ביזיון בית משפט או הוצאה לפועל שגרם להטלת סנקציות

נקבע, כי הצדדים חלוקים לגבי התקיימות ההפרות שנטען כי אירעו בימות החול, כאשר "טענותיהם בעיניין זה לרבות הראיות שצורפו הכוללות תמונות ותצהירים וראיות שונות יוצרות מערכות עובדתיות חדשות בגין כל הפרה נטענת ומצריכות מבית המשפט לקיים דיון בדבר כל הפרה [...] ופקוח לא פרופורציונלי ולא סביר". משכך, נמצא כי "חלקה של ההחלטה בביזיון ביחס לימי החול אינה אכיפתית ועל [המשיבים] לפעול באמצעים אחרים אשר עומדים לרשות[ם] לצורך אכיפת הצוו הזמני, כגון הגשת תביעה שעילתה [הפרת] הסכם פשרה". ב'שורה התחתונה' נפסק, כי "אין חולק כי הצוו אכן הופר על ידי [המערערים] במהלך ימי שבת וחג", ולכן "ביחס לסוגיה הזו יש לגבות את הקנס המותנה כפי שנקבע בהתאם להחלטת הבזיון [הראשונה], בשים לב להחרגת ימי השבת וחג בתקופה שממועד הסדר הביניים שאושר במסגרת הדיון מיום 25.01.2022 ועד למועד החלטת בית המשפט העליון מיום 13.02.2022". עוד נקבע, כי "הקנס בגין ימי השבת וחג ימשיך ויחול ככל ו[המערערים] לא [י]חדל[ו] מהפרת הצוו בעיניין זה, כפי שנקבע בהחלטת הביזיון, זאת עד שיוכח להנחת דעתי כי הצוו מקוים על ידי [המערערים]". בשונה מכך, וכאמור, טענות המשיבים ביחס להפרות הצוו הזמני בימות החולין נדחו, ובהתאם לא הושתו על המערערים סנקציות בקשר לכך.

אשר לעניין סיירוקס – שם נדונה טענת בעל דין, שבקש כי לצד הוראה שיפוטית שהוציא רשם הוצאה לפועל, תקבע מראש, עוד בטרם הוּכחה כל הפרה, גם סנקציית הבזיון שתושת אם וכאשר תתבצע הפרה.

גם אם אין הולכים לגישה קיצונית, שלפיה כלל נטל ההוכחה 'ניכנס לפעולה' רק במקרים נדירים במיוחד שבהם כפות המאזניים מעוינות במדויק, הרי שאף תחת גישה מרחיבה יותר, שלפיה 'תיקו ראייתי' מיתקיים בכל "מקרה עובדתי קשה, שלא ניתן לייחס בו עדיפות ראייתית לאיש מבעלי-הדין" – עדיין עסקינן בקבוצה שממדיה "אינם ענקיים", שכן "ברוב המקרים ניתן לקבוע עדיפות ראייתית לטובת אחד מבעלי-הדין היריבים ולהכריע במשפט על-פי כלל העדיפות" (אריאל פורת ואלכס שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים" עיוני משפט כא 191, 243-242 (1998); וראו גם: שני, עמודים 29-27).

...

כחברי, אף אני סבורה כי חלף קנסות אלה יש לקבוע קנסות על תנאי, בהמשך לקנס המותנה שנקבע בהחלטת הבזיון הראשונה, וכי יש להחזיר את ההליך לבית המשפט קמא על מנת שיחשב מחדש את הקנסות ויכריע בשאלה אם הם יחושבו במצטבר או בחופף (פסקה 86 לחוות דעת חברי).

לצד מכלול ההסכמות הללו בסוגיות שבהן אני רואה עין בעין עם חברי, אוסיף, עם זאת, כי על מנת להגיע למסקנה בדבר קבלת הערעור בחלקו ככל שהוא נוגע לתקופות השנייה והשלישית, די בנימוק שלא התקיים דיון לגבי האפשרות לחייב את המערערים בגין תקופות אלה בקנסות באופן הצופה פני עתיד.

כשלעצמי, אני סבורה כי מדובר בנושא מורכב אשר עשוי להשליך, בין היתר, באופן משמעותי על האופן שבו נוהגים בתי הדין הדתיים בהפעילם את סמכותם לפי חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (ראו, למשל: בש"פ 647/15 פלוני נ' פלונית (27.1.2015); בש"פ 4106/22 פלונית נ' פלוני (27.7.2022); בש"פ 329/23 פלוני נ' פלוני (20.2.2023)).

בהחלטה מיום 29.06.2023 חייבתי את האב להפעיל סמכותו ההורית לשם הבאת הקטינות לטפול וציינתי כי אם לא יעשה כן, אבחן לחייבו בהוצאות או להטיל עיצומים אחרים לשם אכיפת הטיפול.

