בחירות מקומיות וחלוקת תקבולים ממשרד הפנים

"שלו כוכי? מדוע אין דיווחים בגין שעות פרונטאליות ובדוח רשום – סגנית, מי מינה אותה? והאם עברה מיכרז (הדגשה שלי, ט.מ.)". בתשובתו לפניה האמורה, מאשר מנהל בית הספר במכתב מאוגוסט 2013, את העובדה כי ההחלטה על מינוי סגן רביעי ועל בחירת התובעת התקבלה ללא יידוע ושתוף גורמי כוח האדם בנתבעת, כדלקמן: "אני מיניתי את כוכי לתפקידה במסגרת חלוקת התפקידים בבית הספר, לפי זכאותו של בית הספר לסגן רביעי ועל דעת המפקחת. בהקשר לכך פירסם בית הספר מיכרז פנימי ואת ההחלטה גיבשנו בהתייעצות של חברי הועדה לעניין מיכרז זה – הסגניות הותיקות ואני, כאמור – על דעת משרד החינוך". התכתבות בין הגב' עמוס למנהל בית הספר מר ברנע, ועדותו של מר ברנע בפנינו, מאשרים טענה אחרת של הנתבעים לפיה: משנודע לגורמי כוח האדם בנתבעת על מינוי התובעת לתפקיד סגן מנהל רביעי, לא השלימו ולא הסכימו גורמי כוח אדם בדיעבד למינוי.

גם התוספת המשולמת בגין תפקיד זה הנה גמול ניהול ואין המדובר במשרה חדשה" סעיף 9ג' ו-ד' לסיכומי ארגון העובדים.

ההחלטה על איוש משרת הסגן במצבים בהם מאפשר חוזר מנכ"ל משרד החינוך מינוי הסגן, היא בסמכותה של הרשות המקומית ובעניין זה עליה לפעול בהתאם להנחיות משרד הפנים, הנוגעים לאיוש משרות - קבלת אישור קיומה של משרה פנויה לאיוש ואיוש המשרה בהליך של מיכרז בפני גוף שהרכבו נקבע בחוזר מנכ"ל משרד החינוך (ולחילופין בהליך בחירה שוויוני, הגון ושקוף).

לגישתנו פשוט כי השמירה על טוהר הבחירות ואמון הציבור ברשות, מחייבים כי הרשות והעומד בראשה, ידירו עצמם מעיסוק בסוגיה שלה השלכה ישירה על קרובי מתמודד המועסקים ברשות, ערב הבחירות.

...

כפי שמצאנו בפרק העובדות אגף כוח אדם בנתבעת למד על מינוי התובעת כסגן רביעי, לקראת סוף יולי 2013.

סוף דבר: לאור האמור אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטה שקיבלה הנתבעת על סיום העסקתה של התובעת בתפקיד סגן רביעי בבית הספר.

אשר על כן, התביעה למתן סעדים הצהרתיים ופיצוי כספי בעקבות ההחלטה שקיבלה הנתבעת על סיום העסקתה של התובעת בתפקיד סגן מנהל בית הספר – נדחית.

הבקשה לפסיקת גמול ושכר טירחה בהחלטה מיום 27.1.13 התקבלה בקשת התובעים לאישור תובענה מינהלית שהגישו נגד המשיבה, מועצה מקומית מבשרת ציון, כתובענה ייצוגית; בגין טענות בדבר גביית ארנונה שלא כדין.

ישיבת ההוכחות בתובענה הייצוגית נדחתה מעת לעת, מטעמים שונים, ובין היתר – לצורך השלמת הליכים מקדמיים בין הצדדים, לנוכח עיכוב המשיבה בהגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעמה, ובגין החלפת הייצוג המשפטי של המשיבה לאחר הבחירות לראשות המועצה.

לגופו של עניין טענה המשיבה, בין-השאר, כי בעת שצורפו תוספות הארנונה כאמור קבעה הפסיקה הרלבנטית שאין בכך כל פסול; כי פסקי-הדין שעליהם נסמכים המבקשים בפרשנותם את הדין ניתנו מאוחר למועד חישובי המס כאמור, ועל-כן בעת הגבייה היא פעלה כשורה; כי ממילא הדבר נעשה בידיעת משרד הפנים ועל-פי פראקטיקה שנהגה באותה העת; וכי ניתן לה מאת הגורמים המוסמכים מעין "אישרור" בדיעבד של הליכי הגבייה.

