בחירת קרן פנסיה ללא ביטוח נכות

וכפי שנכתב בבגץ 2360/19 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' היועץ המשפטי לממשלה (2020): "חוק הפיקוח וצו ההרחבה קובעים זכות לעובד וחופש בחירה מלא שלו לבחור את סוג המוצר הפנסיוני בו יופקדו הכספים עבורו, וכנגדם הוטלה חובה על המעביד לכבד את בחירתו של העובד. לעובד יש זכות כאמור לבחור בקרן פנסיה מקיפה הכוללת גם ביטוח נכות ושאירים, ואם בחר בכך, מחובתו של המעביד לבטחו בהתאם, אך בכך אין כדי לשלול את זכותו של העובד להחליט ולהעדיף מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח כאמור.

...

התביעה שכנגד לטעמנו, היות שפדיון הקופות במהלך השנים בוצע בהסכמת הנתבעת אין מקום לטענותיה באשר להפרשים כלשהם שנוצרו או להשבת סכומים שנפדו במהלך השנים.

לאור האמור לעיל נדחית תביעת הנתבעת.

סוף דבר: התביעה נדחית במלואה כמו גם התביעה שכנגד.

בצו ההרחבה נקבע כי בהיעדר קבלת הודעה מהעובד, חייב המעסיק לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה חדשה, אולם אין בכך בכדי להגביל את העובד ולפגוע בזכותו לבחור או לעבור לקופת גמל אחרת לרבות קופת ביטוח מנהלים, בשים לב להוראות סעיף 13(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, המאפשר להכיר בקופת ביטוח כקופת גמל לקיצבה.

סוכן הביטוח הבהיר בעדותו כי הוא פעל על דעת עצמו תוך שקבל החלטה לבד שלא לקנות עבור התובעת אובדן כושר עבודה, מבלי שהבהיר לה את משמעות הדבר: "ת. כן. אני רוצה להסביר משהו לבית המשפט, גם קודם שהוא אמר שזה היתה החלטה שלי למלא טופס מגדלור ולא פנסיה בשני המקרים, אובדן כושר העבודה או פנסיית הנכות בקרן הפנסיה עולות כסף. זה צריך לשלם את זה בכסף. אין מתנות חינם בביטוח, כשהתחיל החוק ההפרשה היתה כל כך קטנה היא הסתכמה ב- 2.5% כללי שזה התפצל ל- 0.83% עובד ו- 0.833% למעביד ועוד 0.833% למעביד, פעם לפיצוים ופעם לתגמולים, זאת אומרת שנשאר לנו 1.66 אחוז שאם מחליטים אפשר לקנות עם זה אובדן כושר עבודה ברמות האלה זה לא מספיק לכלום, צד שני, זה נגרע מתוכנית הפנסיה מהצבירה, כי זה עולה כסף. אז אני החלטתי שאני לא עושה פה אובדן כושר עבודה כי א' זה נגרע מהפנסיה וב' זה לא מספיק לכלום, כשאני פגשתי עם נציגי החברה אמרתי שלהפרשה כל כך נמוכה אין אלמנט בטוחי". (ר' פרוטוקול מיום 27/1/15, עמ' 18, ש' 4-12).

...

סוכן הביטוח הבהיר בעדותו כי הוא פעל על דעת עצמו תוך שקיבל החלטה לבד שלא לקנות עבור התובעת אובדן כושר עבודה, מבלי שהבהיר לה את משמעות הדבר: "ת. כן. אני רוצה להסביר משהו לבית המשפט, גם קודם שהוא אמר שזה היתה החלטה שלי למלא טופס מגדלור ולא פנסיה בשני המקרים, אובדן כושר העבודה או פנסיית הנכות בקרן הפנסיה עולות כסף. זה צריך לשלם את זה בכסף. אין מתנות חינם בביטוח, כשהתחיל החוק ההפרשה היתה כל כך קטנה היא הסתכמה ב- 2.5% כללי שזה התפצל ל- 0.83% עובד ו- 0.833% למעביד ועוד 0.833% למעביד, פעם לפיצוים ופעם לתגמולים, זאת אומרת שנשאר לנו 1.66 אחוז שאם מחליטים אפשר לקנות עם זה אובדן כושר עבודה ברמות האלה זה לא מספיק לכלום, צד שני, זה נגרע מתוכנית הפנסיה מהצבירה, כי זה עולה כסף. אז אני החלטתי שאני לא עושה פה אובדן כושר עבודה כי א' זה נגרע מהפנסיה וב' זה לא מספיק לכלום, כשאני פגשתי עם נציגי החברה אמרתי שלהפרשה כל כך נמוכה אין אלמנט ביטוחי". (ר' פרוטוקול מיום 27/1/15, עמ' 18, ש' 4-12).

