בטלות נישואין בהיתר גרושה לכהן שניתן שלא כדין

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1376874/1 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בירנבאום - אב"ד, הרב אריה אוריאל, הרב נפתלי הייזלר המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ישראל ענדען) המבקש: פלוני הנידון: דחיית בקשת היתר נישואין לכהן וגרושה בטענת ביטול קידושיה הראשונים פסק דין

וכי יצרף עצמו ח"ו לעד פסול?! הרב אישר בחתימתו על תעודת הנישואין כי הצדדים נישאו כדמו"י. חזקה שלא בירך ברכה לבטלה, (ולמעשה 9 ברכות), בנישואין פסולים ח"ו. גם אם לא היה שב בתשובה במועד החתונה, עדיין לא ניתן לבטל את נשואי האשה וכפי שיבואר.

גם מדברי הרב בעל אגרות משה (אבן העזר חלק א' סימן עו) עולה כדברי החתם סופר: "בדבר האישה שניסת לאחד אצל רעפארם ראבאי וכל האנשים שהיו בעת הנישואין היו כולם רשעים ומופקרים לחלל שבת ולעבור על כל מצות התורה והסעודה היתה מבשר נבלות וטרפות וכולן אכלו, ועתה אחרי עבור איזה זמן הלך הבעל ממנה וא"א להשיג ממנו גט פטורין, אם יש להתירה לעלמא משום שלא היו הקידושין כדין התורה.

...

כתב רבינו ירוחם נתיב כב חלק ב': "המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין אפילו שניהם מודים. כתב רי"ף והרמב"ם והרמ"ה. והתוספות כתבו דחוששין לקדושיו. וראשון נראה עיקר". ובשו"ת זכרון יהודה לרבי יהודה בן הרא"ש סימן פב: "עושין ונוהגין כמו רבנו משה מקוצי כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים וכל ישראל שותין מימיו. וגם הר' יעקב בנו של רבנו הגדול הרא"ש ז"ל הסכים לבעל סמ"ג לזה שהמקדש בעד א' חוששין לקדושין ... באיסורא דאורייתא יש לנו להחמיר וצריכא גט וכן אנו מורים בכאן שבעד א' צריכה גט." וכתב פני יהושע שכן נראה מדעת מהרי"ק שורש קא, שהקל במקדש בפני עד אחד רק ב"קידושי סבלונות", ולא בקידושין גמורים.

ובשדי חמד(חלק דברי חכמים סימן עד), לאחר שערך דברי הפוסקים מערכה לקראת מערכה, העלה למסקנה: "נלע"ד דאין מקום להקל בעדות קידושין לא ע"פ סברת רבינו ישעיה מיטראני ולא ע"פ סברת הג' שב יעקב ולא ע"פ סברת הג' נתיבות המשפט ולא ע"פ סברת הג' קצות החשן דאין סברת כל אחד מהם מוסכמת לדינא ויתכן דנוכל לעשות סברתם סניף להקל. אבל להחמיר נראה דיש לחוש לסברת רבינו ישעיה מיטראני דבקידושין וגטין לא אמרינן בטלה כל העדות ולפי דברי הרב כסא דהרסנא אפשר שזהו סברת רבני שפירא ולפי דברי הרב פ"ת אפשר שכן דעת הריב"ש ונלוו בסברא זו ( לחלק בין שאר דברים לגטין וקידושין)הגאונים שב יעקב ונתיבות המשפט וקצות החשן אף דלא ראי זה כראי זה וחלוקים בטעמם מכל מקום הצד השוה שבהם דבקידושין וגטין אמרינן תתקיים העדות בשאר". ובשו"ת הגאון רבי עקיבא איגר (סימן צד) הביא דברי הבית שמואל, וכתב דלכאורה סברה עצומה היא, דבכהאי גוונא הוי כמודים שנתקדשה בפני עדים כשרים, שאף שאין הבית דין יכול לפסוק על פי עדותם, מכל מקום הוי רק כמו עדים פסולים שמעידים שנתקדשה בפני עדים כשרים והלכו למדינת הים.

