נקבע, כי על רקע זה, "אין מניעה כי הנידון ימשיך לנהל את הפעילות העסקית של החברה מחו"ל, במקביל לפועלה של שותפתו בארץ". סיכומו של דבר, נקבע כי "בקשתו של הנידון מסורבת".
המערער טען בבית הדין, כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, ובנגוד לפסק הדין בעירעור הראשון.
בית הדין דחה טענה זו. נקבע, כי "סרוב כניסה או סרוב מתן אשרה במסגרת הנוהל מהוה, הלכה למעשה, ביטול הזכאות לקבלת אשרות בהתאם לנוהל". צוין עוד, כי בהחלטה נאמר כי היא ניתנה על פי פסק הדין בעירעור הראשון.
...
נקבע, כי על רקע זה, "אין מניעה כי הנדון ימשיך לנהל את הפעילות העסקית של החברה מחו"ל, במקביל לפועלה של שותפתו בארץ". סיכומו של דבר, נקבע כי "בקשתו של הנדון מסורבת".
המערער טען בבית הדין, כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, ובניגוד לפסק הדין בערעור הראשון.
לא שוכנעתי, כי מן החובה לפעול באופן מידתי נגזרת המסקנה כי חובה על המשיב להיענות להצעה זו. עיקר הטענה לפגיעה במערער נעוצה בעסקיו בישראל.
במצב זה, לא שוכנעתי כי דחיית בקשתו החלופית של המערער, בה עתר לקבלת אשרה כללית באופייה, חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, באופן העשוי להצדיק התערבות חריגה בשיקול הדעת הרחב הנתון למשיב לעניין זה.
בה בעת, מן האמור לעיל עולה כי למשיב נתונה הסמכות להתיר את כניסתו של המערער לישראל בהתאם לנוהל, גם למטרת עסקים.
בכפוף להערה אחרונה זו, ועל יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
