בחירת מהנדס עיריית נצרת: תביעה נגד חברי מועצה ומדינה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 36208-04-17 גבארין נ' עריית נצרת ואח' לפני כבוד השופט יונתן אברהם העותר אחמד גבארין ת.ז. 059879122 נ ג ד המשיבים .1 עריית נצרת .2 מליאת מועצת העיר נצרת (מורכבת ממשיבים 3-21) .3 עלי סלאם - ראש העיר ת.ז. 050991827 .4 מוחמד עואיסי ת.ז. 058155607 .5 רון מזאוי ת.ז. 040082687 .6 ראיק מרואת ת.ז. 036708178 .7 רות נסאר ת.ז. 059431288 .8 סמיר סעדי ת.ז. 021827001 .9 סאמיה אבו אלרוב ת.ז. 54833298 .10 מוסעב דכאן ת.ז. 053016754 .11 מוסטפא אסתיתי ת.ז. 65950165 .12 רנא זהר ת.ז. 029831799 .13 מרואן סעדי ת.ז. 058602517 .14 שריף זועבי ת.ז. 026256321 .15 סעיד חמדאן ת.ז. 58568643 .16 אוסאמה כראם ת.ז. 055760003 .17 עזמי חכים ת.ז. 056851066 .18 סלים סלימאן ת.ז. 05695606 .19 המאם אבו אחמד ת.ז. 058513086 .20 יוסף עיאד ת.ז. 057040297 .21 אשרף מחרום ת.ז. 039543038 .22 מדינת ישראל - משרד הפנים עתירה כנגד החלטת מליאת מועצת העיר נצרת מיום 12/04/17, בה לא אושר מינויו של העותר כמהנדס העיר נצרת. פסק דין

הסמכות העניינית ב"כ משרד הפנים וכן חברי האופוזיציה מסתמכים על האמור בבג"צ 6163/92 בעיניין יואל אייזנברג נגד שר הבינוי והשיכון (23/03/93) שם נאמר: " ... סעיף 24 (א) (1א) לחוק בית הדין לעבודה מרחיב את סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה. זו משתרעת עתה לא רק בגין תובענות שעילתן מעוגנת ביחסי עובד מעביד, אלא גם על תובענות שעילתן מעוגנת באירועים שקדמו ליצירת יחסי העבודה או שהתרחשו לאחר שיחסי העבודה נסתיימו. במסגרת זו נקבע גם, כי לבית הדין לעבודה סמכות לידון בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה. נראה לנו, כי המקרה שלפנינו נופל למסגרת זו, וכי לבית הדין לעבודה - כמו גם לבית המשפט הגבוה לצדק - סמכות לידון בתובענה נושא העתירה. עם מינויו של המשיב על-ידי הממשלה הוא נתקבל לעבודה. נוצרו בינו לבין המדינה - בעקבות פעולת הממשלה כאורגן מוסמך - יחסי עובד מעביד. אין שוני מהותי, במישור הפורמלי, בין קבלתו של המשיב לעבודה לבין קבלתם לעבודה של מועמדים אחרים לשירות המדינה. אמת, עובדים אחרים עוברים לעתים תהליך של מיכרז (סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט - 1959 (להלן: חוק המינויים)), והאורגן הפועל מטעם המדינה אינו הממשלה. עם זאת, בסוף התהליך - ותהא צורת הבחירה אשר תהא - בא מינוי מטעם נציב שירות המדינה (סעיף 17 לחוק המינויים), ונוצרים יחסים של עובד מעביד בין המדינה לבין מקבלי המינוי. הוא הדין במינוי עובדים ברשויות שילטון אחרות, כגון עיריות ומועצות מקומיות. דין דומה חל, כמובן, לעניין מינוי עובדים על-ידי מעבידים פרטיים (תאגידים ובני אדם). בכל המצבים כולם מצוי מועמד אשר נתקבל (או לא נתקבל) לעבודה, ותובענה שעילתה בפגמים שנפלו בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו מתבררת בבית הדין לעבודה. עם הרחבת סמכותו של בית הדין לעבודה חלה במקביל הצרה בסמכותו של בית המשפט המחוזי. סמכותו של זה היא שיורית ... משהוענקה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לידון בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה, ממילא נגרעה במקביל סמכותו של בית המשפט המחוזי (להבדיל מסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק)" (ההדגשה בקוו אינה במקור - י.א.).

