ביטוח בעלי חיים עם תנאי שמירה בפוליסה

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב פ"ה 46103-09-22 17 אפריל 2023 לפני: כב' הרשמת רעות שמר בגס התובעים: 1. לאונרד מוזר 2. נטליה מוזר הנתבעים: 1. טליה מוזר 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ החלטה

בנוסף טוענים התובעים 1,2 כי הנתבעת 1 חיה באותה עת עם בן זוג חדש שהכירה עוד בזמן שהייתה נשואה למנוח ומשכך חלה הילכת חסקין לפיה 'אין בעל חייב לזון את גרושתו' (ע"א 138/74 דינה חסקין נ' נעמי חסקין פ"ד ל (2) 365 (1976).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וביתר המסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות ולהלן אפרט טעמיי: ראשית, מעיון בכתבי ההגנה שהגישו הנתבעות 2,3 עולה כי שתיהן טוענות כי הנתבעת 1 כבר איננה המוטבת בכספי הפוליסה של המנוח משום שהזוג התגרש קודם למועד קרות הארוע: כך טוענת הנתבעת 2 בכתב ההגנה כי בהצעת הביטוח ששמשה לצורך הפקת הפוליסה צוין כי הקרבה היא "בן/בת זוג" ואולם משעה שהזוג היה גרוש במועד פטירת המנוח היא אינה זכאית לכספים.

הנתבעת 3 אף צרפה לכתב ההגנה העתק ממכתב ששלחה לב"כ הנתבעת 1 ביום 3.1.2022 שבו ציינה כי הנתבעת 1 אינה המוטבת של המנוח משום שעל פי עיון במסמכים המנוח היה גרוש בעת פטירתו, בעוד שהמנוח צווה בחייו כי המוטבת לקבלת תגמולי הביטוח היא "בת הזוג". עוד אציין כי התובעים 1,2 צרפו לכתב התביעה העתק מצו הירושה שניתן ביום 26.4.2022 ואשר ממנו עולה כי הם יורשי המנוח בחלקים שוים.

משכך, בנסיבותיו הייחודיות של הליך זה מיתקיים לטעמי גם התנאי המצוי בסיפא של סעיף 116 א' (ב) לפיו רשאי בית הדין או הרשם לפטור תובע מהפקדת ערובה "מטעמים מיוחדים שיירשמו". טרם סיום אבהיר כי קביעותיי בהחלטה זו מוגבלות לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה בלבד ואין בהן משום הבעת דיעה במחלוקת המהותית בין הצדדים אשר דינה להתברר בבית הדין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וביתר המסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט טעמיי: ראשית, מעיון בכתבי ההגנה שהגישו הנתבעות 2,3 עולה כי שתיהן טוענות כי הנתבעת 1 כבר איננה המוטבת בכספי הפוליסה של המנוח משום שהזוג התגרש קודם למועד קרות האירוע: כך טוענת הנתבעת 2 בכתב ההגנה כי בהצעת הביטוח ששימשה לצורך הפקת הפוליסה צוין כי הקרבה היא "בן/בת זוג" ואולם משעה שהזוג היה גרוש במועד פטירת המנוח היא אינה זכאית לכספים.

בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן לראות בכתבי ההגנה של הנתבעות 2,3 במכתב שצירפה הנתבעת 3 לכתב ההגנה ובהעתק צו הירושה שצירפו התובעים 1,2 ראשית ראייה להוכחת התביעה הנדרשת לצורך פטירת התובעים 1,2 מהפקדת ערובה בהליך.

סוף דבר לאור קביעתי כי קיימת ראשית ראייה להוכחת תביעתם של התובעים 1,2 ובשים לב לקביעתה כי היות הנתבעת 1 צד דרוש עולה כדי טעם מיוחד, מצאתי כי יש לפטור את התובעים 1,2 מהפקדת ערובה.

אין חולק כי בהסכם הביטוח, בתנאי הפוליסה, נקבע בסעיף 11, ובהדגשה והבלטה על פני הכתוב, כי "המיקצוע או העיסוק של המבוטח כפי שהצהיר עליהם בשעת עריכת הביטוח משמשים יסוד לכסוי זה ונחשבים מהותיים לענייננו...". אין חולק כי הנתבעת הצהירה כי העיסוק עליו הצהיר המבוטח בפוליסת הביטוח משמש יסוד לכסוי והוא מהותי וכי המעסיק של התובע היה חתום על הפוליסה במקום המיועד לכך, כנדרש (סעיף ח' להצעת הביטוח שצורפה לכתב התביעה).

