ביהמ"ש גיבה ועדה שדחתה בקשה להיתר בניה

בביש, לעומת זאת, הגישו בקשתם על בסיס הוראות תכנית ש/215 וקבלו היתר בניה כבר ביום 8.3.2015, למרות גלגולים שונים, לרבות הצורך לתקן את הבקשה, לבקש הקלה, היתנגדות השכנים ואפילו קיום ישיבת ועדה בנוכחות המנהלת המיוחדת שמינה בית המשפט המחוזי.

לא מצאתי ממש בטענות רילוב בדבר התנגדויות שוא שהגיש מרטינז בנוגע לבקשותיו להיתר בניה ואני דוחה טענותיו בעיניין זה. טענת רילוב לפיה מרטינז מנע ממנו בניית ביתו ומכירת הבית הישן באמצעות איומים בניהול הליכים כנגדו רילוב טען בתצהירו, כי החל משנת 2009 הוא חשש שאם מרטינז יזכה לחלוקת השמוש והחזקה שתבע, הוא יגיש נגדו תביעת נזיקין "בה איים בסעד לפיצול סעדים שאישר לו בית משפט השלום" בה"פ 1011/08 וכי יאלץ לשלם למרטינז את תמורת המכר שקבל מויזל בעד מכירת הבית.

...

סיכום א. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, על כל ראשיה.

ב. התובעת, שנכנסה בנעליו של רילוב ז"ל, תישא בהוצאות המשפט, כמפורט להלן: התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות 1 ו - 2 שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

התובעת תשלם לנתבע מס 4 שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

באשר לתום לבם של הנתבעים טענו התובעים כי הנתבעים נקטו בשלל תחבולות, כך למשל מזרחי הסתיר את העובדה כי המבנה ממנו יפגע לכאורה הנוף לים (המבנה שברשותו) הוא מבנה שניבנה ללא היתר וכי הוגש נגדו כתב אישום בעיניין זה; התובעים טוענים כי ממילא מזרחי לא יכול היה ליהנות מאותו נוף נטען, שכן אינו יכול לעשות שימוש בגלריית ביתו; התובעים טוענים כי הנתבעים הגישו שתי בקשות לפסילת יו"ר ועדת הערר- האחת שנדחתה ע"י ועדת הערר והשנייה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (נספחים ט'-י' לכתב התביעה), אך ורק במטרה להלך אימים על יו"ר הוועדה; התובעים טוענים שהנתבעים הגישו תלונת סרק כנגד לוין לועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים; התובעים טוענים שמזרחי וחממה סיכלו במכוון את החלטת חברי ועדת הערר לערוך ביקור בבתיהם, ולכך גם התייחסה השופטת סוקולוב בסעיף 52 לפסק דינה.

...

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים 1-3 הוצאות משפט הכוללות את שכר העדים (ככל ששולם, ויש להציג אסמכתא); הוצאות ההקלטה (יש להציג אסמכתא) וכן השתתפות בשכר טרחת עורך דין בסכום של 180,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

כן ישלמו התובעים לנתבעת 4 סך של 50,000 ₪ כהוצאות משפט.

בנסיבות אלו, עותר הנתבע להתיר את צירוף הראיה, הגם שהיא מובאת בשלב זה. בתשובתו, טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה, מאחר ומדובר אך בניסיון של הנתבע לעכב את מתן פסק הדין כנגדו.

הנתבע לא גיבה בראיה כלשהיא, את טענותיו לפיהן העביר לתובע או לשוק האפור כספים, ואין בפרוטוקול כדי לשנות זאת, כפי שעולה גם מפסה"ד בהליך המקביל.

(עע"מ 9317/05 משאבות השלום בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה "יזרעאלים", ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987)).

ואולם, כאשר נידרש בית המשפט לבקשת צד לסטות מסדרי הדין המקובלים ולהתיר צירוף ראיה נוספת באיחור, עליו לבחון בין היתר את אופייה של הראיה הנוספת; מהו השלב אליו הגיע המשפט; האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר וכן את תרומתה של אותה ראיה לגילוי האמת )רעא 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ (פורסם ביום 20.6.16)).

