סעיף 6 לפקודת הביזיון קובע כדלקמן:
"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה."
סעיף 6 האמור נותן איפוא בידי הערכאות השיפוטיות סמכות לכוף את צוויהן באמצעות הטלת קנס או מאסר, ובכך מייצר כלי מעשי להגשמת האנטרס הצבורי שבשמירת שילטון החוק ובהבטחת מעמד הרשות השופטת בביצועם של פסקי-דין (ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG INC, פס' 12 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (פורסם בנבו, 24.7.2007) (להלן: "פרשת מנור"); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 705-706 (מהדורה 11, 2013) (להלן: "גורן")).
גם לו קיימת הפרה של פסק דין, ובשים לב לכך שהליך הביזיון לא נועד לשם פיצויו של בעל דין, אלא על מנת להביא לאכיפתה של ההחלטה השיפוטית (פרשת רכס, בפס' 9), אין בסמכות בית המשפט להורות במסגרת פקודת הביזיון על מתן סעדים נוספים אלו המנויים בה (פרשת עזרא, בעמ' 350):
"גם בשאלת הסעדים שבית- משפט מוסמך להעניק, שונה סמכותו של בית-משפט בהליך אזרחי רגיל מסמכותו בהליך לפי פקודת הביזיון. במסגרת הליך הביזיון, אין לבית-המשפט סמכות לשקול את הסעדים המתאימים בגין הפרת ההסכם. הסעד שאותו הוא יכול להעניק הוא אכיפת הסכם הפשרה על-ידי קנס או מאסר. לבד מסעד זה, אין הוא מוסמך להעניק סעד אחר, כגון: פיצויים או סעד מן הצדק, אם אכיפה אינה צודקת בעיניו...."
נוכח האמור, ומבלי שיהא בדבר כדי להוות קביעה ביחס לטענות הניצבות בבסיסן לגופן, אינני סבור כי פקודת הביזיון הנה האכסניה המתאימה לקבלת סעדים דוגמאת פיצוי מוסכם ודין וחשבון, שכן מדובר בסעדים החורגים מגדר הסמכות הנתונה לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת הביזיון ואינם תואמים אף לתכליתו של ההליך.
עם זאת, ומבלי שיהא בדבר כדי להוות קביעה לגופם של דברים, אין באמור כדי למנוע מברנשטיין פעולות בדרכים חלופיות, דוגמאת הגשת תובענה אזרחית עצמאית לשם אכיפת הסכם הפשרה (פרשת עזרא, בעמ' 350).
...
רף הראיות הנדרש להוכחת הפרתו של פסק דין ולהטלת סנקציות לפי פקודת הביזיון איננו אחיד אלא משתנה בהתאם לטיב ההפרה ולנסיבותיה (פרשת פלונית, בפס' כ"ד), כאשר בשונה משני המקרים שתוארו לעיל, אני סבור כי המקרה השלישי עומד ברף הדרוש להוכחת הפרתו של פסק הדין.
על כן, בשים לב לתכליתו המניעתית-אכיפתית של הליך ביזיון בית משפט, הצופה פני עתיד, ולאופייה המתמשך של ההפרה במקרה השלישי, המוסיפה להתרחש כל עוד לא מבוצעת הסרה אקטיבית של השם "איציק מצברים" מעמוד הפייסבוק, סבורני כי האיזון הראוי הינו בהטלת קנס על תנאי, אשר יצפה פני הפרות עתידיות של פסק הדין באמצעות פרסום זה.
סיכומם של דברים, לאחר בחינת נסיבות ההפרות הנטענות בענייננו, לא מצאתי כי יש בפרסומים המוצגים בגדרי אתר האינטרנט של בזק ובתוצאת חיפוש ממומנת בגוגל כדי לעמוד ברף הדרוש להוכחת קיומה של הפרת פסק הדין מצד המשיבים ביחס לשימוש בשם "איציק מצברים" בפרסומיהם.
עם זאת, עמוד הפייסבוק אשר מציג תחת השם "איציק מצברים" את כתובת עסקם של המשיבים, את מס' הטלפון אשר שויך להם בעבר וכן את תמונתו של קוברין – מהווה הפרה של פסק הדין בעצם השימוש בשם זה וקשירת עסקם של המשיבים לבית העסק "איציק מצברים".
סוף דבר
אשר על כן, בקשת המבקשים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון מתקבלת בחלקה, ביחס לפרסום עמוד הפייסבוק הנושא את השם "איציק מצברים" בלבד - ובהתאם, הנני קובע כי יוטל על המשיבים קנס על תנאי בסך 1,000 ₪, בגין כל יום בו ימשיכו לפרסם את עמוד הפייסבוק תחת השם "איציק מצברים", וזאת החל מתום 10 ימים מהמצאת החלטה זו לצדדים.