בעניינינו, המומחית מטעם בית המשפט, המליצה לתובע לעבוד בתחום המכירות, כמוכר בחנות לחיות, אשר התרשמה כי זהו תחביבו, או כשומר בחניון: "...לנוכח מגבלותיו הרפואיות וניסיונו של התובע בתחום המכונאות, הוא יכול להישתלב כמוכר בחנות לאביזרי רכב, ולנוכח תחביביו, כמוכר בחנות בעלי חיים וכנף. הצעותיו של דר כהן באשר לעבודות בתחום מפעיל חניון רכב, מוכר בחנות לכלי עבודה, שוער בשער מיפעל ושומר ללא נשק אף הן רלוואנטיות...". בפסיקה נקבעו אמות המידה לבחינת משמעות התנאי של "עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו והכשרתו של המבוטח". נקבע כי עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע זהים לאלה של המבוטח היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם.

...

אשר על כן, דין תביעת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח מהיום ועד להגיעו לגיל 67, ו/או גיל 81 (ראה סעיף 16 ה' ו-16 ו' לכתב התביעה), דינה להידחות.

בכל הנוגע לשאר רכיבי התביעה המפורטים בסעיף 16 לכתב התביעה, הרי דינם להידחות שכן אין המדובר בתביעת נזיקין אלא בתביעה מכוח פוליסת ביטוח ופוליסת הביטוח של התובע אינה מקנה זכאות לרכיבים אלו, אף בהתקיים אירוע ביטוחי.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את מלוא התגמול החודשי הקבוע בפוליסה בגין אובדן כושר העבודה בעקבות התאונה מושא התביעה, וזאת מיום 1/3/13 ועד למתן פסק הדין, כשהוא מחושב ומשוערך לפי הוראות הפוליסה ועד ליום מתן פסק הדין.

עם זאת, הוספת סעיף 14 במהלך חיי הפוליסה, טעונה הסכמה של המבוטח, שכן אף שיש בסעיף 14 אלמנטים שמיטיבים עם המבוטח, הוא כולל גם חיוב של המבוטח להוסיף ולשלם את פרמיית הביטוח, ולכן אינו עומד בתנאי של שינוי שאין בו אלא כדי לזכות את המבוטח, הקבוע בתקנה 6 לתקנות הפיקוח, לפי פרשנותה הראויה.

חוזר 1999 בוטל, אמנם על ידי חוזר 2014, אך בשום מקום בחוזרי המאסדר לא נכתב כי השתנתה עמדת המפקח בסוגיה דנן, דהיינו העמדה כי משמעות הארכת חוזה הביטוח לפי סעיף 9(ג) לחוק חוזה הביטוח היא תוך שמירה על התנאים הקיימים, ואינה מהוה פתח להוספות ושינויים בתנאי החוזה המקורי.

בעמדת המאסדר שהוגשה בתיק זה הוסבר כי פוליסת ביטוח של דירה משועבדת היא פוליסה בעלת מאפיינים מיוחדים שבה המבוטח מחויב על ידי הגורם המשעבד (שהוא המוטב בפוליסה) לרכוש פוליסת ביטוח לנכס המשועבד, ואם לא יהיה קיים ביטוח תקף לנכס המשועבד, הגורם המשעבד עלול לנקוט בצעדים נגד הלווה.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל כי המשיבה לא הייתה רשאית לכאורה להאריך את חוזה הביטוח ולהעלות את דמי הביטוח ללא קבלת הסכמתם הפוזיטיבית של חברי הקבוצה, הרי משעשתה כן, תוצאה מסתברת היא, כי למצער נגרם לחברי הקבוצה נזק בסכום ההפרש בין דמי הביטוח שנגבו מהם בגין תקופת החידוש, לבין דמי הביטוח שנגבו מהם בתקופה הקודמת לה. מי מחברי הקבוצה שניהל מו"מ על דמי הביטוח, יכול ומצבו שונה ממצבם של אלה שלא ניהלו מו"מ כאמור, ויכול להיות גם שסכום נזקו שונה, אך נושא זה יתברר בשלב הדיון הבא.

קיום התנאים הנוספים לאישור תובענה כייצוגית עילת תביעה אישית למבקש אני קובע ללא היסוס כי למבקש עילת תביעה אישית.