...

משום האמור לעיל, אני דוחה גם את טענות חברי האופוזיציה המתנגדים, שטענו לקיומו של פגם מסוג זה. הטענה לאי העברה מוקדמת של נתוני המועמדים לחברי הועדה גם טענה זו דינה להידחות.

אשר על כן נדחית גם טענה זו. סוף דבר לא מצאתי ביסוס כלשהיא לטענות חברי האופוזיציה אשר התנגדו למינוי בעת הדיון במליאת העיריה.

משום כך, ובהיעדר הצדקה להתנגדותם, מתקבלת העתירה באופן כי החלטת המליאה שלא אישרה אתהמינוי מבוטלת.

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת פ"ה 27856-07-17 לפני: כב' השופטת רויטל טרנר נציג ציבור (עובדים) מר אדהם פלאח נציגת ציבור (מעסיקים) גב' איריס קליין התובע שלמה יצחק ע"י ב"כ: עו"ד דב הירש הנתבעים 1. מועצה אזורית הגלבוע ע"י ב"כ: עו"ד אורי דדו 2. יעקב ערן ע"י ב"כ: עו"ד ערן שושני 3. מדינת ישראל – משרד הפנים ע"י ב"כ: עו"ד יעל גנזר פסק דין

התביעה הועברה לבית דין זה, ובמסגרתה נטען כי על פי סעיף 122א(ט) לפקודת העיריות [נוסח חדש], נידרשת תקופת צינון של 18 חודשים בין מועד התפטרות הנתבע מחברותו במליאת המועצה ועד למינויו לעוזרו האישי של ראש המועצה, ומשלא היתקיימה תקופת צינון זו, הרי שיש להורות על ביטול מינויו.

[1: ע"א 3030/96 עריית ירושלים נ' כחילה מפעלי הנדסה ובניה ירושלים, פ"ד נ(5) 565.

] מעבר לכך, עולה מחומר הראיות כי התובע לקח חלק פעיל במערכת הבחירות כנגד ראש המועצה, והתרשמנו כי יש לו אינטרס פוליטי מובהק כנגד המועצה והעומד בראשונה, תוך שימוש במדיה החברתית כדי לנקוט בהתבטאויות קשות כנגד מר נור, ולהביע תמיכה ביריביו הפוליטיים.

] "זאת ועוד: האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בבצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על המצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים‏. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון. על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים‏. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים‏ (ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ט(2), 375). אפשרות ממשית זו נמדדת באמות מידה אובייקטיביות, ולא על-פי חששותיו הסובייקטיביים של צד זה או אחר (בג"ץ 332/61 פרל ה. איזנר ו-3 אח' נ' שושנה פינקלשטיין ו-7 אח', פ"ד טז 1841)." הוראת סעיף 122א(א) לפקודת העיריות, היא אחת הדוגמאות להחלת הכלל בדבר איסור ניגוד עניינים על התיקשורת בין הערייה לבין חבר מועצה או קרובו, והיא באה למנוע ניגוד עניינים בין ענייניו הפרטיים של חבר המועצה או קרובו, לבין תפקידו כחבר מועצה, וזו לשון הסעיף: "חבר מועצה, קרובו, סוכנו או שותפו, או תאגיד שיש לאחד מהאמורים חלק העולה על עשרה אחוזים בהונו או ברווחיו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו, לא יהיה צד לחוזה או לעסקה עם העיריה." סעיף 122א הוסף לפקודת העיריות על רקע ניסיון שלילי מיצטבר בעיריות בדבר קיומם של יחסים עיסקיים בין הערייה לבין אחד מחברי המועצה.

