ביהמ"ש יש לאפשר לקטינים את הזכות להכיר את סבתם

תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות (ויש מי שמכנה זאת "משמורת משפטית משותפת") של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין.

לצורך בחינת טובתו של הקטין, יש לשקול את זכויותיו, הצרכים והאינטרסים שלו, כאשר תוכנו של המונח "טובת הקטין" יינתן בהתאם לילד המסוים שעומד במרכז ההכרעה, ותוכן זה יהפוך את ההכרעה ממושג מופשט – לטובתו של הילד המסוים שבפני בית המשפט.

עו"ס לס"ד מתייחסת למכתב רפואי של פרופ' ***** מיום 14.6.2020 לפיו הנתבעת נימצאת במצב תקין, ללא עדות למצב פסיכוטי, ללא עדות להחמרה אפקיטיבית מאג'ורית כלשהיא ויש לה תובנה מלאה למצבה ובוחן מציאותה תקין לחלוטין, כשאין מניעה כי תשוב להיות אם. כן מציינת עו"ס לס"ד כי עולה ממכתבה של גב' *****, פסיכולוגית קלינית בבריאות הנפש מיום 21.6.2020 כי הנתבעת נימצאת בטיפול פסיכולוגי כשנה, מגיעה לפגישות באופן עיקבי ועוברת תהליך של הכרה והתמודדות עם מחלה, יחד עם חזרה לתיפקוד וחיזוק עוגנים פנימיים וחיצוניים.

עם זאת, יש להעדיף מצב שבו הקטינים ישהו אצל אימם ולא אצל סבתם.

...

לאור כל האמור לעיל ובשים לב לכך שכל גורמי הטיפול והגורמים המקצועיים תומכים בהותרת המצב הנוכחי של אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שוויונית של הקטינים אצל כל אחד מהבתים של הוריהם, לרבות החלוקה הפנימית בין הבית של האב לבית הסבים (הוריי האב) המעורבים באופן חיובי בחיי הקטינים, אני מוצאת לקבוע כי המתווה הזמני שנקבע בהחלטתי מיום 12.1.2021 יוותר על כנו ויהפוך למתווה קבוע.

אשר על כן נפסק כדלקמן: בהמשך ישיר להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 אני קובעת כי האחריות ההורית של שני ההורים ביחס לקטינים א' ו-ב' ****** תהא שווה ומשותפת.

ש: אתה חושב שזה מדרגת מס שמשלמים ב** ? ת: אני לא פקיד מס, ******* ש: זה מה שאתה מעדכן אותם ? ת: ממש לא, אם אתה לא יודע הנחות מס מקבלים, כשהייתי גר ב** לפני 3 שנים ואפילו לפני 4 שנים בערך, מדרגת מס מתעדכנת וזיכוי ממס מתעדכן אחרי שאני מקבל אישור תושב **, ואחרי שאני מעודכן בתעודת הזהות שאני תושב **.

לבסוף טען הנתבע, כי הקטינים התרגלו לנוכחות קבועה של אבא ואימא בחייהם טרם הליך הפירוד, ודוקא עקרון היציבות מורה שאין להקטין את מינון המעורבות של הורה אחד בחיי הקטינים לעומת ההורה האחר, וזאת ניתן להגשים רק באמצעות משמורת משותפת.

ביום 13.1.2020 הוגש תסקיר משלים ממנו עולה, כי בין ההורים עדיין לא מתקיימת תיקשורת תקינה, והומלץ לאפשר לינת הקטינים בבית הסבתא, אולם באופן הדרגתי: "בפגישה עם האב הוא סיפר כי זמני השהות מתקיימים בימי ראשון ושלישי כפי

בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת המשמורת, השיקול הבלעדי הנו בהתאם לעיקרון "טובת הקטין" אשר הוכר כעיקרון על במשפט הישראלי.

דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקיצבת הקטינים המשולמת לתובעת ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גמלה או הטבה לה היא זכאי, ככל שהיא זכאית על פי כל דין.

...

תביעת הנתבע בתלה"מ - 12- 19 למשמורת משותפת - דינה להידחות.

תביעת התובעת למזונות הקטינים בתלה"מ - 10- 19- מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לידי התובעת מזונות הקטינים בסך של 2,800 ₪ לחודש, כולל הוצאות 32 מדור ואחזקתו ( 1,400 ₪ עבור כ"א מהקטינים).

ההורים מתארים לפחות ארבעה ניסיונות של חידוש הקשר עם הסבים לאורך השנים, אולם לפני כשנתיים חלו אירועים שגדשו את הסאה ובמהלכם החליטו שלא לאפשר חידוש קשר יותר, והכל מן הטעם כי הסבים עירבו את הקטינים בקונפליקט, עוררו בהם אשמה, לא אפשרו לאם לשוחח עמם טלפונית, נזפו בהם וחשפו אותם לאמירות שליליות כלפי הוריהם – היתנהלות אשר גרמה לקטינים לחזור מבולבלים, מוצפים רגשית, דרוכים וכעוסים.

מנגד, עומדת זכותם הטבעית של הסבא והסבתא להכיר נכדיהם, על אף הנתוק הרצוני של ילדיהם מהם.

זאת ועוד, לדידם, לאור החלטות קודמות בהליכים שהתנהלו בין הצדדים, ולפיהן קבע ביהמ"ש שיש לאפשר קשר – מגבילה את זכותם האוטונומית של הנתבעים לסרב למפגשים כאמור.