יוער, כי השיקולים לפסיקת גמול ושכר טירחה שבסעיפים 22 ו-23 לחוק ניתנים אף לחלוקה שונה, על-פי שלוש קטגוריות: הראשונה – טומנת בחובה את "שקולי התשומה", הנוגעים לשיקולים בדבר עלויות הגשת התביעה, תוך היתחשבות בסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא-כוחו; השנייה – עניינה ב"שקולי תפוקה", וייכללו בה שיקולים בדבר התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, תוך ניסיון לתת לתובע ולבא-כוחו תמריצים אשר יותירו בידי חברי הקבוצה המייצגת רווח נטו מקסימלי; והשלישית – כוללת "שקולי הכוונה ציבורית", שעניינם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית הכללית מן התובענה הייצוגית, ולהכוונה ראויה של המשאבים המושקעים בחיפוש, בהגשה ובניהול של תובענות ייצוגיות (ראו: אלון קלמנט, קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006, הפרקליט, מ"ט, 131, 162-157, 2006; ע"א 10085/08 בעיניין תנובה, לעיל; ועע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (25.12.12)).

...

האם ניתנה למשיב, מר נחמיה (חמי) דורון (להלן: "המשיב"), הבטחה שלטונית על ידי שר הפנים לשעבר, מר מאיר שטרית, למנותו כיו"ר וועדה ממונה לתקופה הנטענת על ידו - משך לפחות חמש שנים, עד הבחירות הבאות לרשויות המקומיות.

דא עקא, שבין המשיב לנאמן שררה חוסר הסכמה לעניין חלוקת הסמכויות ביניהם, מה שיצר חילוקי דיעות והוביל לכך שביום 21.5.09, הנאמן הודיע למשיב על הדחתו מתפקידו כיו"ר הועדה הממונה.

המשיב כיהן בתפקידו משך 13 חודשים ועתר לפסיקת פיצוי בגין אבדן ההכנסה שניגרם לו בתקופה בה היה אמור להמשיך ולכהן בתפקידו, לפי הבטחת השר - משך חמש שנים, בהתאם לשכרו החודשי בסך של 43,415 ₪ לחודש (כולל תשלומי מעביד לקרן הישתלמות, הפרשות בגין פיצויים, תגמולים, אבדן כושר עבודה והפרשות לביטוח לאומי).

ביום 1.9.2008 ניכנס מינויו של מר דורון לתפקיד יו"ר הועדה הממונה לתוקף, והוא החל לכהן בתפקיד זה. ואכן, עד מיהרה התברר לי כי החלטתי לבחור את מר דורון לתפקיד יו"ר הועדה הממונה הייתה החלטה מוצלחת ביותר, באשר מר דורון זכה לשבחים רבים מטעם כל הדרגים המקצועיים תחתיהם עבד, ובכלל זאת גם לשבחים מטעם הממונה על המחוז וראש מינהל השילטון המקומי במשרד הפנים, שעקבו אחרי היתנהלותו בערייה".

...

אשר לעתירתו החלופית של המשיב, להחזרת הדיון לבית משפט קמא להוכחת נזקי הסתמכות - לא ראינו להיעתר למבוקש.

סוף דבר מהנימוקים המפורטים ראינו לקבל את הערעור.

סיכומם של דברים, הערעור מתקבל.

את טיעונה סומכת העותרת על חוזר מנכ"ל משרד הפנים שפורסם בשנת 2004 שכותרתו "תנאי שכר ותנאים נלווים לראש רשות מקומית ולסגניו בשכר נכון לחודש מאי 2004" (להלן: "חוזר המנכ"ל").

זו לשונו: "סגן ממלא מקום וסגני ראש רשות מקומית (עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות) שנבחרו בכפוף להוראות הנ"ל יקבלו את שכרם מיום הבחירה עד ליום חדילה או הפקעת סמכויות או עד 21 יום מיום קיום בחירות אחרונות באותה רשות מקומית, לפי המוקדם". עינינו הרואות, הסעיף אינו דן בסוגיה שעניינה הסמכות לבטל תשלום שכרו של סגן.

ועוד נקבע שם: "בית המשפט בדרך כלל 'אינו הפורום המתאים לדיון בשאלות פוליטיות' (עמ' 132), גם אם אין להירתע מלעסוק בהן במקרים מתאימים. עם זאת, הבקורת השיפוטית על סוג זה של החלטות תהיה זהירה ומדודה. בפרשת התנועה למען איכות השילטון פסק השופט (כתוארו אז) א' ריבלין, כי מיתחם ההתערבות השיפוטית הוא מצומצם כאשר מדובר בעניינים 'נוגעים למעשה מרכבה'. עם אלה ניתן למנות את הרכבת הקואליציה, הרכבת הממשלה, מינוי השרים וסגני השרים, צירוף שרים והעברתם מכהונתם, חלוקת התפקידים בין השרים ..." (פסקה 16 בעמ' 842).

