוד הסודי ע"ג מפתח רזרבי השמור בבית היה עליה לקבוע הוראה מפורשת בעיניין שכן על פי הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 חובה להבליט הגבלות (להלן:"חוק חוזה ביטוח") תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם.

כשם שמבוטח, שלא דרך את האזעקה שהתקין ובשל כך נגנב רכבו, התרשל, וכשם שמבוטח שלא שמר על מפתחות רכבו שנגנב, התרשל, כך גם מבוטח שרשם את קוד נטרול האזעקה על גבי השלט, התרשל.

...

עוד טוענת הנתבעת כי דין התביעה להדחות עפ"י הוראות סעיפים 22-25 לחוק חוזה הביטוח, הואיל והתובעים מסרו לה בתחילת הדרך פרטים לא נכונים, מסולפים או הסתירו ממנה פרטים מהותיים אודות נסיבות האירוע בכוונת מירמה.דהיינו,עיקר הטענה היא שבנסיבות בהן מבוטח כותב על שלט רכבו את קוד ניטרול מערכת מיגון של רכבו למעשה מפקיר הוא את מפתחות רכבו בנגוד לתנאי הפוליסה.

הכרעה האם התובעים הסתירו מהנתבעת את עובדת רישום הקוד הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות עפ"י הוראות סעיפים 22-25 לחוק חוזה הביטוח, הואיל והתובעים מסרו לה בתחילת הדרך פרטים לא נכונים ו/או מסולפים ו/או הסתירו ממנה פרטים מהותיים אודות נסיבות האירוע בכוונת מרמה.

אשר על כן, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין שמואל רונן שלעיל, בהתחשב ביחס בין חומרת המעשים או המחדלים של הצדדים, ובמידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, אינטרס ההסתמכות של התובעים, אני קובע כי אחריות הצדדים תחולק באופן שהתובעים יהיו זכאים ל 65% מהפצוי.

דיון השאלה הראשונה בה יש להכריע היא האם הפר התובע את התנאי בפוליסה הקובע (בסיפא שבו): "על המבוטח להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההצתה של הרכב, בכל עת שברכב לא מצוי אדם בוגר,וכן על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם". האם הופרה חובת השמירה על מפתחות הרכב או האם הופקרו? לדעתי יש להשיב לשתי השאלות הנ"ל בשלילה.

במקרה נוסף בו נרשם הקוד הסודי על גבי דלת המכונית מבפנים, ונטען כי יש לראות בכך אי הפעלת מערכת המיגון נאמרו ע"י כב' הש' מינץ, הדברים הבאים (ראה ת.א. [שלום י-ם] 7370/02 חזן נ. ביטוח ישיר): "ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי לא היה בכוחו של התובע להפר את תנאי הפוליסה משזו לא כללה בחובה כל הוראה או תנאי המאזכר את הקוד המיוחד של האימובילייזר. לטענתו, כל שנקבע בפוליסה הוא, שעל המבוטח להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההתנעה בכל עת שברכב לא מצוי אדם ועל המבוטח לשמור את מפתחות הרכב ולא להפקירם. אין אני מסכים עם פרשנות זו. שהרי, כל בר דעת מבין, שאם מערכת השבתת ההתנעה מבוססת על אימובילייזר בעל קוד סודי, משמעות השארת מספר הקוד בסמוך ממש ובגלוי לעין, היא כהנחת "שטר ששובר מונח לצידו" ועקירת כל תועלת שהייתה צריכה לצמוח ממערכת ההשבתה.

במקרה דנן אין בפניי תשתית עובדתית, ממנה ניתן להסיק, כי חברי הקבוץ היו ערים לאפשרות ההתפרצות לשטח הקבוץ לצורך גניבת הרכבים ולא עשו דבר לשם כך. ההיפך, מפתחות הרכבים הורחקו מהם והושמו בארון נעול הניתן לפתיחה רק ע"י קוד מחשב.

...

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום המוסכם בסך 101,903 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 11.4.06, עד לתשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך 20,000 ₪ ועליהם מע"מ כדין.

אי שמירה על מספר הקוד הסודי, אפשרת לאנשים שונים להשתמש ברכב תוך הפקרת הקוד הסודי.

טענת הנתבעת בעיניין הפקרת מפתחות הרכב:-הנתבעת טוענת כי התובעת הפקירה את מפתחות הרכב, דבר אשר מפר את תנאי הפוליסה המטילים על המבוטחת (התובעת) חובה "לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם". התובעת מספרת בעדותה כיצד התגלה לה שהרכב נגנב והיכן הניחה את מפתחות הרכב וראה את עדות התובעת בעמ' 20 לפרוטוקול:-"באתי מהסופר, הרגשתי רע, השארתי את הדברים באוטו, לקחתי דברי חלב, שמתי במקרר, שמתי את המפתחות במכתבייה, הרגשתי שכולי רועדת, הלכתי למיטה לישון ומכוסה. כשבאה סמדי והעירה אותי גיליתי שאין אוטו. התקשרתי לאיתוראן להודיע על הרכב. דיברתי עם המוקד של איתורן מהניידת במישטרה, והם אמרו לי שהאוטו שלי בשטחים.". התובעת אף פירטה את מבנה הבית בו היא גרה והיכן ישנה באותו ערב על מנת לאמוד את המרחק ממקום מנוחתה למקום שבו הניחה את מפתחות הרכב וראה עמ' 10 לפרוטוקול: "המרחק מהאורחים למקום שישנתי הוא בערך 7-8 מ'.

...

סבורני שאין ממש בטענת הנתבעת לפיה השאלות אשר נישאלו בבדיקה אינן רלוואנטיות למקרה.

סיכומו של דבר – על בית המשפט לכבד את הסכמת הצדדים, באופן שיינתן לתוצאות בדיקת הפוליגרף משקל ראייתי מוגבר.

התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: א.תגמולי ביטוח בגין שווי הרכב, בסך של 113,400 ₪ (בהתאם לשווי המוסכם של הרכב) בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.1.2007 (30 ימים לאחר ארוע הגניבה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.