בעיניין האחרון טוען החייב כי הגרושה פעלה שלא כדין בכך שפתחה נגדו תיק הוצל"פ על-אף שהמזונות שולמו לה על-ידי המל"ל, תוך שהוא מעלה טענות לחיובי יתר וכפל בהקשר זה. תמצית טענות הצדדים: לטענת החייב, עניינו בא בגדר המקרים בהם הוכרו בפסיקה כמצדיקים להחיל הפטר על חוב מזונות, מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט בעיניין זה לפי סעיף 69(א)((3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980.

נתון נוסף שיש להביאו בחשבון הוא כי החייב מטופל כיום בשני ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו, והכנסותיו השוטפות משמשות בין היתר עבורם ולהבטחת רווחתם.

לצד האמור, לא ניתן להיתעלם מכך שהחייב באופן עיקבי ומשך שנים ארוכות ביותר, ועד לפני שנים ספורות (ביחס לביתו מהנישואין השניים – אשר הגיעה לגיל בגירות בשנת 2018), נימנע מלשלם מזונות לילדיו, תוך הטלת החבות הלכה למעשה על הקופה הציבורית.

לכך מצטרפת העובדה כי קיימת עמימות לא מבוטלת ביחס להכנסות משק הבית המשותף, כאשר אין חולק – אף לשיטת החייב – כי בפועל הוא מתגורר יחד עם גרושתו ושני ילדיהם הקטינים.

...

סוף דבר: הבקשה להחלת ההפטר על חוב המזונות של החייב כלפי המל"ל מתקבלת חלקית, בהתאם למפורט לעיל.

בהתאמה, אני מורה על הפטר החייב מחוב המזונות מושא תיק הוצל"פ 03-00670-98-9, ועל סגירת התיק האמור.

הבקשה להחלת ההפטר על חוב המזונות כלפי הגרושה נדחית, תוך שמירת זכותו של החייב להעלות טענותיו ביחס לחוב לגופו/שיעורו, במסגרת בקשות מתאימות בהוצאה לפועל/הליך מתאים.

ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 8.3.2022 בתיק הוצאה לפועל מס' 500638-11-17, שדחתה את בקשת המערער לעיכוב הליכי כנוס נכסים על זכויותיו בנכס מסחרי, שננקטו לצורך גביית חובו כלפי המשיבה 2 בסך העולה על 1,060,000 ש"ח. המערער (להלן בשם בדוי 'דוד'), נשוי ואב לשלושה ילדים, והמשיבה 2 (להלן בשם בדוי 'שרי'), גרושה ואם לשלושה ילדים בגירים מנישואיה הראשונים, ניהלו במשך מספר שנים קשר זוגי, תוך שדוד מתגורר עם אישתו החוקית, וכתוצאה ממנו נולד להם בן משותף, בן כשש שנים (להלן 'הקטין').

בגדרי הליך זה התקבלה ביום 7.7.2019 בקשת שרי לחיוב דוד בערובה להבטחת הוצאותיה, ונקבע שעל דוד להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בשיעור של 30,000 ש"ח, זאת מהנימוקים המפורטים בפיסקה 8 לעיל, אך בהיתחשב שדין תביעה להפחתת מזונות אינו כדין תביעה לתשלום פיצוי.

כחודש לאחר הגשת התביעה לביטול פסקי הדין, דוד הגיש בקשה למתן צו מניעה שיאסור על שרי ועל בא כוחה ככונס נכסים, לנקוט בהליכים לגביית החוב בכלל תיקי ההוצאה לפועל שהיא מנהלת נגדו, לרבות בתיק ההוצאה לפועל שניפתח לגביית חובו כלפיה על פי פסק הדין מיום 18.9.2017 וסכום החוב בו עולה על 1,063,000 ש"ח – וזאת חרף פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי אך חודשיים קודם לכן (כמפורט בפיסקה 13 לעיל).

