בחינת קיום תנאים לליקוי שמיעה וטינטון

בהקשר זה נפסקו בעב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) (להלן – פרשת פאנוס) הדברים הבאים: "כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו - במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה". לאחרונה, בעיניין דברא, שב בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה בעיניין פאנוס, לפיה בנסיבות מסוימות, גם אם המבוטח לא הוכיח כי נחשף לרעש מזיק אלא רק כי נחשף ל"רעש שאפשר שייחשב כרעש מזיק", ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפה לרעש מזיק, והמענה לשאלה אם עמד המבוטח בתנאי הסף של חשיפה לרעש מזיק יינתן על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי.

סוף דבר: לאור כל האמור, משעלה בידי התובע להוכיח כי עבד בסביבת עבודה עם רעש שאפשר שייחשב כרעש מזיק, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל לטענתו לתנאי עבודתו.

...

על רקע האמור, הוגשה התביעה שלפנינו.

מסקנה שאף מתחזקת על רקע אותה הבדיקה מ – 2019 שהנחת המוצא על יסוד האמור בה הוא שישנם ימים בהם נחשף התובע לרעש מזיק.

לסיכום, משהוכח בפנינו כי התובע נחשף לרעש, שאפשר שהיה רעש מזיק ואין נתונים בדבר רמת חשיפת התובע לרעש לאורך 40 שנות העסקה, להוציא בדיקה בודדת אחת ומאוחרת מיוני 2019, שגם היא מתקרבת לגבול ההגדרה של רעש מזיק, אזי ובהתחשב בגישה המקלה והגמישה הנהוגה בהתאם להלכה הפסוקה - יש למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין חשיפת התובע לרעש לליקוי השמיעה שלו.

סוף דבר: לאור כל האמור, משעלה בידי התובע להוכיח כי עבד בסביבת עבודה עם רעש שאפשר שייחשב כרעש מזיק, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה והטינטון מהם הוא סובל לטענתו לתנאי עבודתו.

אשר לליקוי השמיעה ממנו סובל התובע, לא הוכח על ידו כי מתקיימים בו התנאים הדרושים הקבועים בסעיף 84א לחוק, באופן שמצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי ההעסקה לליקוי.

בנוסף, לפנינו תנאי עבודה ברעש מחריש אוזניים הבוקע מהמשורים החשמליים לחיתוך בשר קפוא, מה שגרם לליקוי שמיעה, טינטון וירידה בשמיעה.

בהקשר זה נפסקו בעב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) (להלן – פרשת פאנוס) הדברים הבאים: "כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו - במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה". מן הכלל אל הפרט: בעניינינו, התובע לא הצליח להוכיח כי מתקיימים לגביו תנאי הסף הדרושים בסעיף 84א(א) לחוק על מנת שניתן יהיה למנות מומחה רפואי בנסיבות העניין.

...

על רקע האמור, הוגשה התביעה שלפנינו בה מבקש התובע להכיר בכל הליקויים כמפורט כנובעים מתנאי עבודתו.

גם הטענה כי לפי תקנות הבטיחות, התובע עבד ברעש מזיק, ראויה להידחות.

בעב"ל (ארצי) 35969-11-20 אולג איידינוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.1.22, מבהיר בית הדין הארצי לעבודה כי גם אם המוסד טוען לאי התקיימות תנאי זה בשלב מאוחר של ההליך, גם אז, טענתו תתקבל בין היתר בשל עקרון החוקיות, וכפי שציין שם: "במקרה דנן לשונו המפורשת של סעיף 84א(א)(3) לחוק ביחס למצב בו חלפה שנה מאז תיעוד הליקוי לראשונה ברשומה הרפואית ברורה, והיא אינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת או בדיקות. במקרה דנן אין מחלוקת עובדתית כי בין התיעוד האמור לבין הגשת התביעה למוסד חלפה למעלה משנה, וגדר הספק הוא אם המוסד רשאי היה להעלות לראשונה את טענותיו המשפטיות ביחס למצב עובדתי זה בסיכומיו. לטעמי, מעיקרון החוקיות נובע כי המוסד אינו מנוע מלהעלות טענה לפיה דין התובענה להידחות משלא התקיים התנאי המקדמי הקבוע בסעיף האמור אף בשלב מתקדם של ההליך. אין לטעמי מקום על יסוד עיקרון המניעות להעניק למבוטח זכות סוציאלית ללא עיגון בדין, שכן עיקרון זה נסוג מפני עיקרון החוקיות. ... ". בצד האמור יצוין כי ניתן להכיר בפגיעה בשמיעתו של מבוטח שאיחר את המועד להגשת תביעתו על דרך ההחמרה, ואז יבחן הנתבע את ההחמרה בשמיעת המבוטח מהיום שבו תועדה הבדיקה הקודמת לבדיקה האחרונה בזמן (בר"ע (ארצי) 37835-08-20 רפאל בנירי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.9.20).

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, משלא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה / מחלת מקצוע ומשגם לא התקיימו בתובע תנאי הסף הדרושים על מנת שיוכר ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה – דין התביעה להידחות.