] "נהיר שחבר מליאה "יריב" לא יוזז מתפקידו במליאה לתפקיד איש סודו של ראש המועצה, נהיר שאין כל חשש להטיית מיכרז, שעה שמדובר בבחירה ישירה של ראש המועצה באיש אמונו, בחירה שאינה כפופה לועדת בחינה או אפילו להליך שוויוני כלשהוא, נהיר שאין חשש מפוליטיזציה של השרות הצבורי, שכן מדובר בתפקיד ייחודי, ואין חשש מאמון הציבור ברשות שכן אך טבעי שלתפקיד זה ייבחר איש אמון הקרוב אצל ראש הרשות ואין מדובר בתפקיד המצדיק היזדמנות שווה לכל".

...

בעניינו של הנתבע, שוכנענו כי מינויו לתפקיד לא חטא למטרותיה של תקופת הצינון, ובנסיבות המיוחדות של כניסתו לתפקיד ומינויו מחדש לאחר הבחירות בחודש אוקטובר 2018, אין לפסול את המשך מינויו של הנתבע לתפקיד.

אשר על כן, התביעה נדחית.

נוכח נסיבות העניין, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 6,000 ₪, לנתבע בסך 6,000 ₪ ולמדינה בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

בית דין איזורי לעבודה בנצרת פ"ה 49293-02-19 לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן נציג ציבור עובדים: מר אדהם פלאח נציגת ציבור מעסיקים: גב' איריס קליין המבקשת/התובעת: פדוא ח'טיב ע"י ב"כ עו"ד מואנס פרח המשיבות/הנתבעות: 1. מועצה מקומית כפר-כנא ע"י ב"כ עו"ד זאהי טאהא 2. מדינת ישראל - משרד הפנים ע"י פרקליטות מחוז צפון (אזרחי) החלטה

לפניי בקשת המבקשת מיום 20/2/19, למתן צו מניעה זמני, במסגרתה עתרה "להורות למשיבות להמנע, בעצמם או באמצעות מי מטעמם, לפרסם מיכרז חצוני ו/או פנימי למשרת עוזר למהנדס הערייה בהקף של 60% משרה עד הכרעה בתביעה העיקרית. להרות למשיבות להמנע מקליטת עובד חדש למחלקת ההנדסה עד להכרעה בתביעה העיקרית. להורות למשיבות להמנע מכל פעולה שיש בה בכדי לפגוע ביכולתה ו/או זכותה של המבקשת לקבלת התפקיד לעוזר מהנדס המועצה (בגינו פורסם מיכרז ביום 15/11/2017). כל צו אחר אשר יראה לבית הדין כמתאים וראוי בנסיבות העניין." (להלן: "הבקשה").

עיקר טענות המבקשת המבקשת טענה, בין היתר, כי הסעד הזמני דרוש לצורך שימור "...המצב הקיים במחלקת ההנדסה במשיבה 1 עד להכרעה בתביעה וזאת על מנת להמנע ממצב שבו המשיבים ימנו לתפקיד עובד אחר ואז התביעה תהפוך להיות כלא רלוואנטית, ומן המבקשת ימנע מקבלת כל סעד מבית דין נכבד זה.". למבקשת קיימות עילות תביעה "טובות ומוצקות בדין כנגד המשיבים". בהקשר זה הדגישה את טענתה כי החלטת הועדה אינה מנומקת.

וכך נקבע: "כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות" (ע"ע 1123/01 בית הספר תיכון ערוני כל ישראל חברים נגד צויזנר לו, 438 (2001), ועניין עבד אלחמיד מטר הנ"ל).

...

ועוד, דין טענת המבקשת לפיה יש להורות על מחיקת תגובת המדינה לבקשה, מאחר ותגובתה האמורה לא נתמכה בתצהיר, להידחות.

נוסיף, כי בהינתן העובדה כי המבקשת בחרה בהליך זמני חרף השיהוי הכבד שבו נקטה, ובהינתן האיחור במסירת כתב הבקשה למדינה – אנו סבורים כי ניסיון המבקשת להיבנות ממחדלים נטענים אלו - אינו ראוי.