באשר לסכויי ההליך – אחת מהטענות המרכזיות של המבקש בתביעתו היא כי המשיבה הפרה הפרה יסודית את ההסכם משלא קיימה את הוראת סעיף 25.2 להסכם שאסר עליה להציג את ההסכם ו/או לגלות אודות קיומו: "הצדדים מתחייבים שלא למסור כל פרט המופיע בהסכם זה לכל גורם שהוא, כמו"כ מתחייבים הצדדים שלא לספר אודות קיומו של הסכם זה". ביהמ"ש קמא הביע בהחלטתו את היתרשמותו כי מהמסמכים שצורפו לבקשה "לא ניתן לקבל את טענת המבקש שהמסקנה המתחייבת מהם היא שהמשיבה הפרה את החיסיון" ונימק זאת בכך ש"המסמכים אליהם הפנה המבקש אינם מלמדים שהמשיבה הפרה את חובת הסודות עוד בטרם אישור ההסכם, אלא שהמשיבה אישרה שפנתה לעו"ד נטר והודיעה אותו שהגיע להסכם עם המבקש (אך לא מעבר לכך), זאת על מנת שעו"ד נטר לא יגיע לשני הדיונים שהיו קבועים כאמור למחרת היום.

...

באשר לסיכויי ההליך – אחת מהטענות המרכזיות של המבקש בתביעתו היא כי המשיבה הפרה הפרה יסודית את ההסכם משלא קיימה את הוראת סעיף 25.2 להסכם שאסר עליה להציג את ההסכם ו/או לגלות אודות קיומו: "הצדדים מתחייבים שלא למסור כל פרט המופיע בהסכם זה לכל גורם שהוא, כמו"כ מתחייבים הצדדים שלא לספר אודות קיומו של הסכם זה". ביהמ"ש קמא הביע בהחלטתו את התרשמותו כי מהמסמכים שצורפו לבקשה "לא ניתן לקבל את טענת המבקש שהמסקנה המתחייבת מהם היא שהמשיבה הפרה את החיסיון" ונימק זאת בכך ש"המסמכים אליהם הפנה המבקש אינם מלמדים שהמשיבה הפרה את חובת הסודיות עוד בטרם אישור ההסכם, אלא שהמשיבה אישרה שפנתה לעו"ד נטר והודיעה אותו שהגיע להסכם עם המבקש (אך לא מעבר לכך), זאת על מנת שעו"ד נטר לא יגיע לשני הדיונים שהיו קבועים כאמור למחרת היום.

בפתח פרק "דיון והכרעה" נפסק כך: "אני סבור כי יש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי בלבד, כך שהצו הזמני שניתן על-ידי ביום 16.2.21 להשהיית הליך כינוס הנכסים בקשר לנכס המסחרי בבעלות המבקש יהפוך להיות קבוע עד להכרעה בתביעה המתנהלת בביהמ"ש קמא (ובהתאם לתוצאתה) וזאת בכפוף לכך שהמבקש יעמיד בטוחה חלופית: הפקדה כספית על סך 150,000 ש"ח בין במזומן בין בערבות בנקאית שתופקד בקופת בית המשפט קמא בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי זו". בפרק "סוף דבר", נכתב כך: "הצו הזמני שניתן על-ידי ביום 16.2.21 להשהיית הליך כינוס הנכסים בקשר לנכס המסחרי בבעלות המבקש יהפוך להיות קבוע עד להכרעה בתביעה המתנהלת בביהמ"ש קמא (ובהתאם לתוצאתה) וזאת בכפוף לכך שהמבקש יעמיד בטוחה חלופית: הפקדה כספית על סך 150,000 ש"ח בין במזומן בין בערבות בנקאית שתופקד בקופת בית המשפט קמא בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי זו. ככל שתביעת המבקש בביהמ"ש קמא תידחה ובמועד מתן פסה"ד חובו בתיקי ההוצל"פ שפתחה נגדו המשיבה ושהוא עותר לביטולם יעמוד על מעל סכום זה (150,000 ש"ח) הסכום יועבר לידי המשיבה על חשבון חוב המבקש כלפיה (ותבוצע הפחתת חוב בהתאם בלשכת ההוצל"פ). ככל שסכום החוב בתיקי ההוצל"פ יהיה פחות מסכום זה (150,000 ש"ח) תוחזר יתרת הסכום (שמעבר לחוב בהוצל"פ) לידי המבקש". 34.4 ביום 18.10.2021 התביעה לביטול פסקי הדין נמחקה משום שדוד לא הפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של שרי על אף שהמועד להפקדתה הוארך ארבע פעמים.

המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שדין הערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 8.3.2022 להידחות אף ללא צורך בתשובה, בהתאם להוראות תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: 35.1 הלכה למעשה ערעורו של דוד מכוון ביחס להחלטת כב' הרשמת מיום 19.10.2021 לחדש את הליכי הכינוס נוכח מחיקת התביעה לביטול פסקי הדין.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

כן נקבע כי פסק דיני יבוטל והתיק יוחזר לבית משפט זה, לבירור הסוגיות העומדות על הפרק לגופן, וכך גם בעילות התרמית והתעשרות שלא כדין, ובכלל זה טענת ההתיישנות אשר נמנעתי מלהכריע בה במסגרת פסק הדין שניתן, נוכח קביעתי בדבר מחיקת התובענה.

לטענתו מדינה ידעה כל הזמן שהוא נותן מימון לנתן, שכן הבנקים סרבו לתת לו מימון (עמ' 13 לפרו' יום 28.3.22 שו' 24-25); לטענתו היה בביתם של נתן ומדינה הרבה פעמים ונתן לו שיקים (עמ' 14 לפרו' שו' 2); לטענתו מדינה נהנתה מהכסף של התובעים, למרות שלה אישית לא העביר כספים כלשהם (עמ' 16 לפרו' שו' 18-30; חדד אישר שמדינה לא חתמה לו על כל מיסמך, אך היא ידעה הכל (עמ' 17 לפרו' שו' 26-28); לטענתו של חדד, את ההלוואות נתן לא רק לנתן אלא גם למשפחתו, שנהנו מהם (עמ' 47-48 לפרו'); בחינת העדויות והתרשמותי מהעדים, גרמו לי לתת אמון בגירסתה של מדינה, שלא רק שלא ידעה על הלוואות נשואות התובענה בכל תקופת נישואיה לנתן ועד לנקיטת הליכי גביה על ידי התובעים נגד נתן בשנת 2011 (שנה בה גם ניפתח תיק הפש"ר), אלא גם לא הכירה את חדד כלל עד אז. עדותה בנידון של מדינה היתה אמיתית בעיניי ומהימנה, ונתמכה ברורות בעדותו של נתן, בדבר אי הכרותה את חדד עד לפתיחת הליכי גביה נגדו על ידי התובעים.

כן נרשם בסעיף 6.4 להסכם ארז כי: "היתרה לאחר תשלום כל המיסים, החובות וההיטלים הרובצים על הנכס, כולל התשלומים המתחייבים מעיסקת מקרקעין זו (היטל השבחה, מס שבח מקרקעין), תשלם הקונה לידי גרושתו של המוכר הגב' מדינה פיקהולץ – סכום של 2,350,000 ₪". יצוין כי הסכם ארז נחתם על ידי נתן במהלך הליך פשיטת הרגל, לאחר שהוכרז כפושט רגל, וללא אישור של בית משפט של פש"ר ו/או ידיעת הנאמנת שם. מדינה נישאלה על עסקת מכר זאת בחקירתה הנגדית וציינה כי לא ידעה עליה בזמן אמת, לא היתה שותפה לה, היא אינה חתומה על ההסכם.

...

סוף דבר עילות התביעה של התובעים מכוח טענות הכוונה הקונקרטית לשיתוף בחובות ו/או בנכסים ספציפיים דינן להידחות מטעמי התיישנות.

