ביזיון בית משפט בהליך פשיטת רגל

ביום 5.3.2015 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (בקשה מס' 231 בהליך פשיטת הרגל), במסגרתה עתר למתן צו מאסר נגד המשיבה בגין אי-קיום הצוים שבגדרם הוטל עליה תשלום חודשי.

...

דיון והכרעה עיינתי בבקשה ובתגובות לה והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה.

בהתחשב באופייה הזמני של ההחלטה, באי-הבהירות שעומדת ברקע הדברים ובעוצמת הסנקציה שהתבקשה, סבורני כי החלטתו של בית המשפט היא מאוזנת ואין מקום להתערב בה. נוכח התוצאה שאליה הגעתי, אינני נדרש לטענות הנוספות שהעלתה המשיבה בתגובתה.

לא זו המסגרת לברר טענה זו. הבקשה נדחית אפוא.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ביום 18.5.2017 וקבע כי: "לעת הזו לא ניתן לגבות כספים מהמבקש בשל הליכי פשיטת הרגל. יחד עם זאת, יתכן שמצבו של המבקש ישתנה בעתיד ולכן אין מקום לעת הזו להורות על סיום הליך הביזיון". מכאן הבקשה שלפניי בה שב המבקש על טענתו לפיה הליך הביזיון התייתר וכי יש להורות על סיומו.

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא.

ההחלטה שבמוקד ההליך דנן - החלטה הדוחה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט - אינה נמנית לטעמי עם אותן החלטות מרכזיות הניתנות לאורך חייו של הליך פשיטת הרגל אותן יש לסווג כ"צו בפשיטת רגל" (דוגמאת צו כנוס, הכרזה על פשיטת רגל, צו הפטר), ועל כן איני מוצאת לקבל את טענת המערערת כי נתונה לה זכות ערעור מכוח נתיב זה. כן איני מוצאת לקבל את הטענה כי עניין לנו ב"פסק דין".

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי לא נתונה למערערת זכות ערעור על ההחלטה, וכי היה עליה להשיג עליה בדרך של בקשת רשות ערעור אזרחית.

אדגיש כי לטעמי, ובניגוד לטענתה המשתמעת של המערערת, הדין וההלכה המסדירים את דרך ההשגה על החלטות בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט חלים על כל בקשה המוגשת לפי הפקודה, כולל בקשות המוגשות במסגרת הליך של פשיטת רגל, ואין מקום לקבוע סדרי דין אחרים-שונים בהקשר זה. מכל מקום, גם אם נביט על ההחלטה "במשקפיים" של הדין והפסיקה הנוהגת ביחס לסיווג החלטות הניתנות במסגרת הליכי פשיטת רגל, נותרת בעינה המסקנה כי לא נתונה למערערת זכות ערעור על ההחלטה, וזאת מהנימוקים הבאים: כידוע בהתאם להוראות הדין והפסיקה נתונה זכות ערעור על החלטה שניתנה במסגרת הליך של פשיטת רגל כאשר ההחלטה היא "צו בפשיטת רגל" או כאשר סוגרת היא יחידה דיונית העומדת על רגליה כך שהיא מהווה "פסק דין" (ראו [ע"א 7008/13]דגן נ' יניב אינסל, פסקה 3 (20.1.2014)).

לטענת המבקשת בכל ארבעת חנויות הזיכיון שפעלו לאורך שנים תחת רשת "אותנטי" המשיבים ממשיכים, גם לאחר מתן צו המניעה, למכור את המוצרים שנמכרים ברשת "אותנטי" - פיצוחים, תבלינים, פירות יבשים, אגוזים, ממתקים, חמוצים וחליטות וזאת תחת השם והמיתוג החדש שאמצו לעצמם "קליית ארי", ותוך שבחנויות נותרו כל סממני רשת "אותנטי" ובכלל זה הטפטים המאופיינים לרשת, הריהוט, אמצעי התצוגה והמדבקות על הוויטרינות ועובד חנות הזיכיון בקניון "אביה" בבאר שבע צולם לובש את חולצת "אותנטי"; המשיבים גם מפרסמים את השם "קליית ארי" של חנויות הזיכיון תחת הסלוגן "מעכשיו אל תאמרו אותנטי. תאמרו קליית ארי". באמצעות המשיבה 5 - חברה משותפת של המשיבה 1 ושל מר איציק שלמה בה מחזיקה המשיבה 1 ב-76% מהמניות - נרכשה ומופעלת פעילות רשת "שוקה בעיר" המתחרה ברשת "אותנטי" והמשיב 4, בן זוגה של המבקשת 1 המצוי בהליכי פשיטת רגל - הוא המוציא והמביא ומנהל בפועל את פעילות המשיבים בחנויות והסניפים.

