כמו כן אציין, כי בעמדתו בחר היועץ המשפטי לממשלה שלא להיתנגד לעניין זה, זאת מקום שבית המשפט יסבור כי נסיבות המקרה מצדיקות להחיל את החריג הקבוע בסעיף 19(ב)(1) ולא להורות על מינויו של בודק, כפי שאכן מצאתי לעשות לאחר בחינת נסיבות המקרה.
...
כמו כן, כחלק ממנגנון הבדיקה קובע סעיף 19(ב) לחוק כי "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך [...] אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לכך, כחלק מבחינת הבקשה יש למנות בודק, וזאת אלא אם בנסיבות המקרה מתקיימים טעמים מיוחדים אשר מייתרים צורך זה.
מעבר לכל האמור לעיל, הטיל המחוקק על בית המשפט חובת הנמקה מוגברת בבואו להכריע בבקשה לאישור הסדר פשרה, ובעשותו כן קבע את השיקולים שעליו לשקול, ובהם: הפער בין ההסדר המוצע לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אילו היה מתברר ההליך עד תום; ההתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן; השלב בו נמצא בהליך; חוות דעתו של הבודק; והעילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין [סעיף 19(ג) לחוק; עניין לוין, פס' 6].
בהתאם להסכמות הצדדים, ועל יסוד נימוקי החלטתי זו, אני מורה למשיבה להאריך במשך 7 ימים את תוקף החברוּת של כל מי שהיה חבר במועדון לקוחותיה ביום הגשת הסדר הפשרה [בהתאם להחלטות כב' השופט כהן מיום 22.07.2019 ומיום 17.07.2019].
לעניין גמול ושכר טרחה, מצאתי כי יש לקבל את המלצת הצדדים לעניין הסכום אולם, לאחר שבחנתי את התנהלות באי כוח התובע הייצוגי והקבוצה, מצאתי כי יש להורות על תשלום של 25,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה, הכול כמפורט בפסקאות 61-48 לעיל.
אני מורה למשיבה על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה, כאשר המשיבה תישא בעלות פרסום המודעה.