הנוהג הנטען, לפיו סגני ראשי רשויות וממלאי מקומם נושאים בתפקידם ללא תגמול כספי הולם, מעמיד בספק את מידת יכולתם והירתמותם לתרום תרומה לקידום הקהילה.

...

המחלוקת השנויה בין הצדדים היא לעניין המצב המשפטי שנוצר לאחר פרסום חוזר המנכ"ל, האם שונה? קרי, האם סמכות המועצה לבטל תשלום שכרו של סגן נותרה על כנה או שמא בוטלה באמצעות חוזר המנכ"ל, אשר הגבילה וייחד אותה לראש העיר בלבד? לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי חוזר המנכ"ל לא שינה את המצב המשפטי שהיה קיים עובר לפרסומו.

נשאלת אפוא השאלה, אם ההחלטה כמות שהיא, 'במערומיה' - עומדת במתחם הסבירות או שמא, ראוי להתערב בה? בהתחשב באופייה ומהותה של המועצה, בעובדה שמדובר בנבחרי ציבור המייצגים את קהל בוחריהם ובפעילות הפוליטית המאפיינת אותה, כמו גם, בהתחשב בהלכה הפסוקה, לפיה ההתערבות בהחלטות כגון דא תיעשה במשורה – סבורני כי אין להתערב בהחלטה.

סיכום נחה דעתי כי החלטת המועצה ניתנה כדין ובסמכות.

בנסיבות דנן, סבורני כי הגם שאין בהחלטה כדי לתרום לקידומה של העיר, הרי שאין להתערב בה. לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.

שיטת התגמול של מינהלי בחירות נקבעת על ידי הגורמים המוסמכים במשרד הפנים באישור הממונה על השכר, והיא משתנה ממועד בחירות למועד בחירות ומופצות לידיעת מינהלי הבחירות בחלקה במהלך המיון ובחלקה לאחר בחירתם.

לטענת המדינה מנהל הבחירות אמנם מקבל הנחיות ויעוץ ממשרד הפנים אך הוא איננו "יושב" במשרד הפנים ואיננו מישתלב בעבודת משרד הפנים, הוא לא חלק מהמבנה האירגוני של העובדים בשירות המדינה, אין לו גישה למחשבי משרד הפנים (אלא אך למערכת ייעודיות לניהול הבחירות ברשומ"ק) ואף לא הועמד לו ציוד של משרד הפנים לבצוע תפקידו אלא שהוא עושה שימוש במשרד שהעמידה לו הרשות המקומית או שהוא מבצע את העבודה מביתו.

סמכויות מנהל הבחירות מפורטות בחוק הרשויות המקומיות והן מתפרסות הן על הפעילות שנעשית בחודשים הקודמים ליום הבחירות (כגון ניהול וארגון רשימות מועמדים וכיו"ב) הן ביום הבחירות (פקוח על הניהול התקין של הקלפיות, לרבות ספירת הקולות, חלוקת מנדטים וקביעת חברי מועצה) והן לאחר הבחירות (ניסוח הודעה על תוצאות הבחירות, ניהול בחירות חוזרות במידת הצורך).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו מצאתי כי דין הבקשה להדחות וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות והמחלוקת בין הצדדים: המבקש הוא עובד מדינה קבוע במשרד האוצר / רשות המיסים.

על רקע האמור, התפתחה בין הצדדים מחלוקת בשאלת זכאותו של המבקש להשלמת התשלום בגין כהונתו כמנהל בחירות.

על רקע האמור, ואף אם ימצא כי מכאן ולהבא יש מקום להנהיג שינויים במתכונת ההתקשרות, בנסיבות העניין אינני מתרשמת שיש אפשרות סבירה שבית הדין יתערב בדיעבד בהסכמת הצדדים בדבר תשלום גלובלי שכולל את כל הזכויות הסוציאליות ויכפה על המדינה תשלום נוסף לזה ששולם.

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה לאישור להידחות לפי סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות כמו גם לפי סעיף 8 לחוק, אינני רואה צורך להידרש לטענת המדינה לעניין העדר הומוגניות בין חברי הקבוצה כמו גם ביחס לטענת המדינה לפיה התובע איננו מתאים לייצג את הקבוצה בגין התנהלותו הפסולה במילוי תפקידו וסירובו להשלים את ספירת הקולות תוך העלאת טענות סרק.

כללו של דבר מהטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, הן בהתאם להוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות והן מהטעם שלא עלה בידי התובע להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה טובה, אשר יש סיכוי סביר שתוכרע לטובתו ולטובת יתר חברי הקבוצה.