בידוק בשדות התעופה האם יש לרשות שדות התעופה סמכות לבצע בידוק גופני לנוסעים

רשות שדות התעופה מונחית לפעול על-פי נוהלים אלה ובגדרן של הסמכויות שהוקנו לה בדין, ומתוקף תפקידה אחראית לנקוט באמצעים לבטחונם של מיתקני התעופה וכל הבאים בהם.

מסלול הבידוק של כל נוסע מתבצע על-פי פרופיל בטחוני המשתנה בהתאם לנתוני הנוסע, וכולל בדיקה של הכבודה המיועדת לבטן המטוס ושל כבודת היד, וכן בדיקת גוף הנוסע.

סיכומו של דבר, השמוש בסמכות לבצע בידוק בטחוני של נוסעים בנמל התעופה הנו חוקי, אולם צריך להיות זהיר ומידתי (השווה: בג"צ 8091/14 המוקד להגנת הפרט נ' שר הבטחון (2014)).

...

שוכנעתי כי מדובר בעובדים זמניים, מתחלפים, אשר פשוט לא קיבלו הדרכה מתאימה לתפקיד הרגיש אותו נדרשים לבצע, או לכל הפחות הנתבעות לא ווידאו כי העובדים הזמניים הפנימו את דרישות ביצוע התפקיד.

גם "אפקט ההרתעה והחינוך" העומד בבסיס נימוקי התובעת, דינו להידחות, לאור התמורות בשיטות הבידוק, שמטרתן לצמצם את הפגיעה האינהרנטית בנבדקים.

לאור המקובץ, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 7,500 ₪.

בנוסף חלוקים הצדדים בשאלה האם יש בפעולות שבוצעו משום הפרת הוראות חיקוק, ובדבר הנזק שניגרם לתובעות.

סמכות החיפוש שהוענקה לאל על והחסינות מפני תביעות בגין ביצועו מכוח הוראות חוק הטיס מציאות החיים, והסכנות הביטחוניות הגלומות בבצוע פעולות טירור במהלך טיסה, מאלצים מובילים אויריים לבצוע בידוק בטחוני של נוסעי טיסות קודם לעלייתם למטוס.

סעיף זה מקנה לאנשי ביטחון שהוסמכו לכך סמכות רחבת הקף לבצוע בידוק בטחוני, ובכלל זה לערוך חפוש על גופו של אדם עם כניסתו לשדה התעופה או לפני עלייתו לכלי טיס, וכן חפוש במטען ובטובין.

זאת נוכח חשיבות הגנת ביטחון התעופה, והצורך להקנות לגורמים המבצעים את פעולות הבידוק הבטחוני שיקול דעת רחב בבצוע מלאכתם, ללא מורא מפני תביעה משפטית בשל הפעלת סמכותם (ת"א 8661/06 מוגרבי נ' רשות שדות התעופה (פורסם במאגרים 29.8.07, להלן: "עניין מוגרבי", בפיסקה 21).

...

הקביעה כי התובעים הופלו לרעה בעניין שלבי נעוצה בנסיבותיו החריגות של המקרה שנדון שם, עת בוצעו פעולות ליווי ומעקב כלפי התובעים בלבד, לפרק ממושך לאחר השלמת הבידוק הביטחוני (למעלה משעתיים), והותנתה עליית אחד הנוסעים למטוס בהתנצלות כלפי הקב"ט. צויין באופן מפורש בפסק הדין, כי מדובר במקרה שאין דומה לו בפסיקה, ומכאן אף המסקנה כי מדובר היה בהתנהגות מפלה (פסקה 19.2 לפסק הדין).

במאמר מוסגר, אף איני מקבלת את קביעת בית המשפט בעניין שלבי, לפיה מתקיימת חזקת ההפליה המעוגנת בסעיף 6 לחוק איסור הפליה, כך שבהיעדר הוכחה לשיקולים שהינחו את אל על בביצוע פעולת הליווי והמעקב, לא נסתרה חזקה זו. כפי שהבהרתי לעיל, ההחלטה על פעולת הליווי נעשתה בהמשך להחלטה על ביצוע בידוק בטחוני מוקפד לתובעות.

סוף דבר אני מורה לנתבעת לשלם לכל אחת משלוש התובעות סך של 10,500 ₪ (סך כולל של 31,500 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ (סך כולל של 12,000 ₪).

בהקשר זה יודגש כי התביעה הוגשה כ-10 חודשים לאחר מועד הבידוק הבטחוני, שהם לכל הדיעות זמן סביר בהחלט כדי לאפשר לנתבעת להניח מסכת ראייתית הסותרת את טענות התובעים באשר לכל השתלשלות הליך הבידוק שעברו בשדה התעופה, החל משלב התשאול, עבור ללווי וההתחקות, שאין חוק הטיס מקנה לנציגי הנתבעת סמכות לבצעם, וכלה במשך השהות בחדר השקוף, מניעת יציאת התובעים ממנו גם לאחר סיום הבדיקה, בהיעדר טעם מוצדק לכך, וההסבר שניתן על ידי נציגי הנתבעת בצמתים השונים של הליך הבידוק הבטחוני (נוסף על נטלי ההוכחה לעניין 'חזקת הפליה' מכוח חוק איסור הפליה, עליה אעמוד בהמשך, וסוגיית מספר הנוסעים הנבדקים).