ראו רמ"ש 55946-11-16 פלוני נ' פלונית, מיום 05.03.2019 סעיף 693 לפסה"ד. בהמשך, סעיף 698 ואילך, נאמר שם כי בארגז הכלים של בית המשפט, בין היתר, הטלת סנקציות מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 , היינו, הגבלה על קבלת דרכון; עיכוב יציאה מן הארץ; הגבלה על שימוש בכרטיסי חיוב והגבלה על קבלת/החזקת/חידוש רִשיון נהיגה.

יתר על כן, קיים סיכוי כי אם תיקח האֵם חלק בנטל הכלכלי אולי הדבר יפחית מהקונפליקט בינה ובין האב, שכן גם סוגיה זו גורמת להעצמת הקונפליקט.

...

על כן, אני מורה כדלקמן: אני מחייבת את הקטינות להשתתף באופן רציף וקבוע בטיפול כפי שהומלץ בוועדת התסקירים שהתכנסה ביום 05.09.2023, ופוּרט בעדכון עו"ס לסדרי דין נושא תאריך 10.09.2023.

וכך קובע סעיף 9: "לא יוטל מאסר לפי סעיפים 142 או 143 לפקודת החוק הפלילי, 1936, או לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, או לפי סעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, בשל הפרת פסק דין, החלטה, צו או הוראת חיקוק שענינם הישתתפות בשביתה." (הדגשות הוספו – הח"מ) מהותם של הליכים לפי הפקודה הליכים לפי הפקודה נועדו "לכפות ציות בעתיד להוראות בית המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שארע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני עבר. היא נועדה לכוון היתנהגות בעתיד ולא לענוש על היתנהגות בעבר" (ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר משק פרחים דן, פ"ד נח(4) 184 (2004); להלן – עניין מור).

גם בפסיקתו של בית דין זה הובהר, כי "מהותו של הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט היא צפיית פני עתיד, ומטרתו הטלת סנקציה המיועדת לכפות על הצדדים לכבד את החלטת בית הדין. תכלית החקיקה בעיניין ביזיון בית המשפט היא להביא לכיבוד פסקי דין והגשמת שילטון החוק. הליך בזיון בית המשפט אינו הליך רק בין שני בעלי דין יריבים אלא יש בו גם היבט צבורי, שהוא מניעת הפרת החלטות שיפוטיות" (ע"פ (ארצי) 180006/97 בטש נ' שוודנט בע"מ (5.8.2002)).

, על-כן אין בעובדה כי קיים בקנס המוטל על אתר אלמנט עונשי מסוים כדי לשלול ממנו את תכליתו האכיפתית – לגרום לצד המפר את הוראות בית-המשפט לחזור ולמלא אחריהן.

...

ככלות הכל באה השביתה במסגרת מאבק כלכלי, וכשמגיעים הדברים לבך שאין מנוס מליתן צווי מניעה והצו הופר, יש להטיל קנס כזה שיחשבו ויחזרו ויחשבו אם מבחינת כלכלית "כלכלי" להפר את הצו.

לאור המקובץ, אנו קובעים כי היה ויוכח שמי מיושבי ראש וחברי הוועדים הפר את צווי המניעה לאחר החלטה זו, הרי שיוטל עליו בגין הפרה עתידית זו קנס אישי בשיעור של 1,500 ₪ עבור כל שעה של הפרה ב-24 השעות הראשונות ולאחריהן קנס בשיעור של 3,000 ₪ עבור כל שעה של הפרה.

סוף דבר הבקשות מתקבלות בחלקן כאמור לעיל, וזאת לגבי יושבי ראש וחברי הוועדים ונדחות לגבי ההסתדרות, מר אדרי והמשיב 30.

"סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט קובע את סמכויות בית המשפט "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". זאת ללא הנחיה מתי הכפייה תיעשה על פי הפקודה ומתי על ידי לשכות ההוצאה לפועל.

בית-המשפט שלערעור קבע שם: "35. ניתן היה לומר כי המדובר בהפרה שהושלמה ולכן אין מקום ליתן צו מכוח פקודת הביזיון, אלא שהפסיקה והספרות מורים כי במקרים בהם ניתן לכוף את הממרה להשיב את המצב לקדמותו – עדיין יש תכלית בנקיטת סנקציות מכוח פקודת הביזיון. בהקשר זה אפנה לאמור בספרו של משה קשת, 'ביזיון בית-המשפט' 2002, בעמ' 146 ואילך, שם נסקרות ההלכות לפיהן, על בית-המשפט לבדוק אם הפרת ההחלטה השיפוטית "המבוזה" ניתנת לתיקון בידי המבזה, שאז יש מקום להטיל סנקציה שמושתתת על הציפיה שהמבזה יתקן את דרכיו, והסנקציה תהא כזו שהיא צופה פני עתיד במובן זה שיהיה בה כדי לגרום למבזה לחדול מביזוי, אגב הפנייה לאסמכתאות בפסיקה, לרבות הקביעה בהמ' 816/69 עכווי נ' רביע קיאל, פ"ד כד(1) 318, בעמ' 32, לאמור: "מקום שאדם עבר על לא-תעשה ואין לו האפשרות להשיב דברים לקדמותם, שום אמצעי כפיה לא יהא עוד בר-פועל כדי לכוף ציות. סנקציה שהוטלה על אדם כזה יכולה רק להיות עונשית, ולא לכך מיועד סעיף 6 הנ"ל, אך מקום שיש ביד אדם להשיב את המצב לקדמותו, כופין אותו על-יסוד סעיף 6". במצב הדברים הקיים בתיק זה – יש לאפשר למערער שהות מעבר לשהות שקצב לו כב' השופט קמא למיצוי האפשרות להשיג את הסכמת הדיירים הנדרשת (אף אם בתנאים אלו או אחרים ואף אם לאחר הליכים משפטיים אחרים), שכן אחרת – המשמעות אמורה להיות הריסת הבנייה (שכן המערער לא יוכל להמשיך ולשלם קנס יומי לעד)" (ההדגשה שלנו).

