בכתב האישום נטען, בעקרי הדברים, שבעניינו של המבקש היתנהל הליך ב-מ"ת 27420-10-19 בבית המשפט השלום בתל אביב, כאשר ביום 2.2.2021 נקבע שם (כב' השופטת שלומית בן יצחק) כי המבקש ישוחרר בתנאים ובכלל זה "נאסר על המשיב לבצע עבירות של הפרת הוראה חוקית או כל עבירת אלימות שהיא, ומובהר לו כי ביצוען, מעבר לעובדה כי הוא אסור על פי חוק, מהוה גם הפרת תנאי השיחרור".
ראוי לציין שההליך הנ"ל בבית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 27423-10-19) ננקט כנגד המבקש בטענה שתקף באלימות את המתלוננת תוך הפרת תנאי מעצר בית מלא שנקבעו בעיניינו בתיק מ"ת 37778-05-19 והוא הואשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג והפרת הוראה חוקית.
כך נקבע כי הרצף "של ביצוע עבירות אלימות, מקים תמונת מסוכנות, בפרט על רקע שימוש באלכוהול, אשר מחייבת זהירות רבה בכל שיחרור לחלופה. בית משפט השלום, למרות קושי של ממש במתן אמון בעורר, שלחו לקבלת תסקיר, התסקיר אשר הוגש הנו תסקיר שלילי, הן במובן ההתייחסות לעורר, והן בשאלה של אפשרות החלופה המוצעת לפקח עליו כנדרש. ידוע הכלל לפיו לקבלת החלטה בנגוד לתסקיר שלילי של שירות המבחן, נדרשים נימוקים מיוחדים, ואין כאן נימוקים מיוחדים לעשות כן. יתרה מכך, יש לקבל את הנמקת בית משפט השלום, ולמעשה ממכלול הנסיבות עולה כי יש לקבל את עמדת שירות המבחן, ואין להורות על שיחרורו של העורר לחלופה המוצעת. המסקנה האמורה הנה שילוב של שני היבטים, האחד הנו המסוכנות העולה מהעורר, מסוכנות בכלל, ותחת השפעת אלכוהול בפרט. ההיבט השני הנו, חוסר האמון בעורר, אשר בהיותו משוחרר בתנאים, מבצע עבירת אלימות חמורה נוספת. די באלו כדי להביא למסקנה כי נידרשת חלופת מעצר הדוקה וכזו אשר לא יהיה כל ספק באשר ליכולתה לפקח עליו כראוי. שירות המבחן התרשם מהחלופות ושללן ככאלו. אינני מוצא כי בכל מקרה קיימת חובה על בית המשפט לבחון בעצמו את החלופות. די בשורת הנימוקים המפורטים בתסקיר המפורט של שירות המבחן. קיימת שורת נתונים אשר למעשה שוללת את אפשרות המפקחות לפקח עליו באופן ההדוק הנידרש בעיניינו. יש להוסיף, כי בית משפט השלום אפשר לעורר להגיש בקשה נוספת, ככל שיהיה בידו להציג חלופה מתאימה אחרת, אשר תיבחן גם היא ע"י שירות המבחן. אשר לעובדה שהאחר שוחרר למעצר בית – ראשית, בית משפט השלום לא שלל את שיחרורו של העורר גם כן למעצר בית, אולם קבע כי החלופה אינה כזו אשר יכולה לאפשר זאת".
ב"כ המשיב טען להפליה פסולה בין המבקש לבין האחר שהיה שותף למעשה התקיפה במתלונן בצוותא חדא עמו, שלטענתו שוחרר בתנאים מקלים, אך יש לשים לב שהמבקש ביצע את העבירה הנידונה תוך הפרת תנאי השיחרור שנקבעו עליו על ידי בית משפט השלום בתל אביב בהליך פלילי שננקט כנגדו בגין ביצוע עבירה בעת שהיה במעצר בית בהליך אחר, ותוך הפרת התנאים שנקבעו עליו.
...
המשיבה טענה בתגובה, בעיקרי הדברים, כי ביום 11.5.2021 המבקש נעצר עד לתום ההליכים וזאת לאחר שהתקבל תסקיר בעניינו ובשים לב שמיוחסות לו עבירות חמורות שאותן ביצע שעה שתלוי ועומד בעניינו תיק נוסף שבו שוחרר ממעצר בכפוף לאי ביצוע עבירה של אלימות; שירות המבחן העריך את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו כבינונית לגבי הישנות התנהגות אלימה ופוגענית; בהליך הערר (עמ"ת 45002-05-21) אומצה הגישה הזהירה שננקטה על ידי בית המשפט קמא ביחס למסוכנות הנשקפת מהעורר במיוחד תחת השפעת אלכוהול; לאור המסוכנות ואי חלוף פרק אין מקום להיעתר לבקשה.
כך נקבע כי הרצף "של ביצוע עבירות אלימות, מקים תמונת מסוכנות, בפרט על רקע שימוש באלכוהול, אשר מחייבת זהירות רבה בכל שחרור לחלופה. בית משפט השלום, למרות קושי של ממש במתן אמון בעורר, שלחו לקבלת תסקיר, התסקיר אשר הוגש הינו תסקיר שלילי, הן במובן ההתייחסות לעורר, והן בשאלה של אפשרות החלופה המוצעת לפקח עליו כנדרש. ידוע הכלל לפיו לקבלת החלטה בניגוד לתסקיר שלילי של שירות המבחן, נדרשים נימוקים מיוחדים, ואין כאן נימוקים מיוחדים לעשות כן. יתרה מכך, יש לקבל את הנמקת בית משפט השלום, ולמעשה ממכלול הנסיבות עולה כי יש לקבל את עמדת שירות המבחן, ואין להורות על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת. המסקנה האמורה הינה שילוב של שני היבטים, האחד הינו המסוכנות העולה מהעורר, מסוכנות בכלל, ותחת השפעת אלכוהול בפרט. ההיבט השני הינו, חוסר האמון בעורר, אשר בהיותו משוחרר בתנאים, מבצע עבירת אלימות חמורה נוספת. די באלו כדי להביא למסקנה כי נדרשת חלופת מעצר הדוקה וכזו אשר לא יהיה כל ספק באשר ליכולתה לפקח עליו כראוי. שירות המבחן התרשם מהחלופות ושללן ככאלו. אינני מוצא כי בכל מקרה קיימת חובה על בית המשפט לבחון בעצמו את החלופות. די בשורת הנימוקים המפורטים בתסקיר המפורט של שירות המבחן. קיימת שורת נתונים אשר למעשה שוללת את אפשרות המפקחות לפקח עליו באופן ההדוק הנדרש בעניינו. יש להוסיף, כי בית משפט השלום אפשר לעורר להגיש בקשה נוספת, ככל שיהיה בידו להציג חלופה מתאימה אחרת, אשר תבחן גם היא ע"י שירות המבחן. אשר לעובדה שהאחר שוחרר למעצר בית – ראשית, בית משפט השלום לא שלל את שחרורו של העורר גם כן למעצר בית, אולם קבע כי החלופה אינה כזו אשר יכולה לאפשר זאת".
ב"כ המשיב טען להפליה פסולה בין המבקש לבין האחר שהיה שותף למעשה התקיפה במתלונן בצוותא חדא עמו, שלטענתו שוחרר בתנאים מקלים, אך יש לשים לב שהמבקש ביצע את העבירה הנידונה תוך הפרת תנאי השחרור שנקבעו עליו על ידי בית משפט השלום בתל אביב בהליך פלילי שננקט כנגדו בגין ביצוע עבירה בעת שהיה במעצר בית בהליך אחר, ותוך הפרת התנאים שנקבעו עליו.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע התייחס לעניין זה במסגרת הליך הערר על ההחלטה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים וקבע כי "... עניינו של העורר שונה, לאור כך שמדובר בעבירה המבוצעת כאשר הוא משוחרר בתנאים מגבילים, ובנוסף, העבירה הקודמת גם היא עבירת אלימות, כל זאת על רקע האמור בתסקיר שירות המבחן, שולל אפליה" (עמ"ת 45002-05-21).
מעבר לכך, גם אם אניח, למען שלמות הדיון, שחלף פרק זמן של ממש מאז נקיטת ההליך הנוכחי, הרי שלאור המסוכנות הנשקפת מהמבקש, אשר החלטות בית המשפט לגבי התנאים המגבילים שהושתו עליו כלל לא נחשבות בעיניו ולא הרתיעו אותו בעבר מלחזור ולבצע עבירות, בשים לב לממצאי התסקיר, ובהעדר חלופה ראויה, סבורני שאין מקום להיעתר לבקשה.
מהמקובץ לעיל, הבקשה לעיון חוזר נדחית.