בת"א (חי') 16528/07 עבד אלווהאב שלבי נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (ניתן ביום 6.4.2010) פסק כבוד השופט א' טובי כי הוראה זו חלה על הנתבעת בהיותה הגוף המבצע את הבידוק הבטחוני לכל הנוסעים בכלי טיס ישראליים (מספקת שירות צבורי).

יובהר כי המדובר בבדיקה פרטנית של כל מקרה על-פי נסיבותיו, כפי שציינה כבוד השופטת נחמה מוניץ ב-ת"צ 39713-07-11 קובטי נ' רשות שדות התעופה (ניתן ביום 10.10.12) (להבדיל מתקיפת מדיניות והוכחתה), אף בהיעדר הצגת נהלי הבידוק הבטחוני, שסמכות העיון בו מוקנית לשופט בית המשפט העליון באמצעות הגשת בקשה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971: "יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ולקבוע האם הבידוק הפרטני שנעשה לפרט זה או אחר, היה בו משום פגיעה בפרטיות אותו אדם, בכבודות וכיו"ב, שהרי לא ניתן לקבוע כללים אחידים לפגיעה הנטענת בהיותה שונה בכל מקרה ומקרה". עוד נקבע כי "ברור כי אין מניעה שבית משפט בפניו מוגשת תביעה בגין עוולה נזיקית שנגרמה כתוצאה מהליך בידוק בטחוני שנערך לפרט, יפסוק פיצוי כספי בגין העוולה על פי נסיבותה באופן פרטני. לא ניתן לקבוע באופן גורף כי הבידוק שנעשה לכל אזרח ערבי הוא משפיל ומפלה, מבלי לבחון את נהלי הבידוק". (ההדגשות שלי- ש.נ.).

...

שיעור הפיצוי משהגעתי למסקנה כי התובעים זכאים לפיצוי כמפורט למעלה, יש לדון כעת בשאלת גובה הפיצוי המגיע להם בנסיבות המקרה דנן.

נסיבותיו של המקרה הנדון, הנגזרות גם מהתנהלות הצדדים במישור הראייתי שעליה עמדתי לעיל, מובילה למסקנה כי מדובר במקרה אשר ממוקם על הסקאלה העובדתית והמשפטית האמצעית, לאור הנימוקים עליהם עמדתי בפסק דין זה. משכך, שוכנעתי שיש לקבל את התביעה באופן חלקי ולפסוק לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 18,000 ₪ בגין כלל פעולותיה של הנתבעת כמתואר בהרחבה לעיל.

סוף דבר לשיטה אחרונה, אני מקבלת חלקית את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 18,000 ₪, הוצאות משפט בגין החזר אגרה יחסי משוערך להיום, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,500 ₪.

גם אם יש לרשות יד בהתוויית מדיניות הבידוק של הבאים לארץ בטיסות ישראליות משדות התעופה בחו"ל, הרי שבעניינינו, לא רק שלא הוכח, כי הרשות הייתה מעורבת בהשתלשלות העניינים נשוא התביעה, גם לא הוכח כי היא התוויתה ו/או הייתה אחראית להתוויית נהלים או כללים או הוראות מפלים בשדות התעופה כנגד בני הלאום הערבי, מאחר ולא הוגשה בקשה לחשיפת הנהלים או הכללים הללו בהתאם לפקודת הראיות.

בת"א (שלום-ת"א-יפו) 6783-11-09 פרופ' נאדרה שלהוב-קבורקיאן נ' רשות שדות התעופה ואח' (15.2.15), נפסק כי: "נוהלי הבטחון והקריטריונים לבצוע בידוק בטחוני נקבעים על-ידי שירות הבטחון הכללי של מדינת ישראל, היא נתבעת 2. רשות שדות התעופה מונחית לפעול על-פי נוהלים אלה ובגדרן של הסמכויות שהוקנו לה בדין, ומתוקף תפקידה אחראית לנקוט באמצעים לבטחונם של מיתקני התעופה וכל הבאים בהם...". אף בבש"א 6763/06 פלוני ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח' (28.11.06) נאמר, בין היתר, כי: "הרשות מופקדת, בין השאר, על השרות לנוסעים, אך בנושאי הבטחון היא כפופה לשירות הבטחון הכללי, שכל עניינו הבטחון, והדגשים מטבעם שונים". גם בהנחה שאין שוני בין מקרה שארע בארץ למקרה שארע בשדה התעופה בחו"ל, הרי שבכדי לטעון למדיניות או נהלים מפלים, צריך להוכיח את אותה המדיניות, ולהוכיח כי האמור בנהלים הוא אכן מפלה, אך זאת לא הוכח, משלא הוגשה בקשה לגילוי ראיה, הכל מבלי להתייחס לנסיבות המקרה גופו.

...

לגופו של עניין , כב' השופטת מוניץ התייחסה בהחלטתה במסגרת התביעה הייצוגית לנהלי הבידוק : "...דברים אלה מלמדים באופן ברור כי, הסמכות לדון בשאלת חשיפתו של חומר חסוי בגינו ניתנה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, נתונה לשופט של בית המשפט העליון בלבד. לפיכך טענת המבקשים לפיה בית משפט זה רשאי לעיין בחומר החסוי במעמד צד אחד אין לה על לסמוך, ועל כן נדחית בזה". עוד נקבע שם כי: "נוכח המסקנה אליה הגעתי נותרה השאלה, האם ניתן לקבוע כי המבקשים הופלו לרעה אם לאו, מבלי להיחשף לנוהלי הבידוק החסויים. לטעמי התשובה לשאלה זו היא בשלילה...אין חולק כי מדיניות הבידוק נקבעת באופן בלעדי על ידי מדינת ישראל אשר הסמיכה לצורך כך את השב"כ (המשיב 5) ואת רשות שדות התעופה (המשיבה 1) לביצוע הפעולות הנדרשות ולקביעת נוהלי הבידוק הביטחוני. מכאן, ברור, כי חברות התעופה מבצעות את הבידוק הביטחוני בהתאם להנחיות ולהוראות שהן מקבלות מן המשיבים 1 ו-5. אין בידי בית משפט זה כל אפשרות או יכולת לבחון את טענת האפליה לה טוענים המבקשים, בשל כך שהסמכות היחידה לעיין ולבחון את כללי הבידוק הבטחוני, בהיותם חסויים, מסורה לשופט בית המשפט העליון במסגרת עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. לפי סעיף זה רשאי שופט של בית משפט עליון לעיין בנוהלי הבידוק וכך לבחון אם יש באלה משום אפליה פסולה, כפי טענת המבקשים. מכאן ברור, כי שופט בית משפט זה אינו רשאי להיחשף לחומר זה". על מנת שהתובעת תוכל להוכיח שהשב"כ התווה מדיניות בידוק ביטחוני מפלה וגזענית כנגד האזרחים הערבים בשדות התעופה בהתאם לשיטת הפרופיילינג הלאומי-גזעני, והפעיל סמכויותיו וביצע את תפקידיו על-פי דין, במודע, באופן שהיה ויש בו, כדי להפלות את הנוסעים הערבים בשדות התעופה ולהפר את זכויות היסוד שלהם על רקע לאומי –גזעי, יש להוכיח, להבהיר ולחשוף את אותה מדיניות ו/או נוהלים.

התובעת לא הגישה עתירה לבית-המשפט העליון לגילוי ראיה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, ולא גילתה או חשפה מדיניות ו/או הנחיות ו/או נהלים אלו, ומשלא עשתה כן, ושעה שהנהלים הם חסויים, לא ניתן לקבוע כי אלו מפלים הם, ומשכך דין התביעה כנגד השב"כ להידחות.

לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה.

לטענת הנתבעת מס' 1, המשמשת כספקית שירותי הקרקע לחברות תעופה בשדה התעופה בן גוריון (להלן – חברת הבידוק), אין לה כל קשר חוזי עם הנוסעים וכל תפקידה הוא לשנע את הכבודה עד להעלתה למטוס.

פעולות חברת הבידוק עבור המוביל מבוצעות במסגרת הסכם בין הצדדים, ואילו פעולות הרשות נעשות עבור המוביל מכח חוק רשות שדות התעופה והכללים שנקבעו לפיו, המחייבים את המוביל להשתמש בשירותי הרשות להעמסת הכבודה, תמורת עמלה קבועה המשולמת לה בהתאם לאותם כללים, והמונעים מן המוביל לעשות כן בעצמו.נ 6.

האם יש לייחס את מלוא האחריות למוביל או שמא נושאת חברת הבידוק או הרשות בחלק ממנה? נראה שהפרשנות הנכונה של סעיף 18 לאמנה היא, כי המוביל וכל הבא מכוחו חד הם, שכן מטרת האמנה בסעיפים אלה היא ייחוד העילה מחד,ופישוט ההליכים לפיצוי מאידך.

לפיכך, האחריות לפצוי לפי האמנה מוטלת במלואה על המוביל, ולא על גוף אחר, לא חברת הבידוק ולא הרשות.

(ראה בר"ע 8927/94 וכן בר"ע 11372/95 הנ"ל, שם החליט בית המשפט, כי מלבד פיצוי ישיר על אבדן המזוודה ובשעור הקבוע לעיל, אין בסמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי מכח עילה אחרת).

...

כמו כן, אין להיתעלם מן העובדה כי כבודת התובעים הושבה להם בסופו של דבר ולא אבדה כליל.

סוף דבר 11.

לאור כל האמור אני קובעת כדלקמן: (א)התביעה כנגד חברת הבידוק, הנתבעת מס' 1, תדחה ללא צו להוצאות.