...

בנסיבות אלו, עותר הנתבע להתיר את צירוף הראיה, הגם שהיא מובאת בשלב זה. בתשובתו, טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה, מאחר ומדובר אך בניסיון של הנתבע לעכב את מתן פסק הדין כנגדו.

לגבי הבקשה לצירוף הפרוטוקולים, טען התובע כי דינה להידחות.

משכך, הבקשה נדחית.

ולכן, הבקשה נדחית.

לאור האמור הבקשה ,בכללותה, נדחית.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 1453-04-08 אבו זהיא ואח' נ' זריק ואח' תיק חצוני: קיים תיק נייר במזכירות לפני כב' השופט אלעד טל התובעים: 1.אליאס אבו זהיא 2.נור אבו זהיא (ע"י ב"כ עו"ד צ. אייזנברג) הנתבעים: 1.ודאד זריק 2.סלים מוניר זריק 3.סנאבל מוניר זריק 4.עליס זריק 5.סמאהר זריק 6.קייס זריק 7.סקר זריק ( ע"י ב"כ עוה"ד האני חורי) 8.עיזבון המנוחה באסמה זריק ז"ל 9.פאטמה חוראני 10.תופיק חטיני 11.פאלח חוראני 12.יוסף סויד 13.פרח אבו זהיא ע"י ב"כ עוה"ד ראני רושרוש 14.פאטמה שואהדה 15.פריד שואהדה 16.אשרף שואהדה 17.רסמיה חאלד שואהדה 18.חנאא חאלד שוהאדה 19.סנאא חאלד שואהדה 20.סמירה חאלד שואהדה 21.ופאא חאלד שואהדה 22.רבאב חאלד שואהדה 23.אניסה אבו חנא 24.דועא ח'ורי 25.השאם ח'ורי 26.דורגאם דחיל חורי 27.ורד דחיל חורי 28.סמר דחיל חורי 29.מראם דחיל חורי 30.סלימאן חייב 31.נדיאה חייב 32.מוניר ח'ורי 33.נביל חורי 34.לוטפיה ח'ורי 35.סמיר חורי 36.מוניר סלטי חורי 37.סדיק חורי 38.נביל חורי 39.מוניפה סאלם 40.סמירה סרור 41.מהא בלאן 42.עדנאן הייב 43.יוסף הייב 44.מחמוד הייב 45.הוועדה מקומית לתיכנון ובניה-גליל מזרחי (ע"י ב"כ עוה"ד רני גורלי) 46.עיזבון המנוח מועין סלים ז"ל (ע"י ב"כ עוה"ד האני חורי) החלטה

לאור האמור, מתבקש ביהמ"ש לדחות את התביעה; לחילופין מבוקש כי ביהמ"ש ימנה מודד מטעמו, שיכין תשריט חלוקה המשקף את זכויות הבעלים השותפים בחלקה, בהתאם לרישומי הזכויות בלישכת רישום המקרקעין.

עוד יש לציין בעיניין זה כי העד סלים עילאבוני שהגיש לאורך השנים את בקשות ההיתרים של הנתבעים מישפחת זרייק, ציין בחקירתו הנגדית כי עד לשנת 2007 סומן שטח המריבה בתשריטים שהוגשו לוועדה המקומית לתיכנון ובניה (עמוד 51 שורות 28 – 29), וזאת למרות שלאור הסכם החלוקה (שקבע כי שטחה של ודאד משתרע גם על שטח המריבה) מכוחו הוצאו ההיתרים, כלל לא היה צורך לכאורה לסמנו ולצבעו באופן שונה.

...

ככל שהסכימו כי החלוקה על פיה נהגו תקנה לכל אחד מהם חזקה ובעלות בלעדיים, התוצאה היא שכל אחד נושא בסיכון להפקעות בחלקו שלו.