לאור כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

התשתית העובדתית בפתח פסק דינו של בית המשפט המחוזי תוארה התשתית העובדתית, כדלקמן, ואנו שבים ומציינים את הדברים, שאינם שנויים במחלוקת: "העותר שימש משך כ-20 שנה בתפקיד אדריכל העיר נצרת. המשיבים הנם עריית נצרת (משיבה 1), מליאת מועצת העיר נצרת (משיבה 2), העומד בראשות העיר (משיב 3) וכן חברי המליאה (משיבים 4-21). כמו כן המשיבה 22 הנה מדינת ישראל - משרד הפנים. נושא העתירה הנו מיכרז, שלישי במספר, שפירסמה המשיבה 1 (להלן: "הערייה"), לצורך איוש משרת מהנדס העיר.

חרף זאת, אף אחד מחברי האופוזיציה לא טרח לפנות בהליך משפטי כנגד ההחלטה שבנידון, וכלל חברי האופוזיציה בחרו להעלות טענותיהם, (כימעט) אך ורק "במישור הפוליטי" – קרי, באמצעות ההצבעה במועצת הערייה.

באשר לטענות חברי האופוזיציה ביחס לחברותו של מנכ"ל הערייה בוועדה, נפנה לאמור בתצהירו של הנתבע 5 – חבר המועצה מר ראיק מרואת (להלן: "מר מרואת"), מגורמי הקואליציה, שם נאמרו לעניין זה דברים המקובלים עלינו במלואם, כדלקמן: "מדובר בשלב בו היתקיימו דיוני הוועדה, וכי המשיבים, חברי האופוזיציה ידעו על הרכב הוועדה עוד בטרם היא היתכנסה – ולמרות זאת הם כלל לא טרחו להגיש תביעה או עתירה כדי לנסות ולמנוע את היתכנסות הוועדה בהרכבה הנ"ל, ומשכך מדובר בשיהוי רב, אשר אינו ניתן לריפוי. באם לחברי האופוזיציה היתה טענה אמיתית כלפי הרכבה של הוועדה, היה עליהם לתקוף נושא זה בתקיפה ישירה, ולעתור כנגד הרכב הוועדה, עוד בשלב הראשון – מיד כשהדבר נודע להם, ולא להמתין עם הנושא עד לאחר קבלת ההחלטה של הוועדה – ורק לאחר מכן מאחר והחלטת הוועדה לא נראתה לחברי האופוזיציה, הם טוענים טענות כנגד הרכב הוועדה, ולא מאשרים את המלצות ועדת הבחינה במועצת הערייה בה יש להם רוב." עוד טען מר מרואת לגופו של עניין, וגם כאן הדברים מקובלים עלינו, כדלקמן (ראו גם סעיף 8 לסיכומי הנתבעים 1 ו-3): "הפגם אותו מתארים חברי האופוזיציה במינוי מנכ"ל הערייה, הוא שבאותה עת התפנה מקום של חבר מועצת העיר בוועדה, משום שחדל לכהן כחבר מועצת העיר, ולא מונה חבר מועצה אחר במקומו. סוגיה זו הובהרה בסעיף 138 לפקודה, הקובע כדלקמן: "בכפוף לאמור בסעיף 137(ב), שום פעולה או הליך של מועצה או של ועדה מוועדותיה לא יהיו נטולי תוקף משום כך בלבד שנתפנה מקום במועצה". הינה כי כן, הפקודה מורה בפירוש, כי לא היה במינוי המנכ"ל כל פגם.

...

בפסיקתו שבנדון, ביטל בית המשפט העליון, מטעמי היעדר סמכות עניינית, את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט יונתן אברהם), במסגרתו התקבלה ביום 21.6.2017 תביעתו של התובע, ונקבע כדלקמן: "מתקבלת העתירה באופן כי החלטת המליאה שלא אישרה את המינוי מבוטלת. הדיון באישור המינוי יוחזר למליאת העיריה וזו תאשר את מינוי העותר, כפי המלצת ועדת הבחינה, תוך 30 יום מהיום". לאור האמור לעיל, הוגשה התביעה, אשר נפתחה תחילה בבקשה לסעדים זמניים.

