ביטוח אובדן כושר עבודה לאחר גיל פרישה

ויוזכר הפוליסה שכללה ביטוח אבדן כושר עבודה, נחתמה ואושרה על ידי חברת הביטוח בשנת 2002 ואילו התובעת נקלטה לעבודה אצל הנתבעת בשנת 2012, דהיינו 10 שנים לאחר מכן: בגיל שונה, בעבודה באופי שונה, יתכן במצב בריאותי שונה ועוד.

פיצוי בגין הפסד תשלומי פנסיה בתביעתה המתוקנת הוסיפה התובעת רכיב תביעה זה, במסגרתו עתרה היא לתשלום פיצוי בגין הפסדי תשלומי הפנסיה מגיל פרישה (דהיינו מגיל 65 מהיום בו הייתה אמורה להפסיק להשתלם לה גמלה על פי פוליסת אבדן כושר העבודה) ועד לגיל תוחלת חיים של אשה בארץ, 84.

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת לפיצוי בגובה ההפרשות אותן היה על הנתבעת להפריש בסך של 1,041.6 ₪.

היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות, התובעת תבעה מהנתבעת סכום העולה על 2,000,000 ₪ ובסופו של דבר פסקנו סכום זעום לעומת סכום התביעה.

לאחר ששקלנו מלוא השיקולים, לרבות מצבה הרפואי של התובעת ומחדלה של הנתבעת, החלטנו לפנים משורת הדין, שלא לחייבה בהוצאות.

לעניין הנזקים, טען התובע כי איבד לחלוטין את כושר הישתכרותו, לרבות לאחר גיל פרישה, מתקשה מאוד בניידות, נזקק לעזרה לרבות בעבודות משק הבית, ויש לפצותו בגין נזק לא ממוני, גם בשים לב לעובדה שעקב התאונה, הוא עומד בפני הליך גירושין.

פציעתו של התובע הנה תאונת עבודה ועל כן, התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות ונלוות מהמוסד לביטוח לאומי.

...

נזק בלתי ממוני אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב באופי הנכות, שיעורה, הטיפולים שעבר במשך תקופת האשפוז והשפעתה של הנכות על חייו בכל התחומים.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל) 119,000 ₪ הפסדי פנסיה 15,000 ₪ עזרת הזולת 90,000 ₪ ניידות 60,000 ₪ הוצאות רפואיות 5,000 ₪ כאב וסבל 200,000 ₪ סה"כ 489,000 ₪ ניכוי שווי גמלאות מל"ל (בהתאם לסכום שהיה מקבל התובע לו בחר בקצבה הגבוהה) 160,000 ₪ יתרת הפיצוי המגיע לתובע 329,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 329,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% בסך 76,986 ₪.

מעבר לסכומים אלה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בגין ההוצאות שהוציא לצורך ניהול ההליך כפי שיפורט להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל אחד מהסכומים ובכפוף להצגת חשבוניות: תשלום למומחה הבטיחות עבור הכנת הדוח, סך של 2,800 ₪; הוצאות זימון מומחה הבטיחות למתן עדות, בסך של 1,755 ₪; הוצאות התובע עבור חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה (בהתאם לקבלה שתוצג לנתבעת); הוצאות התובע עבור חלקו בשכר המומחה מטעם בית המשפט בסך של 2,925 ₪ (שכרו של המומחה נקצב בהחלטה מיום 31.12.2017); אגרת בית המשפט כפי ששולמה בסך 703 ₪; והוצאות העד מטעם התובע בסך 400 ₪.

רק במהלך חקירתה הנגדית, התברר באופן מפתיע כי התובעת קיבלה פיצוי בגין אובדן כושר עבודה, וכך העידה התובעת: "מירי באה אליי ואמרה לי שהיא סוכנת מטעם הפנסיה, שהייתי מפרישה מהעבודה, אמרה שאני צריכה לקבל כל חודש פנסיה ואמרתי אוי, אני מחכה לזה מזמן כי קשה לי להיתפרנס מקיצבת זקנה, אמרה בואי נעשה לך סיכום ואני חתמתי והיא עשתה לי סיכום שאני צריכה לקבל 1,900 ₪ קרן פנסיה כל חודש. זה מה שאמרו לי, אני חתמתי ולא ידעתי שאני צריכה ללכת לעבודה" (עמ' 9 ש' 20-24).

"רגע, עכשיו אני נזכרתי, אחרי שהיתה לי תאונת דרכים אז לפני הביטוח קבלתי כל חודש משכורת מאובדן כושר עבודה, עשו לי בעבודה ביטוח כזה של אובדן כושר עבודה והייתי מקבלת כל חודש כסף עד הביטוח הלאומי".

התובעת היתה קרובה לגיל הפרישה בעת התאונה, תהליך ההחלמה והשיקום ארך כשנה, ובהחלט ייתכן כי משקיבלה התובעת קצבה בגין אובדן כושר עבודה שקלה פעם נוספת אם כדאי לה לחזור למעגל העבודה בתחום זה או אחר.

...