דינן של עילות אלה להידחות אף לגופן, בהעדר הוכחת כוונה קונקרטית מפורשת או משתמעת לשיתוף בחובות כאמור, מצידה של מדינה לחובותיו של נתן כלפי התובעים.

עילות התביעה האחרות של התובעים, שהן עשיית עושר ועוולת התרמית, דינן להידחות לגופן, כמפורט בהרחבה לעיל.

הוצג הסכם ממון שקיבל אישור בית המשפט, בטרם גירות האשה, עיקריו: אין איחוד רכושי, כל אחד בעלים על רכוש הרשום על שמו, הכנסות האשה שייכות לה בלבד, כנ"ל הכנסות הבעל, במקרה פירוד יפצה הבעל (הנשוי לאשה באופן אזרחי) על כל שנת נישואין בסך 50,000 ש"ח. לאשה מגיעה כתובתה בשל בגידות הנתבע בה עם שתי נשים, בשל יחסו המשפיל, אלימות פיסית, כלכלית ומילולית, טרם גירותה היה נוטש אותה מפעם לפעם.

מפייסבוק, אינסטגראם, ווטספ של ק' ודברים שהיא אמרה לי. מה היא הראית לך ואמרה לך. זה לא היה קשור אליהם, יש לי משהו עם גרושתי שהיה קשור אליה, היא אמרה לי הכול, יש לי צילומים שהיא מדברת תוך כדי שאני מצלם והיא מאשרת הכול.

סיכום: יוזמת הגירושין היתה של הבעל, הן בתביעה בביה"ד והן ברמזים שנתן לאשה שהוא עתיד להודיע לה הודעת פירוד כמוסכם בהסכם הממון, דבר שהלהיט את האוירה בבית עד כדי משבר שגרם לאשה להגיש בקשה צו הגנה, שהיתקבל למחצה ע"י השופטת במתן צו מניעת הטרדה מאיימת, כמו כן האשה הגישה בבית המשפט תביעה לביטול הסכם ממון, שכן הוא היה העילה לאוירה המתוחה בבית, שעה שהבעל נפנף בהסכם תדיר להוכיח לאשה את ארעיותה ובתביעתה היא ניסתה למצב את מעמדה הקבוע כדי לחזק את הנישואין ולא לערער אותם כטענת הבעל.

"את השאלה העקרונית של כפל זכויות, זכות הלכתית וזכות חוקית, כבר עורר בזמנו הגרי"א הרצוג ז"ל ביחס לזכויות מזונות האלמנה הנובעות מתוך שטר הכתובה. הגרי"א הרצוג ז"ל דן בשאלה האם זכות זו של מזונות אלמנה מהעזבון עפ"י ההלכה שרירות וקיימות גם בנסיבות שהאלמנה כבר מימשה את זכותה החוקית לירושת הבעל, שהיא כידוע זכות הנובעת מהחוק בלבד. (פסיקת ירושת האשה במסגרת בית הדין בתקופה שבה הגרי"א הרצוג ז"ל כיהן כנשיא בית הדין הגדול, זכתה להתייחסות רבה בספר "תחוקה לישראל עפ"י התורה" חלק שני, עיין הקדמה עמ' טז, ועוד, ואין כאן מקומו להאריך.

סברא היא שאדם מתחייב לאישתו חיוב ואח"כ כתובה אין בהם כפל חיוב, שכן הסוגיא במסכת בב"ב עוסקת בחיוב כתובה שלאחריה אדם מתחייב סכום נוסף, ומסתמא כוונתו לפרוע את הכתובה המוטלת עליו ולא להעניק מתנה נוספת, אך בנד"ד שההתחייבות היתה קודם הכתובה, אין אומרים שבכתובה רצה לפרוע לה חוב קודם, שכן חשיבות הכתובה אינה בבחינת פרעון עבור חוב אחר.