...

מבוא: לפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ש. ארדמן) (להלן: "בית משפט השלום"), שניתנה ביום 3.7.19, בת"א 3036-11-17, לפיה נעתר בית משפט השלום לבקשת המשיבה על פי פקודת בזיון בית משפט (להלן: "פקודת בזיון בית משפט" או "הפקודה") והורה כדלקמן: "1. אני גוזר על המשיבים כולם קנס בפועל בסך 100,000 ₪.

התוצאה מכל האמור לעיל, היא שהערעור מתקבל בחלקו כך שחלף החלטת בית-משפט השלום מיום 3.7.19 ניתנת ההחלטה הבאה: (1) תשלום הקנס המיידי בסכום של 100,000 ₪, כפי שהורה בית-משפט השלום עומד בעינו ללא שינוי.

בנסיבות העניין, מצאנו לנכון להביא לידיעת כב' השופט מוחמד עלי הדן בתובענה לפירוק שיתוף את הצורך והדחיפות המתבקשת לקדם את הדיון בתובענה שבפניו, הכל במידת האפשר (כפוף לאילוצי יומנו).

לפיכך, אנו מורים למזכירות בית המשפט להמציא עותק פסק הדין לעיון כב' השופט מוחמד עלי, הדן בת"א 23055-05-19, בבית משפט שלום בקריות.

במצב זה, ובהיתחשב בגילו של הקטין (בן שמונה), בית המשפט סבר כי האחריות לגרום לקטין לפעול על פי הוראות בית המשפט מוטלת על האב.

כאשר עסקינן בהוצאה לפועל של החלטה שיפוטית עומדות לרשם ההוצאה לפועל, או לבית המשפט, לפי העניין, אף הסמכויות לנקוט בהליכי אכיפה עקיפה, בכדי להביא את בעל הדין לציית להחלטות בית המשפט (למשמעות הליכי הוצאה לפועל לשם אכיפה עקיפה אל מול אכיפה ישירה ראו: פ' לרנר "האכיפה העקיפה בהוצאה לפועל (על הרפורמה בחוק ועל שינויים רצויים" מחקרי משפט כו, התשע"א – 2010 בעמ' 943) בקיצור נמרץ ניתן לומר, כי משמעות הליכי אכיפה עקיפה היא, השתת הגבלות על החייב עצמו כדי להביאו לבצע את שהורה לו בית המשפט.

בית המשפט ציין, כי קיימות כמה חלופות מעשיות לאכיפת החלטות שיפוטיות בעינייני ילדים, תוך שימוש בדוקטרינות שונות ובענפי משפט שונים: הליכי הוצאה לפועל "רגילים"; אמצעי אכיפה במסגרת הליכי הוצאה לפועל; ביצוע על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה; הפחתת מזונות; הליכי בזיון בית המשפט; הליכים פליליים; סנקציות כספיות; תוצאות במישור דיני המשפחה והנזיקין; הכרזה על קטין כנזקק והוצאתו מבית שני ההורים למרכז טפולי.

בסעיף 5א (ג) ו־(ד) לחוק יחסי ממון נקבע: (ג) בית המשפט או בית הדין שנתן פסק דין לאיזון המשאבים רשאי להתנות את ביצועו בהפקדת כתב הסכמה להתרת נישואין, לרבות כתב הסכמה למתן גט או לקבלת גט, מצד המבקש, בבית הדין או בבית המשפט המוסמך להתיר את נשואי בני הזוג (ד) בית המשפט או בית הדין שנתן פסק דין לאיזון המשאבים רשאי לעכב את ביצועו אם סבר כי המבקש פועל בחוסר תום לב בעיניין התרת הנישואין.

...

אנו סבורים כי יש להשיב בחיוב על שאלה זו. להלן נפרט את נימוקינו.

כוונותיו הסובייקטיביות של בעל־הדין והשאלה האם פעל בזדון עשויות להשליך על המסקנה האם עשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, עיקרו של המבחן בעניין זה הינו סבירות והגינות, קרי – כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין.