ביהמ"ש דוחה תביעה להכרה כחבר במושבים

כעבור כשנה מאז הגשת התביעה ע"י התובעים ,הגישו הנתבעים תביעה לביהמ"ש המחוזי מרכז למתן פסק דין הצהרתי לפיו הגבולות שבין משקי הצדדים, במושב נווה ימין הנם הגבול המוסכם -על פיו נוהגים הצדדים בפועל במשך עשרות שנים.

הורתו של הסיכסוך בנוגע לשטח המריבה הייתה בשנות השמונים עת הוגשה ע"י בני הזוג ג'אן תביעה כנגד בני הזוג ג'יעאן לסילוק ידם ממשק 51 וביהמ"ש השלום בכ"ס דחה בפסק דינו את תביעת ג'אן. על פסק הדין הוגש ערעור בשנת 1985 ( 32/84) שבמסגרתו הורה ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו מיום 24.2.87 על החזרת הדיון לבימ"ש השלום לשמיעת ראיות נוספות.

האחרונים נדרשו בתביעה שלפני לפנות את השטח הנ"ל ולשלם דמי שימוש ואילו מצידם ביקשו להכיר בפסק דין הצהרתי בגבול מוסכם ,שלטענתם נקבע לפני שנים והמעיד על ההחזקה בפועל המתירה להם כלפי התובעים המשך החזקה בשטח.

ג'אן הסתמכו על פרוטוקול אסיפה כללית של אגודת נווה ימין מיום 24.2.05 שעניינה קביעת גבולות המשקים בהתאם "לקו (צנור) המים והעובדה כי למרות מתן האפשרות ע"י יו"ר ועד תושבי נוה ימין לחברי המושב לקבוע באופן מוסכם את גבולות המשקים, חרף גבולות הסוכנות היהודית, לא הושגה ולא הוצגה הסכמה כנ"ל שעל פיה שונו הגבולות למצבם בפועל.

...

עם זאת , מקובלת עלי טענת הנתבעים בכל הנוגע לתקופת החיוב.

לסיכום לאור האמור אני מורה כדלקמן: התביעה בתיק 18686-02-17 מתקבלת בחלקה .ניתן בזה צו פינוי כנגד הנתבעים של משק 51 -חלקה 35 מכל מבנה שהוא ומכל אדם וחפץ לרבות כל הנטוע בתוך 60 יום.

ב. התביעה בתיק 66049-01-18 נדחית.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 54451-11-14 לשם ואח' נ' עובדים להתיישבות ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ התובעים 1. אריק לשם 2. נטלי לשם ע"י ב"כ עו"ד ציונה גולן ועו"ד מרדכי גולן נ ג ד הנתבעים 1. קדש ברנע מושב עובדים להתיישבות 2. אלון צדוק 3. אמיר פלג 4. ורד קינן טייץ 5. עדינה מוסקוביץ 6. גילה אזולאי 7. עמית כץ 8. יובל קיי ע"י ב"כ עו"ד חיימסון ועו"ד בוחבוט פסק דין

לטענתו, הוא הכיר אותם לראשונה בשנת 2011 כשהם החלו בתהליך הקליטה לאגודה, ובמסגרת חברותו בועדת הקליטה הוא ליווה אותם בהחלטתם להתחיל שנת מועמדות באגודה.

השאלות המצויות במחלוקת האם התובעים, בעת כניסתם לישוב "קדש ברנע", התקבלו כמועמדים לחברות במושב או שמא כחברים מן המניין? ככל שיתברר כי התובעים התקבלו כמועמדים- האם מי מהנתבעים אכן הציג מצג בפני התובעים לפיו הם התקבלו כחברים במושב ולא כמועמדים לחברות? ככל שיתברר כי התובעים התקבלו כמועמדים למושב ולא כחברים, האם הוסבר להם ע"י מי מהנתבעים מהי משמעות הדבר, והאם הובהר להם כי חברותם בישוב אינה מובטחת? האם הובהר לתובעים שבסוף תקופת המועמדות תיערך הצבעה בעיניינם? האם נאמר לתובעים, ביחס להצבעה, כי על פיה יישק דבר, או שנאמר להם למעשה שההצבעה היא שולית, חסרת משמעות ולא רלוואנטית, וכי בכל מקרה הם יישארו במושב כחברים? האם מי מהנתבעים הפעיל לחץ כזו או אחר על התובעים להתחיל בהשקעות כספיות במשק החקלאי ובעגבניות בפרט? או שמא השקעות אלו היו ע"פ רצונו של התובע ובשל רצונו לעבוד ולהיתפרנס מחקלאות? ככל שיתברר שהופעל לחץ ע"י מי מהנתבעים על התובעים להתחיל להשקיע בחקלאות ו/או יעלה כי הוצג בפני התובעים מצג לפיו קבלתם לחברות הנה הליך פורמאלי ולא רלוואנטי, האם זכאים התובעים לפיצויים ואם כן מהו שיעורם? האם ההצבעה שנערכה ע"י חברי המושב לקבלתם של התובעים כחברים במושב היתה הצבעה תקינה, ובהתאם לנוהל ולפרוטוקול? ככל שיתברר כי ההצבעה אכן לא היתה תקנית, מהו הסעד להם זכאים התובעים? האם הוצעו לתובעים לאחר עריכת ההצבעה, סעדים שונים? (היזדמנות שניה, בקשה להצבעה חוזרת, הארכת המועמדות, וכיוב') והאם ישנה משמעות משפטית או אחרת להצעות כאלה? דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, על עדויותיהם, הגעתי להחלטה כי דין התביעה להדחות.

...

בסופו של יום, לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי שהאגודה על נציגיה הציעה לתובעים מגוון אפשרויות, חלקן ריאליות למדי, על מנת להתמודד עם תוצאות ההצבעה ולמזער את הנזקים האפשריים לתובעים.

סמוך מאוד להצבעה גמלה בליבם ההחלטה לעזוב את המקום, שהינה החלטה ברורה ומובנת לחלוטין, לצד זאת, לאחר ששמעתי ברוב קשב את עדויות הצדדים סבורתני כי הוצעו להם הצעות מלפנים משורת הדין, וכי אין להם להלין אלא על עצמם.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ובנסיבות הענין, אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪ בלבד אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

המשיבה כפרה בתגובתה בטענות המבקש בבקשת האישור וציינה כי הואיל והבריכה שימשה את חברי המושב היו נוהליה ידועים לכל החברים ללא צורך בתקנון מיוחד.

על כן בטרם יאשר בית המשפט טובת הנאה למבקש או לבא כוחו, עליו לשקול האם הבקשה לאישור הראתה עילת תביעה לכאורה וכן את התועלת שהביאה הבקשה לחברי הקבוצה.

מטולטלת אישור הסתלקות מתוגמלת נעה בין דחייה מוחלטת של פסיקת גמול כפי הכלל הנוהג על פיו אין לפסוק גמול לתובע הייצוגי המבקש להסתלק וכן שכר טירחה לבא כוחו ובמיוחד כשהתובענה מהוה תביעת סרק (ת"צ (ת"א) 11613-08-16 אלי בן דוד נ' גוטסמן ובניו החזקות בע"מ (3.5.17)) לבין אישור מלא של גמול ושכ"ט עו"ד כאשר ניכרת תועלת בבקשת האישור ( ת"צ (חי) 27043-06-14 חזן נ' יעד חברה לדלק בע"מ ( 9.12.14) .

(ת"צ (מחוזי מרכז) 13306-06-14 ציון נ' יפאורה תבורי בע"מ ( 10.3.15 )ות"צ (י-ם) 20392-11-15 ציון נ' הפלד 21 ניהול מסעדות בע"מ (13.4.16)] בבקשת ההסתלקות עתרו הצדדים, בהסכמה כאמור, לפסוק למבקש גמול של 2,000 ₪ ושכר טירחה לב"כ המבקש של 13,000 ₪ + מע"מ. מבלי לקבוע מסמרות בעיניין שלפני, והגם שנראה כי תביעתו האישית של המבקש נתקלה בקשיי הוכחה לא מבוטלים, עלה ספק אם המשיבה הכירה בחוסר הבהירות ללקוחותיה בעבר אשר לשעות הפעילות בבריכה ואם השינוי בו נקטה בצעדים שפורטו בבקשת ההסתלקות ובהשלמה לה ,נועדו למטרה שביסוד בקשת האישור.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשת האישור ובתביעה האישית של המבקש, כמו גם בבקשת ההסתלקות, מצאתי כי יש לאשר את ההסתלקות גם לנוכח קושי להוכיח את הנזק הנטען על ידי המבקש.

לפיכך, אני מאשרת את ההסתלקות, כאשר בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד) בחוק ,משאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית דין, החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בעתיד בהליך דומה.

אמנם נראה שבקשת האישור הביאה תועלת כלשהי לקבוצה, עם זאת, לא ניתן להפריז במשמעות תועלת זו, שכן המשיבה, הלכה למעשה, התחייבה להקפיד על קיום הוראות שהשינוי לגביהן הוא במרביתו, שינוי נוסח הידוע ותו לא. לכן הגם שיכול ובכל האמור לעיל היה כדי להביא לאיון מוחלט של אישור גמול ושכר טרחה כלשהו, מצאתי מקום בשקלול כל האמור לעיל, להעמיד את שיעור הגמול ושכר הטרחה בהתאמה ולפסוק תשלום של 500 ₪ למבקש, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאור האמור אני מורה כדלקמן: ההסתלקות מאושרת.

התובע טען בכתב התביעה שהמושב איננו מכיר בו כזכאי ל"תוספת ליחיד" בשל מערכת יחסים זוגית שהוא מקיים התובע עם חברת מושב אחרת.

המושב טוען כי הוא פועל על פי אוגדן, תקנות ונהלים משנת 2008 וכי ממילא חלק מטענות התובע כלל אינן מגולמות בסעדים שהתבקשו על ידו ודינן להדחות או להמחק גם מטעם זה. תאור ההליכים בתיק התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובהתאם להסכמת הצדדים הועברה לבית משפט השלום בחיפה ונותבה לטיפולה של כב' השופטת נבון, אשר הורתה על הגשת תצהירים.

לא עלה בידי התובע להציג שום אסמכתא לאיזה מבין הטענות המועלות על ידו בכתב התביעה, ביחס למושב, לרבות לעניין מתן יחס שונה על פני חברים אחרים, להיתנכלות אישית כזו או אחרת, לקבלת החלטות נגועות באפליה אסורה בעיניינו או ליישומן של החלטות קודמות או הוראות מחייבות באופן שגוי או לא שוויוני וכיו"ב. מכלול הטענות נותרו כטענות בעלמא או תחושות אישיות.

...

לסיכום, משלא עלה בידי התובע לבסס את הרובד העובדתי והמשפטי למתן הצו ההצהרתי המבוקש על ידו ותביעתו ההצהרתית נדחתה, הרי שממילא אין צורך להידרש לפן הכספי, שלא נטען, לא כומת ולא שולמה בגינו אגרה ואני דוחה את התביעה גם ביחס לסעד זה. ביחס לטענות אחרות שהועלו על ידי התובע בכתב התביעה (דוגמת סוגיית המגורים) שלא מצאו ביטוי בסעדים שהתבקשו על ידו בכתב התביעה, הרי שבהתאם לפסיקה ורוח התקנות החדשות לא מצאתי כי יש צורך להידרש אליהן והדברים נותרו בגדר היגדים בלבד בכתב הטענות.

למען הסר ספק – כל יתר טענות התובע נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

טענות הנתבע: החל מיום **** הוכר כבן הממשיך על ידי בעלי הזכויות במשק: הוריו המנוחים ו*** ז"ל. היתקבל כחבר באגודת המושב, בנה את ביתו במשק והשקיע בו השקעות רבות, מבלי שמי מבני המשפחה, לרבות התובע, הביעו היתנגדות לכך.

לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות אף מחמת שהוי וחוסר תום לב. בקשה לפס"ד הצהרתי הנו סעד שביושר ונתון לשיקולו של ביהמ"ש. משך השנים הרבות בהן השתהה התובע בהגשת התביעה מגיעות לכדי זניחת זכות התביעה.

...

משכך, דין עתירת התובע בתביעתו כי יש למנותו בעל זכויות במחצית המשק (מכוח הצוואה, ומכוח מסמך כתב ההתחייבות) - להידחות.

הדבר אף עולה מתמלול השיחה ומטענותיו בתצהירו כי טוען לזכויות במחצית שווי המשק מכוח הבטחת ההורים, והרצון לכבד רצונם, וכי מבקש כי הנתבע ישלם לו מחצית שוויו של המשק.

לסיכום: מכל הטעמים לעיל, דין התביעה למתן פסק דין הצהרתי להיות התובע בעל מחצית הזכויות במשק - להידחות.