לאור האמור לעיל אני קובע כי פירוק השיתוף בחלקה 22 בגוש 15412 מאדמות הכפר עילבון יתבצע באופן בו "מגרש המריבה" בשטח 302(ברוטו) ו – 278(נטו) כמפורט בתשריט ת/1 ישוייך לחלקה 22/8 שבבעלות התובעים.

בית המשפט ימנה מודד מטעמו שיפעל לביצוע חלוקה בהתאם לקביעה זו. אני קובע ישיבה לצורך כך ביום 19.12.17 שעה 9:00.

הבנק גיבה את עצמו בביטחונות הולמים לאשראי שניתן בפועל, ראו עדות כהן בעמ' 330 שו' 10-11.

בנוסף, הנתבעים העידו כי באותה עת היו במגעים עם בנקים נוספים, ואף ניתן להם אישור עיקרוני למתן האשראי, ראו עדות יאיר בעמ' 264 שו' 24, עמ' 267 שו 3-5 בנוגע לאישור העקרוני של בנק דיסקונט ועדות צימברג בעמ' 393 שו' 18 בנוגע לבנק מזרחי.

אם אסכם עד כה, אזי הנתבעים מבקשים להיבנות מקיומה/אי קיומה של חתימה כזו או אחרת, כל זאת כשהם עצמם לא מכחישים את נוהל השלמת החתימות הטלפוניות התואם את הוראות החשבון; כשהם לא מכחישים את חתימותיהם הם; כשלא טענו ולא הוכיחו טענות זיוף; כשצימברג בכבודו ובעצמו הוא המפקח על העסקה; כששמו של תמיר, החשב של העסקה מטעם הנתבעים, מופיע בחלק מהמסמכים כמאשר ביצוע העברה.

או אז היו רשאים הנתבעים לתבוע את נזקיהם הנטענים, וראו: " מושכלות יסוד הן, כי סעד זמני נועד בין היתר להבטיח את קיומו היעיל של ההליך המשפטי, ואת ביצועו של פסק הדין, ככל שייפסק לטובת התובע. מתן סעד זמני מותנה בהמצאת כתב התחייבות עצמית על-ידי המבקש-התובע, ערבות, ולעתים גם, לפי החלטת בית המשפט, ערבון. בטוחות אלה הרי הן שטר ושוברו בצידו, נועדו להבטיח פיצוי מאת מבקש הסעד הזמני לבעל הדין שהסעד הזמני מופנה כלפיו (להלן: הנתבע), בגין הנזקים העלולים להגרם לו כתוצאה ממתן הסעד, "אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצוו מסיבה אחרת" (רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009); תקנות 1 ו- 365-363 לתקנות סדר הדין האזרחי).

"הפסקת התובענה" היא "לרבות דחיה ומחיקה של תובענה", וסעד זמני יפקע, בין השאר "עם ביטולו על ידי בית המשפט" (תקנות 360 ו-370(4) לתקנות סדר הדין האזרחי).

...

הנתבעים לא פנו לבית המשפט לאחר פקיעת צו העיקול בבקשה לפסיקת פיצויים; כעת, תביעת הבנק מתקבלת, לכן ועל פי פס"ד דיאליט הנזכר לעיל, גם אם היה נפסק פיצוי כלשהו לטובת הנתבעים רשאי היה הבנק לדרוש את השבתו: " ככל שבעתיד (מבלי לנקוט עמדה מצדי לגופו של עניין), יתקבל ערעורה של חברת דיאליט, כי אז ביכולתה לתבוע את השבת כספי הפיצויים, ככל שייפסקו". סוף דבר לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת במלואה.

הנני מחייבת את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לשלם לבנק את סכום התביעה בסך של 2,742,728 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור המירבי כנהוג בבנק, ראו בעניין זה ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (23.8.2015) [פורסם במאגרים] שם נקבע בין היתר כי התערבות ביהמ"ש בשיעור הריבית תעשה במקרים חריגים, וזהו אינו המקרה שלפנינו.

בנוסף ישלמו הנתבעים לבנק הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה; שכר העדים כפי שנפסק; הוצאות התמלול וכן שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 150,000 ₪.