אנו סבורים כי היתה מוטלת חובה על התובעת לקיים בירור בנוגע לפוליסה עליה חתמה ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

נוכח כל המקובץ לעיל, אין בידינו כי אם לדחות את התביעה.

לעובד יש זכות כאמור לבחור בקרן פנסיה מקיפה הכוללת גם ביטוח נכות ושאירים, ואם בחר בכך, מחובתו של המעביד לבטחו בהתאם, אך בכך אין כדי לשלול את זכותו של העובד להחליט ולהעדיף מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח כאמור.

...

סוף דבר התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי הנתבעים או מי מהם הפרו חובה כלשהי כלפיה.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בשים לב לכל האמור, אנו קובעים כי התובעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

דרגת אי כושר העבודה ואחוזי הנכות שאושרו למערער היא כדלקמן (הנתונים לא נילקחו מההחלטה מיום 26.6.2020 לגבי התשתית העובדתית, אלא לפי המסמכים שהוצגו לאחר מכן ולפי הסכמת הצדדים): מועדים דרגת אי כושר עבודה נכות רפואית 1.3.16 – 30.6.16 65% (זמני) 62% (זמני) 1.7.16 – 31.12.17 100% (זמני) 68% (זמני) 1.1.18 – 23.11.18 100% (זמני) 68% (זמני) 24.11.18 – 23.1.19 100% (זמני) 100% (זמני) 24.1.19 – 28.2.19 100% (זמני) 68% (זמני) 1.3.19 – 30.6.19 100% (יציבה) 65% (זמני) 1.7.19 ואילך 100% (לצמיתות) 68% (קבועה) המערער מבוטח במגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ (להלן – קרן הפנסיה מגדל).

הבחירה של בית הדין האיזורי להפנות לעניין מילוא היא שגויה, שכן אמנם שם נפסק שתשלום התקבולים המתקבלים מביטוח פרטי בגין אובדן כושר עבודה נופלים בגדרי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה, אולם פסק הדין לא דן בשאלה האם התשלום האמור מהוה הכנסה מעבודה לפי סעיף 202 לחוק הביטוח הלאומי.

...

בית הדין האזורי ניתח נכונה את הוראות חוק הביטוח הלאומי ואת פקודת מס הכנסה, ועל פי פסיקתו של בית הדין הארצי הגיע למסקנה המשפטית הנכונה ואין לנו אלא לאשר אותה.

יחד עם זאת, כיוון שטענה זו לא הועלתה בבית הדין האזורי, לא מצאנו כי יש מקום לבטל את החלטת המוסד בשלב זה של ההליך.

סוף דבר - הערעור נדחה.

במוקד העירעור בבית הדין הארצי לעבודה עמדה השאלה, האם רשאי עובד לבחור מוצר פנסיוני שאינו קרן פנסיה מקיפה, הכוללת גם ביטוח נכות (אובדן כושר עבודה) וביטוח שאירים, והאם מוטלת חובה על מעסיק לבטח את עובדו בקרן פנסיה מקיפה אף אם העובד בוחר להיות מבוטח במכשיר פנסיוני אחר שאינו כולל את הביטוחים המשלימים האמורים.

...

אנו סבורים כי על הצדדים לשקול לכלול הוראה בהסכם המתגבש שבה כל עובד הוראה חדש אשר יקלט למערכת החינוך יצורף לקרן השתלמות.

סוף דבר זכות עובד הוראה להצטרף לקרן השתלמות היא זכות אשר המעסיק מחויב להציע לתתה אך אין העובד מחויב לקבלה.

אשר על כן, בקשת הצד נדחית, בכפוף להערותינו בסעיפים 197-201 לעיל.