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בצלקת אסתטית בלבד, פרופ' דודקביץ מציין בחוות דעתו (בעמ' 5 פסקה ראשונה) כי מדובר בצלקת דורסלית ששורפת ואינה משתלבת בצבע העור.

שמעתי את התובעת מעידה בפניי, אני סבורה כי יש מקום לפסוק פיצוי גבוה יותר בסמוך לאחר התאונה.

אני סבורה כי פיצוי גלובלי בסך של 60,000 ₪ לעבר ולעתיד יהיה הוגן וסביר בנסיבות העניין.

סוף דבר: הנתבעות ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: הפסדי שכר כולל פנסיה - 230,601 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 60,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 50,131 ₪ _______________ סה"כ - 350,732 ₪ מסכום זה יש לנכות תקבולי מל"ל - 129,820 ₪ - ________________ סה"כ - 220,912 ₪ הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 220,912 ₪ בתוך 30 יום מהיום בתוספת שכ"ט עו"ד כדין והחזר אגרה.

לפיכך, קבע בית המשפט כי הטענות כי מדובר בהבחנה מגדרית פסולה, רלוואנטיות רק ביחס למבוטחות שמקרה הביטוח לגביהן (אובדן כושר העבודה) היתרחש לפני שנת 2015.

בית המשפט אמנם השאיר את שאלת האבחנה המגדרית בעיניין זה בצריך עיון, אולם, כב' השופט עופר גרוסקופף ציין (פסקה 9 לפסק דינו) כי: "לגופה של השאלה האם יש להתיר הבחנה מגדרית בעיניין זה ניתן להעלות טיעונים לכאן ולכאן, וזאת בשים לב לכך שמחד גיסא הפליה מגדרית בתנאי הביטוח תתאפשר רק במקרים נדירים, בהם הדבר מחויב מאופיו וממהותו של השרות הבטוחי בו מדובר (ראו סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, התשס"א-2000 ....) ומאידך גיסא הבחנה מגדרית ביחס לגיל הפרישה עודנה נהוגה במדינת ישראל (גיל הפרישה לגבר כיום הוא 67 וגיל הפרישה לאשה הוא עדיין 62, למרות שהחוק כולל אפשרות להעלותו ל-64. ראו סעיפים 3 ו-9-6 לחוק גיל פרישה)." לאחר פסק דין זה נדון מקרה נוסף בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 26328-09-14 הראל חברה לביטוח בע"מ - מירב תותי אשבל (פורסם בנבו, 03.12.2019, להלן: עניין אשבל), שם נדונו פוליסות ביטוח מנהלים בהן נהגו חברות הביטוח לזכות מבוטחות נשים, בהגיען לגיל הפרישה, בגימלה חודשית נמוכה מזו שמקבל מבוטח גבר בנתונים זהים ונימקו זאת בתוחלת החיים הארוכה יותר של נשים.

...

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה שלפניי ונותנת לו תוקף של פסק דין.

הנתבעות ישלמו לתובע המייצג, מתן בכר, גמול בסך 24,500 ₪ ולבא כוחו, עו"ד רועי בכר, שכר טרחה בסך 38,889 ₪ בצירוף מע"מ. הגמול לתובע ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 7 ימים מהיום, ואילו מחצית שכר הטרחה הנוספת תשולם בתוך 30 ימים מהיום, לאחר דיווח הנתבעות על תשלום מלוא הפיצוי לקרן התובענות הייצוגיות.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

לטענתה, אשה עובדת לאחר גיל הפרישה הקבוע לגביה, אך בטרם גיל פרישת חובה, אינה זכאית לכסוי בטוחי לאובדן כושר הישתכרות, אך מחמת מגדרה וזאת מבלי שקיים כל שוני מהותי המצדיק הבדלה ומתן זכויות פחותות.

בחינת כל האמור, היינו, פרשנות העולה בקנה אחד עם עיקרון השויון העומד בבסיס השיטה המשפטית, המטרה לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל, תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להישתכר, והעובדה כי הלכה למעשה, המוסד מחייב את האשה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה – מביאים לכלל המסקנה כי פרשנות הנתבע עולה כדי אפלייה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאשה עובדת, וודאי מקום שבו האישה המשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.

...

לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע שלפיה, ישנו אגד של זכויות וחובות הנגזרות מפרשנות המונח "גיל פרישה", אלא שבהינתן שניתן לנקוט בפרשנות המקדמת את עקרונות היסוד של שיוויון ורווחת האדם העובד (שכאמור עולה בקנה אחד עם האינטרס החברתי של עידוד עבודה לפחות עד לגיל פרישת חובה), סבורנו כי זו הפרשנות הראויה שיש לילך בה וכי ניתן להתאים את יתר ההוראות לפרשנות זו ככל שיש צורך בכך.

בחינת כל האמור, היינו, פרשנות העולה בקנה אחד עם עקרון השוויון העומד בבסיס השיטה המשפטית, המטרה לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל, תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להשתכר, והעובדה כי הלכה למעשה, המוסד מחייב את האישה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה – מביאים לכלל המסקנה כי פרשנות הנתבע עולה כדי אפלייה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאישה עובדת, וודאי מקום שבו האשה המשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.

על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת.