בהתאם לכך, נצטווה המשיב לפעול כדלקמן:
· להמנע מחסימת דרכה של המבקשת אל החלק השייך לה ו/או המוקצה לשימושה (לפי פסק דין מיום 21.11.11 שניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה בתמ"ש 502-07-09 בהליך שהתקיים בינה לבין ילדיו של בן זוגה ז"ל), אלא אם יעשה כן בתיאום עימה מראש ובהסכמתה.
העבודות תבוצענה ע"י עובדי חברתו של המשיב ובפיקוחו הצמוד (בדרך של הגעה למקום פעם ביום לצורך בדיקת תקינות העבודה), באופן שיפגע מעט ככל הניתן בשגרת חייה ומבלי לגרום נזק כלשהוא למטלטליה.
דבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922, בית משפט מחוזי, בית
משפט לפשעים חמורים, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום,
תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר, לציית לכל צו שניתן
על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".
ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים
שבין הצדדים המתדיינים, ואין הוא מיועד להטיל דופי במפר הצוו
או לפגוע בו..
התמונה הצטיירת מן הדברים ששמעתי והראיות שהונחו בפני מלמדת בעיני על כך שהצדדים במקרה זה אינם מצליחים למצוא את הדרך הנכונה והראויה לשמור על יחסי שכנות תקינים ביניהם, על אף שבכל פעם מחדש, מזה כשנתיים כימעט, הם מצהירים האחד בפני האחר וגם בפני כי יימנעו מלהטריד האחד את מנוחתו של האחר, אם בשל עמידתה של המבקשת על קוצו של יוד ועל הדרכים המסוימות שבהן היא סבורה שעל הדברים להתבצע, ואם בשל אי הקפדה מלאה של המשיב על קיום תנאי ההסכם, אך להתרשמותי – לא באופן העולה כדי הפרתו בדרכים העולות כדי בזיון בית המשפט.
...
המבקשת העלתה אף היא טענות רבות ושונות כנגד המשיב, ובסופו של דיון ממושך שהתקיים בפני במעמד הצדדים, החלטתי ליתן צו הדדי למשך 6 חודשים, שבמסגרתו ניתנו לכל אחד מהם הנחיות מפורטות להתנהלות שתמנע הטרדתו של מי משניהם את האחר/ת (להלן: "הצו ההדדי" מיום 17.6.18).
עמדות הצדדים ובאי כוחם בדיון בבקשה
בדיון שהתקיים בפני ביום 19.11.19, הוסיף ב"כ המשיב וטען כי ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט איננו ההליך המתאים לדיון במחלוקות שנתגלו בין הצדדים בכל הנוגע לאופן קיומו של הסכם הפשרה שהושג ביניהם, המבקשת עצמה חזרה על טענותיה בעניין חסימת החניה ובסופו של דבר גם הביעה הסתייגותה מן האפשרות שהמשיב או מי מטעמו יצבעו את ביתה, ואילו המשיב הצהיר כי הוא אינו מפריע לה ואף "מוכן לתת לה כסף על מנת שתצבע את הבית". בכל הנוגע לנושא החשמל, ציינה ב"כ המבקשת כי "יומיים לפני הדיון הוא (המשיב – ר.ס.מ) טיפל בחשמל, סילק את זה מהשטח שלנו והעביר לשטח הציבורי. זה כבר לא מעניין אותנו" ואילו המבקשת עצמה טענה ש"זה כן מעניין כי חלק מהכבל שהוא העביר מתוח מעל החניה שלה".
מן הכלל אל הפרט
לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, למטרתה של פקודת בזיון בית המשפט ולהלכה הפסוקה הנוגעת אליה, דעתי היא כי ההליך בו נקטה המבקשת במקרה זה אינו האכסניה המתאימה לבירור המחלוקות המתעוררות בין השניים השכם והערב, ולכן
דין הבקשה להידחות.
לסיכום, ומאחר שתמיד תישאר פתוחה בפני מי מצדדים הדרך להגשת תביעה בגין הפרת הסכם, ואו הגשת תלונות לגורמים הרלבנטיים האחראיים על הנושאים השונים שנדונו במסגרת הליך זה, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות ובנסיבותיו של מקרה זה אני מחליטה לעשות כן ללא צו להוצאות.