עניין זה נדון במסגרת עמ (י-ם) 500/09 פלונית נ' אלמוני (להלן: "פרשת פלונית"), שם נקבע כי כפיית קשר בין סבתא לנכדיה הקטינים לא תשרת את טובת הילדים במצב בו הוריהם אינם משתפים פעולה ויש יחסים קשים בין הסבתא להורים; דעת רוב קבעה שסמכות בימ"ש להתערב בהחלטות הוריות הנוגעת לקשר עם הורי- ההורים תהא בנסיבות מיוחדות ותנתן במשורה.

...

ההורים נימקו את החלטתם ככזו שאינה אימפולסיבית ונמהרת, אלא החלטה אשר נובעת מחשיבה ברורה של השיקולים ומתוך רצון למנוע חשיפת הקטינים לאלימות ולמתח בלתי פוסק בעקבות הקשר עם הסבים – על כן, חשים צורך להגן עליהם מפני חוויה זו. לאור כל האמור, ההורים מציינים חוסר מוטיבציה טיפולית לחידוש הקשר עם הסבים ומתנגדים לכך בתוקף.

" דעתה של כבוד השופטת ח' בן עמי בפרשת פלונית הינה כי מידת התערבותו של בית המשפט מצומצמת וכפי שקבעה: "סבורני כי אף שככלל בית המשפט מוסמך להתערב במטריה עדינה

ואולם; למרבה הצער אין בידיי לשנות את המצב העובדתי ולאיין את קיומו של הקונפליקט הגורם לנזק ממשי לקטינים; בנסיבות אלה, ושעה שטובת הקטינים, היא ורק היא העומדת לנגד עיניי, הגעתי לכלל המסקנה ולפיה יש לסיים את ההליך, וכל זאת, בין היתר מתוך תקווה עמוקה, שהפחתת המתח בין הצדדים, הקשורה באופן טבעי עם ניהול הליך, תביא אותם לתובנות אחרות שיאפשרו את חידוש הקשר בין כלל בני המשפחה.

סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, מוצאת אני שמוצו כל ההליכים, ואין בניהול ההליך, לבטח לא בקיום דיונים וחקירת הנתבעים או הטלת סנקציות כנגדם בכדי להטיב עם הקטינים ועל כן, דין התביעה להידחות וכך הנני מורה.

מכוח תקנה 4 לתקנות זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשס"א-2000 (להלן: התקנות), הוגבלה הזכות להעברת הדירה הציבורית ואין אפשרות להעביר את הזכויות פעם שנייה, לאחר שכבר הוכר בה "דייר ממשיך". על כן לא יוכל העותר להיות מוכר כ"דייר ממשיך" למגורי אביו.

ביהמ"ש דחה את הטענה מהטעם שחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי נחקק במועד מאוחר ממועד גיבוש הזכות הנטענת: "לטענת הנתבע בבקשה לתיקון כתב ההגנה מטעמו, הוא זכאי למעמד של דייר ממשיך ובשל כך, להשאר להתגורר בדירה נשוא התובענה, נוכח העובדה כי גר עם סבתו בדירה, בטרם פטירתה בשנות ה-70 ורק בשל היותו קטין, לא קיבל כל מעמד בדירה. כמו כן טען כי אביו המנוח, הדייר החוזי, הבטיח לו כי היות והוא התגורר בדירה שנים רבות, הוא יהא "הדייר הממשיך". כפי שפורט לעיל, הזכאות למעמד של דייר ממשיך, הנה מכוח החוק בלבד.

לפיכך ניסיון הנתבע לקבוע זכאות למעמד של "דייר ממשיך" בגין מגוריו הנטענים עם סבתו, בעת שהיה ילד, בשנות ה- 70, דינה להדחות על הסף, היות ובשנים אלו החוק כלל לא היה בתוקף והזכאות למעמד של דייר ממשיך, אינה בת תחולה למפרע בנגוד לסעיף 6 לחוק המאפשר חישוב תקופות רטרואקטיבי".

...

אני ערה לפסק דינו של ביהמ"ש בעת"מ (מינהליים חי') 18516-06-09 יוסי כץ נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (נבו 06.04.2010)‏‏ שם נקבע כי בחינת הגדרת "דייר ממשיך" בסעיף 1 לחוק מביאה למסקנה כי העותר שהיה קטין רכש מעמד של "דייר ממשיך" מכוח עצמו (מכוח היותו נכדו של הדייר זכאי שנפטר) ולא מכוח אימו.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

למרות ההחלטה המפורטת כאמור מיום 29/01/23, איחזור בתמצית על עקרי הדיון: מדובר בבני זוג להם שלושה ילדים, שניהם הוכרו כבעלי נכות נפשית (מאובחנים עם מחלות סכיזואפקטיביות).

"בסיס דעתי כדעת המבקשת ואפוט' לדין. במצב הנוכחי, במצב הדברים הקיים יש להוציא הקטינים מבית הסב והסבתא ולהעבירם אל מישפחת אומנה. המסמכים שהעביר עו"ד מימון מפרוטוקולים של בית המשפט מתייחסים לשנים עברו וכיום המצב שונה – גם אם אין טענות ישירות כנגד הסבתא המצב בבית אינו מאפשר התפתחות הקטינים.

מנגד, זכות ההורים, נסוגה מפני "טובת הילד" כאשר זו לא עולה בקנה אחד עם יכולת ההורים לקיים את חובותיהם כלפי ילדם:"אך זכות זו כפופה תמיד לטובת הילד, שהוא עקרון בסיסי כאשר דנים במקום בו יגדל הילד ומי יטפל בו" (ראו: ע"א 4746/13 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער המחלקה לשירותים חברתיים לב העיר למשפחה בעריית תל אביב-יפו, פורסם בנבו ביום 04/07/13).

...

המשפחה ערערה על ההחלטה ובחודש נובמבר 2022 נדחה ערעורה סופית.