לאחר קביעת פקיד התביעות, סמכות הועדה הרפואית לעררים היא לקבוע את שיעור הנכות הרפואית: "סעיף 84א לחוק שינה את המשטר המשפטי שנהג עובר לתיקון 79 לחוק וזאת על ידי קביעת תנאים שבלעדיהם לא יוכרו ליקוי שמיעה וטנטון שמחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה. כך נקבע ברישא לסעיף 84א לחוק, כי 'אין רואים ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה'.

אך לצד התנאים המקדמיים שבסעיף, נשאר על כנו 'מבחן העל' של קיום קשר סיבתי בין הליקוי, הן ליקוי השמיעה והן הטנטון, לבין תנאי העבודה.

...

" הכרעת בית הדין בתובענה מבוא להכרעת בית הדין – לאחר שעיינו בטענות ועמדות הצדדים, ובכלל תיק בית הדין, הגענו לכלל מסקנה – ובשונה ממה שסברנו ברמה הלכאורית במהלך ניהול ההליך – כי אין מקום לדון בטענות התובע לגופו של עניין, וכי דין התביעה להידחות על הסף.

הנתבע אף הוסיף וטען בהקשר זה – והטענה מקובלת עלינו – כי לאחר פסק הדין בתביעת הטנטון, התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות, ותיקו הועבר לדיון בפני הועדה הרפואית.

בשל כלל אלה, מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי "... משבחר התובע לעמוד בפני הועדה הרפואית החדשה מדרג ראשון ולטעון בנוגע לליקוי השמיעה, ואף הסכים לבצע בדיקת שמיעה עדכנית לבקשת הועדה, יש לראות בו כמי שבחר במסלול הועדות, ואין עוד מקום לחזור אחורנית" (ראו סעיף ב1 לסיכומי הנתבע).

סיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

"דרישת סעיף 84א לחוק לענין ההכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה תחליתן סינון ראשוני של פגיעות אשר על פני הדברים ברי כי לא יתקיים קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה". (עב"ל 494/08 המוסד נ' יחזקאל איזיקאל; עב"ל 325/08 המוסד נ' בוחבוט שירלי; עב"ל 546/08 המוסד נ' אליעזר גיגי).

יש לבחון דרישה זו על פי מבחן גמיש ולא מבחן קשיח, ובכל מקרה לאחר קיומו של תנאי זה יש למנות מומחה רפואי לענין שאלת הקשר הסיבתי.

...

ההכרעה - לאחר שבחנתי את המסמכים אשר הונחו בפני ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור אופן התלונות המתועדות לא הוכיח התובע כי מדובר בתלונות אותנטיות ולפיכך לא התמלא התנאי של סעיף 84א (ב)(3) לחוק.

התביעה נדחית.

בהקשר זה נפסק בעב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) (להלן – "פרשת פאנוס") כדלקמן: "לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה". בעיניין דברא, שב ביה"ד הארצי לעבודה על ההלכה בעיניין פאנוס, לפיה בנסיבות מסוימות, גם אם המבוטח לא הוכיח כי נחשף לרעש מזיק אלא רק כי נחשף ל"רעש שאפשר שייחשב כרעש מזיק", ימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפה לרעש מזיק, והמענה לשאלה אם עמד המבוטח בתנאי הסף של חשיפה לרעש מזיק יינתן על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי.

כאמור בפס"ד פאנוס, כאשר העובד אינו יכול להוכיח את מפלס הרעש "הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו - במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה". סוף דבר: בהתאם להלכה הפסוקה הדוגלת בגישה מקילה וגמישה ובהיתחשב בכך שהוכח שהתובע נחשף לרעש שאפשר שייחשב כרעש מזיק, יש למנות מומחה רפואי לבדוק האם ליקוי השמיעה של התובע והטינטון מהם הוא סובל לטענתו נובעים מחשיפתו לרעש במקום העבודה.

...

ביום 9.1.22 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בליקוי השמיעה שלו כפגיעה בעבודה בנימוק כי "בבדיקות שערכנו נמצא כי לא נחשפת בעבודתך לרעש העולה על המותר עפ"י ההוראות הנ"ל". על רקע האמור, הוגשה התביעה שלפנינו.

לא נעלם מעינינו הנטען בשאלון המעסיק לפיו התובע נחשף כ-9 שנים לרעש חצי שעה בכל יום, ברם מצאנו ליתן למסמך זה משקל נמוך, שכן הנתבע בחר שלא לזמן את נציג המעסיק לצורך חקירתו על המסמך והממונה שחתם על המסמך עבד עם התובע תקופה יחסית קצרה לעומת התקופה הרלבנטית.

בנסיבות אלו מצאנו לקבוע, כי בתקופה בה התובע עובד בתעשייה האווירית והחל משנת 1984 הוא חשוף לרעש שאפשר שייחשב לרעש מזיק במשך 8 שעות ביום.

כאמור בפס"ד פאנוס, כאשר העובד אינו יכול להוכיח את מפלס הרעש "הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו - במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה". סוף דבר: בהתאם להלכה הפסוקה הדוגלת בגישה מקלה וגמישה ובהתחשב בכך שהוכח שהתובע נחשף לרעש שאפשר שייחשב כרעש מזיק, יש למנות מומחה רפואי לבדוק האם ליקוי השמיעה של התובע והטנטון מהם הוא סובל לטענתו נובעים מחשיפתו לרעש במקום העבודה.