מאחר שפניו של הליך "הביזיון" נשואות לעתיד כהרתעה מפני הפרה ומניעת המשך ההפרה בעתיד, מקום שדבר ההפרה הושלם אין להזקק להליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט (ראו; פסק הדין ב"עניין שרבט"; רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלוזניאק, פ"ד נג(3) 337 (1999)).

...

פרסומי המשיבות ברשתות החברתיות מחזקים מסקנה זו. בפרסומים לא מצוין כי חנויות הזיכיון הפכו למינימרקט, לא מוצגים המוצרים שהוספו לחנויות והשם "קליית ארי" מפורסם תחת הסלוגן "מעכשיו אל תאמרו אותנטי. תאמרי קליית ארי". באחת מהחנויות הזיכיון הפועלות תחת השם "קליית ארי", אף צולם עובד לובש חולצת "אותנטי". הגב' עמר אישרה עוד בחקירתה שהטפט בחנויות הזיכיון לא השתנה, והוא כמו בחנויות "אותנטי". אשר לרשת החנויות "שוקה בעיר"; צו המניעה הזמני אוסר על המשיבות וכל מי מטעמן, במישרין ובעקיפין, לנהל, להפעיל או להיות בעל עניין ברשת החנויות "שוקה בעיר" למשך תקופה של 12 חודשים ממועד סיום הזיכיון.

לסיכום; מכל האמור המסקנה היא כי המשיבים 1-4 הפרו את צו המניעה הזמני בכל הנוגע למכירה ב-4 חנויות הזיכיון מוצרים המזוהים עם רשת "אותנטי" - מזון בתפזורת לרבות פיצוחים, פירות יבשים, תבלינים, חמוצים וקטניות ושיש לאכוף על המשיבים 1-4 ציות לצו המניעה הזמני ולחדול מהפרתם באמצעות השתת קנס מרתיע בסך של 1,800 ₪ ליום לכל אחת ואחת מארבעת חנויות הזיכיון בגין כל יום בו יופר צו המניעה הזמני.

אף שמדובר במחזור ולא הוצגו נתונים על רווחים, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש לעשות שימוש בקנס מרתיע על מנת להבטיח את אכיפת צו המניעה הזמני על ידי חיוב בקנס יומי בשיעור שקבעתי.

שתי הבקשות נסתמכו על תצהירים בדבר עובדות וטענות דומות, לפיהן: הוצג אישור עיקרוני מטעם מלווה חוץ בנקאי למימון פדיון חלקו של החייב בדירה (נספח 1 לבקשת החייב; להלן – האישור העקרוני); נתבקש פדיון חובות החייב בתיק פשיטת הרגל בהסתמך על זכויותיו בדירה תחת מכירתה לרוכש; התבקש הסדר אישור להסדר הנושים הזהה להסדר אותו הציע החייב כבר כשלושה חודשים קודם לכן; נטען כי שווי המכירה לרוכש נמוך שכן קיימת שמאות גבוהה יותר שהוצאה כשלוש שנים קודם לכן; כי מצבו הרפואי של החייב מגביל את יכולתו לטפל בענייניו המשפטיים; כי חובותיו נמוכים מאלה שהציג המנהל המיוחד; כי האשה הוחתמה על מסמכים על ידי המנהל המיוחד תוך ניצול מצבה הנפשי הקשה בשל ההליכים התלויים ועומדים; החייב טען גם לזכויות דיירות מוגנת בדירה וכי לא ניתן למכרה כפנויה בטרם הכרעה בשאלה זו ובשאלת זכאותו וזכאות האשה לדיור חלוף; נוכח חשיבות בית המגורים, יש לאפשר הליך אשר ימנע את ממושו ונזק בלתי הפיך לחייב ומשפחתו.

יוזכר כי פעולות האשה לעיכוב ומניעת קידום הליכי מכר הדירה הגיעו אף לכדי מתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט, הכל בנגוד לחובת ההגינות ותום הלב לאופן התנהלותם של בעלי הנכס בהליכי המימוש, כפי שנקבע בעיניין מאזוז.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשות, מהטעמים שיפורטו להלן.

בית המשפט פירט את ההנמקות לכך וביניהן הפגיעה באמון הציבור, שתגרום בסופו של דבר לפגיעה בחייבים שנכסיהם יימכרו במחיר ירוד יותר.

הבקשות נדחות.