הטענות שהועלו על ידי המשיבה בעניין זה בכתב תשובתה (אך לא בסיכומיה) היו טענות גנריות, שאין בהן כדי לשנות מסקנה זו. סעיפים 8(א)(3)-(4) לחוק תובענות ייצוגיות - תום לב מהתנהלות ההליך עד כה, ניתן לקבוע שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סיכום מהטעמים שפורטו לעיל אני מאשר את בקשת האישור, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: "כל לקוחותיה של המשיבה, אשר המשיבה האריכה להם את פוליסת ביטוח הדירה ללא קבלת הסכמתם ו/או כל לקוחותיה של המשיבה אשר חויבו בדמי ביטוח בגין פוליסה לביטוח דירה ללא קבלת הסכמתם (ובכללם לקוחות המשיבה אשר דמי הביטוח הועלו להם ללא קבלת הסכמתם בעת חידוש הפוליסה), בתקופה החל מ-7 שנים לפני הגשת התובענה ועד היום, למעט חברי הקבוצה מושא בקשות זנטון ואמיר". להגדרה שהוסכמה על הצדדים הוספה על ידי, לקראת סופה, התקופה הרלוונטית.

עוד הוסיפה הנתבעת, וטענה טענות נוספות, ואף שמרה על זכותה להוסיף לטענותיה לאחר קבלת מלוא המסמכים, לרבות טופס וס"ר חתום על ידי התובע, תיק המישטרה וכיו"ב מסמכים נוספים.

דיון והכרעה אין חולק, כי מכתב הדחיה נשלח לתובע על ידי הנתבעת, ובמסגרתו נטען כי מהמסמכים שהועברו, עולה שמדובר בתאונה שנגרמה כתוצאה מנסיעה ברכב דו גלגלי ממנוע, כאשר בהתאם לתנאי הפוליסה, הביטוח אינו מכסה מקרים כאלו.

וכך נקבע בעיניין קסליו: "... במקרה שלפנינו - להבדיל מן המקרים אשר נדונו בעיניין הפניקס ובעניין אליהו - מעלה המבקשת טענת סף ולפיה הפוליסה שעליה מבקשת המשיבה לסמוך את תביעתה בוטלה ועברה מן העולם כחודשיים טרם קרות הארוע הבטוחי, בשל אי-תשלום הפרמיה על ידי המשיבה. על נימוק זה אף ביססה המבקשת את מכתב הדחייה. דומני כי כאשר מבטחת מעלה, בתום-לב, טענת סף מסוג זה אין לידרוש ממנה כבר בשלב משלוח מכתב הדחייה להעמיק חקר בטענות חלופיות היכולות לעמוד לזכותה. ממילא אין לידרוש ממנה כי תיכלול במכתב הדחייה את כל הטענות החלופיות אשר יכול ותעמודנה להגנתה אם המבוטח יבחר להגיש נגדה תביעה משפטית... בנסיבות אלה וככל שהמבוטח אכן בחר להגיש תביעה משפטית נגד המבטחת אף איני רואה מדוע יש למנוע ממנה את האפשרות להעלות, לחלופין, טענות הגנה למקרה שטענת הסף שהעלתה תדחה..." סיכם זאת יפה בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת ת"א 39700-11-18, אניסימוב סגנריאטה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [03.07.2019], בפיסקה 23 להחלטה: "אף כי הנחיות המפקח על הביטוח אומצו בפסיקה, הכירה הפסיקה בחריגים להנחיות אלו, כגון: גילוי מאוחר של עובדות; שינוי נסיבות; טענות הגנה שדחייתן תרחיב את מסגרת הכסוי הבטוחי לסיכונים שאינם מכוסים בחוזה; חריג לפוליסה שנימצא בידיעת המבוטח; טענות סף; טענות משפטיות; טענת מירמה; מניעות וטענות הנוגעות לגובה הנזק... בעיניין אסולין נקבע כי אין מדובר ברשימה סגורה וכי ייתכנו נסיבות חריגות שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובת המבטח למבוטח, וכי יהיו אלא נסיבות שהצדק זועק בהן נגד יישום ההנחיה, כגון טענה של מירמה של מבוטח. עוד ראו גם רע"א 3735/14, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ (22.7.2014), שם קבע בית המשפט העליון, על ידי כבוד הנשיאה חיות, כי כאשר מבטח מעלה בהודעת הדחיה טענת סף בדבר העידר חוזה ביטוח, אין לידרוש ממנו להעמיק חקר בטענות חלופיות שעומדות לו. לפיכך יהיה רשאי להעלות טענות נוספות לגוף העניין בגדרי ההיתדיינות המשפטית..." טענת סף טכנית, יכול שתתבסס גם על תניה ברורה המחריגה כסוי בטוחי, אליה מפנה המבטחת במכתב הדחיה.

...

התובע תמך את עמדתו על הנחיות המפקח על הביטוח מיום 09.12.98 (להלן: הנחיות המפקח), הקובעות כי: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד יאוחר יותר, נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה." וכן על חוזר המפקח על הביטוח מיום 29.05.02 (להלן: חוזר המפקח), שם נקבע כי: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות ראשונה, "רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה." בתשובתה, דחתה הנתבעת את טענות התובע.

מקובלת עלי לחלוטין הקביעה שבת"א (ת"א) 56231/07 אפרים אהרן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [28.09.2008], לפיה "אין לצפות מחברות הביטוח כבר בשלב הדרישה לענות במכתב במתכונת של כתב הגנה, דרישה זו אינה סבירה, מה גם שלא לכך התכוונו ההנחיות של המפקח על הביטוח". כפועל יוצא מהאמור לעיל, לא מצאתי לנכון למנוע מהנתבעת להעלות טענות נוספות במסגרת כתב ההגנה, לאחר שהתובע בחר לפתוח בהליך משפטי למרות טענת הסף של הנתבעת הנוגעת להיעדר כיסוי ביטוחי.

סוף דבר הבקשה למחיקת סעיפים נדחית.

לגירסתה, אין לחייבה על פי הוראות הפוליסה מאחר והנתבע 1, נהג הרכב אליו נרתם הגרר, הינו הבעלים ו/או מנהל בתובעת ו/או בעלים של חברה שיש לה מניות בתובעת ובהתאם, ולפי התנאי שבסעיף 7 לתנאי הפוליסה הכלליים של הנתבעת הנ"ל, בפרק הדן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, סעיף 3 קבוע כי "המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהוא בשל חבות בקשר עם או הנובעת מ: 3.1. נזק לרכוש כלשהוא שבבעלותו או בשמירתו או בפיקוחו של המבוטח או נהג הרכב". עוד טענה חברת "כלל" בין היתר כי תביעה זו כולה עוסקת בנזק תוצאתי על פי פרק ו' לתנאי הפוליסה הכלליים בפרק "חריגים כלליים" (עמ' 12) כאשר מצויין בסעיף קטן 16 כי הפוליסה אינה מכסה נזק תוצאתי.

הצד השלישי 2 - חברת כלל, חזרה גם היא בהגנתה להודעה לצד השלישי על הגנתה בתביעה העיקרית והוסיפה כי הנהג/ המודיע – ציון, הנו הרוח החיה מאחורי התובעת עצמה.

בית המשפט סבור כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו ובהתאם לקבוע מסמרות אם קיים מקום לחייב את בעלת הנגרר והמבטחת שלו, מקום בו הנגרר מבצע עוולה מכוח עצמו, ו/או לדחות חיוב מקום ניתן לראות בו חלק פאסיבי, חסר "חיות" משל עצמו ו/או לקבוע כל קביעה מתאימה בהתאם לנסיבות הארוע הנבחן ברוח הפסיקה שהובאה לעיל.

...

מסקנה זו מתווספת למסקנות האחרות דלעיל, הן לעניין אי צירוף המבוטחת כנתבעת ישירה, על המשמעות הראייתית של הדבר, והן לעניין ההחרגות שבפוליסה וקביעותיי בהקשר זה. טענת התיישנות הודעת צד ג' – בין הנתבע מס' 1 ובין "כלל חברה לביטוח בע"מ": גם כאן, בית-המשפט אינו נדרש לשאלת ההתיישנות נוכח קביעותיו דלעיל בעניין היעדר האחריות.

פסק דין זה גם התייחס לשאלת מהותו של "ביטוח אחריות" שהינו "חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי". הנתבע 1 לא הבהיר את שאלת הקשר הביטוחי בינו לבין חברת "כלל" ולא הוברר מדוע לדידו יש רלוונטיות להוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח במקרה זה. בין אם תתקבל עמדה זו, או העמדה האחרת, ובצורך בשאלה זו, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי היה בידי הנתבע מס' 1 להגיש הודעת צד שלישי, בטרם הודיעה חברת "כלל" כי היא מסירה את ייצוגה במסגרת ישיבת ההוכחות ביום 04.07.2019 ורק אז. משכך, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. אף בהיעדר הצורך בקביעה בסוגיית ההתיישנות, דין התביעה להידחות לגופה כאמור מן הטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, התביעה וההודעה כנגד הצדדים השלישיים נדחות.