ועיין בשו"ע אבן העזר הילכות כתובות סימן פ' סעיף יח בדין מי שמחלה על מזונותיה: "מי שהתנה עם אישתו שלא יתחייב במזונותיה וכן היא לא תתחייב לו במעשה ידיה, אם אחר כך רצה ונתחייב הוא לתת לה (במתנה) מזונותיה, אין מעשה ידיה שלו. הגה: אשה ששתקה ולא תבעה מזונות ולא מעה כסף, מן הסתם מעשה ידיה עם המותר שלה, ולא אמרינן שמחלה מעשה ידיה (הר"ן); אבל מה שאינו מספיק לה, אין הבעל צריך לשלם לה, דודאי מחלה". ומקור דברים אלו בשו"ת הריב"ש סימן תפ: "ולענין הספק השני אם מעשה ידיה ליתומים כיון שנזונת מנכסיהם, נראה ג"כ שהדין עם האלמנה, דכיון שאוכלת מכח מתנת בעלה ולא בתקנת חכמים הינה אין מעשה ידיה ליתומים, שהרי מעשה ידיה משום מזונות, ומזונות עיקר ומעשה ידיה משום איבה, כדאיתא בפרק אף על פי (נ"ח:) דמשום האי טעמא אמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונת ואיני עושה, וקיי"ל כוותיה כדאפסיק הלכתא בהדיא בפ' שני דייני גזרות (ק"ז:), וכיון דמזוני עיקר, כל שנסתלקה תקנת מזונות נסתלקה תקנת מעשה ידיה, ואם בשביל מתנת בעלה אינה חייבת להן במעשה ידיה, שהרי אפילו לבעלה לא היתה חייבת בענין זה. הגע עצמך, האיש שהתנה עם אישתו שלא יתחייב במזונותיה וכן היא לא תתחייב לו במעשה ידיה, אם אחר כן רצה הוא לתת לה במתנה ונתחייב לה הוא במזונותיה, הנאמר שנתחייב היא ג"כ לו במעשה ידיה, הא ודאי לא, שהרי אינה אוכלת בתקנת חכמים אלא מן הדין מכח המתנה, ובהא ליכא למימר מעשה ידיה שלו משום איבה, דליתיה להאי טעמא אלא כשאוכלת מן התקנה ולא מן הדין, אבל כשאוכלת מן הדין שרצה ליתן לה במתנה, ליכא למימר בה משום איבה, וליכא תקנה בהא מלתא כלל, אלא הרי היא בזה כאשה אחרת דעלמא, וכמו הפוסק עם אישתו לזון את בתה חמש שנים, שאין מעשי ידי הבת שלו, כדאמרינן התם במתני' בפרק הנושא (ק"א:) נשאת יתר עליו הבעל שהוא חייב במזונותיה והם נותנין לה דמי מזונות, ובוודאי כיון שנשאת והבעל חייב במזונותיה מעשה ידיה לבעל, ואעפ"כ הם מעלין לה מזונות, וכן מפורש בתוספתא (כתובות פ"י ה"ג) כתב לזון בן אישתו ובת אישתו, לא יאמר להן צאו ועשו מלאכה ואני זן אתכם, אלא הם יושבין והוא מעלה להן מזונות, בנידון זה ג"כ כיון שאוכלת מכח המתנה ולא בתנאי ב"ד מעשה ידיה שלה. זהו מה שנ"ל בזה, ואתה תבחר ולא אני, ושבת וראית בין טעם בריא ובין טעם רזה, כי איש חכם אתה עדיף מנביא וחוזה, עוקר הרים וטוחנן זה בזה, על יושר לבך אמריך ודבריך במשפט תכלכל, ואם יש במה שכתבתי סברא אולי נטתה מדרך השכל, בחרוצות שכלך תדוקנה ותדושנה אדוש, ואת אשר תבחר בו הוא הקדוש. נאום דורש שלומך וטובתך לעולם, אם תדרשנו ימצא לך, סתר פנים לא ישים, ואין כל דבר נעלם, נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה". ואע"פ שבשעה שנכתב הסכם הממון, לא היה שייך ע"פ ההלכה לא מעשה ידיים ולא מזונות, מיהו כיוון שהסכימו על כך והמשיכו בזה בפועל אחר הנישואין כדמו"י שמעשה ידיה נשארים אצלה ומעשי ידיו שלו, ואין לאשה חלק ונחלה בהם לכל זכות שהיא, ואף הבעל אמיד ביותר, ומשעה שסמך ידיו על ההסכם שאין לאשה כל חלק ונחלה בזכויותיו, ללא ספק סבר ונתן לה בתורת מזונותיה, והוי ממש כדין המוזכר בשו"ע שיש הסכם בין הצדדים, ואע"פ שפרנס אותה ונתן לה גם משלו וזכות שימוש בכרטיס האשראי הרשום על שמו, הרי יש בכך מתנה, ומעשי ידיה נותרים שלה, שהרי הם ניתנו לה בתורת מזונות.