באשר לעדותו של מר עפיפי, אנו שבים ומציינים כי שוכנענו שעדותו כנגד התובע בהליך זה, נבעה בראש ובראשונה מהיריבות האישית והטינה העזה שהוא רחש ורוחש למר סלאם.

זאת, גם לאחר שבית הדין קיבל את ההחלטה הבאה, שהוקראה בפניו של מר סלאם, כדלקמן, ולאחר שבית הדין עצר את החקירה הנגדית שלו: "לא בפעם הראשונה העד בוחר להטיח בבא כוח הנתבעים 20-21 מילים קשות ופוגעניות. בית הדין שב ומתרה כלפי העד, הגם שיש לו רגשות קשים כלפי עו"ד ח'טיב, להימנע מלעשות כן, ולו מפאת כבוד בית הדין והצורך לנהל דיון תקין. בית הדין שב ומתרה בפני העד כי בפעם הבאה כשהעד יעשה שימוש במילים שכאלה שלא לצורך, בית הדין ישקול לחייב אותו בהוצאות אישיות לטובת עו"ד ח'טיב." בנסיבות אלה, וכאשר מר סלאם כשל בצורה חמורה בהתנהגותו במהלך החקירה הנגדית בפני בית הדין, גם לאחר אזהרות חוזרות ונשנות שהופנו אליו מטעם בית הדין, אנו קובעים בזאת כי ללא כל קשר לתוצאה הסופית בהליך, יישא מר סלאם, באופן אישי, בהוצאותיו של עו"ד ח'טיב, בסך של 3,000 ₪.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור והמפורט דלעיל, אנו מקבלים בזאת את התביעה במלואה, ובכל הקשור לסעד החלופי השני (ראו הסיפא לסיכומי התובע), וקובעים כי החלטת מליאת העירייה מיום 12.4.2017, אשר לא אישרה את מינויו של התובע לתפקיד מהנדס העירייה, הינה מבוטלת בזאת.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 43798-05-21 שחברי ואח' נ' עריית נצרת לפני כבוד השופט יונתן אברהם העותרים .1 עבד אלרחמן שחברי .2 נסרין סלאמה שחברי ודיירי שכונת אלנכיל ע"י ב"כ עו"ד אלשחברי עבד אלרחמן נ ג ד המשיבה עריית נצרת ע"י ב"כ עו"ד רנין יעקוב מנסור פסק דין

עוד נטען כי לעותרים עומד סעד חלופי, דוגמאת הגשת תביעה בגין מיטרד כנגד מי שזרקו את הפסולת ועליהם למצות הליך זה טרם יגישו עתירה מינהלית.

לטענתה, בוחרים העותרים להגיע לשכונתם דוקא בכביש מסוים שסביבו קיימים שיירי פסולת ואשפה, אולם קיימת להם גם דרך גישה אחרת מכיוון צפון שהכשירה המשיבה ומשום מה הם אינם עושים בה שימוש.

עוד נטען כי המשיבה מנקה וניקתה לאחרונה את הכביש ואף הגבירה לאחרונה את תדירות הניקוי, לרבות באמצעות הפעלת ציוד הנדסי לאיסוף פסולת בתדירות סבירה.

ברע"פ 7861/03 מדינת ישראל נגד המועצה האזורית גליל תחתון (08/05/06) הבהיר בית המשפט העליון את חובתה של רשות מקומית לפעול למניעת השלכת פסולת ע"י יחידים בתחומי השיפוט שלה (באותו מקרה- אתרי פסולת פיראטיים).

...

סבורני כי בפרסומים הנ"ל יהיה כדי להגביר הן את המודעות לצורך בהימנעות מהשלכת הפסולת הנ"ל והן את ההרתעה מפני השלכתה.

לא מצאתי לקבל את הסעד המחייב את המשיבה להקים אתר פסולת משום ששוכנעתי שאתר כזה כבר קיים ויכול לקבל פסולת מן הסוג מושא העתירה.

סיכומו של דבר פעולות הניקיון עליהן הוריתי בסעיף 51 לעיל, תבוצענה לא עד יאוחר מיום 01/03/22.