...

החלטנו שהיא יוצאת ללמוד וחוזרת כל ערב, אחרי זה היא אמרה שהיא רוצה לישון בת"א אצל אחותה, אחר כך שאני לא יודע איפה היא ישנה, היא רצתה לצאת עם חברה שלה 5 פעמים בשנה לסקי בחו"ל. אחרי זה שהיא הסכימה לא להקליט ישבנו לדבר, ואז ראיתי שהיא מקליטה אותי, אמרתי לה שהיא מקליטה אותי היא לקחה את הטלפון וברחה.

) בספר פסקים וכתבים להגרי"א הרצוג חלק ז' אה"ע סי' צט כתב כדלהלן: "ובאמת הלא זו שאלה כללית הקיימת מאותם הימים שהחוק נותן לאלמנה חלק שליש בנכסים, ושום אדם לא חקר ולא דרש ולא ערער בה. והנה נפסק בש"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ו' מתשובת הריב"ש (סימן ת"פ) שאם ציווה בפירוש שתהא ניזונת מנכסיו לא הפסידה כשתובעת כתובתה שזהו המובן של הצוואה שתיזון שלא מתנאי בי"ד ואין ההגבלות של תנאי הבי"ד נוהגות בה. ואפשר לומר שגם זה כך שמובטח לה חלק בירושה שלא בתנאי בי"ד אלא בחוק הממשלה, ואע"פ כן הוא כותב לה בכתובתה תנאי בי"ד שתיזון מנכסיו, הרי זו תוספת על המובטח לה מהממשלה. או שנאמר שנכתב עפ"י התורה בסיכוי שלא תבקש לירש שלא כדין תורה ורק על מנת כך, אך באמת לעניין מזונות אעפ"י שלא כתב כמו שכתב, וצריך לומר שזהו כעין תנאי כדי שלא תקבל מהממשלה, ודבר זה צ"ע". הרי שהגרי"א הרצוג ז"ל הציג בפנינו את השאלה העקרונית, האם מאחר שהבעל יודע את הוראות החוק, ולמרות זאת מצא לנכון להתחייב בהתחייבויות המעוגנות בהלכה, משמע שאלו שתי התחייבויות נפרדות ויש לממש את שתיהן ואין זיקה בין אחת לשנייה, או שמא מלכתחילה לא התחייב על דעת כן שבסופו של דבר אשתו תזכה בכפל זכויות, זכות הלכתית וזכות חוקית.

סיכומו של דבר בנסיבות בהן עם הגירושין הבעל אמור להיות מחויב בתשלום שני סכומים גבוהים – הסכום הנקוב בשטר הכתובה בצירוף הסכום כתוצאה מאיזון המשאבים עפ"י חוק שמחויב הבעל להעביר מזכויות הממון שצבר – קיימת אומדנא מוכחת שמלכתחילה לא התחייב את שתי ההתחייבויות יחד, מאחר שמימוש שתיהן ירע את מצבו הכלכלי באופן קיצוני, בה בשעה שאצל אשתו המצב הוא להיפך.