למרות שבית-המשפט היקצה לצדדים מועדים בנדיבות, הרי המשפט נמשך תקופה ניכרת וזאת מהסיבה כי שני באי-כוח הצדדים עשו עבודה יסודית בטיעוניהם ובהבאת ראיותיהם כאשר נשמעו עשרים ושלושה עדים, שחלק ניכר מהם היו מומחים בעלי שם.
כאשר מוגשת תביעה לצוו מניעה בעילת מיטרד כאשר המיטרד טרם נוצר והוא צפוי בלבד, הרי תביעה היא מהסוג הידוע בשם .quia timet על-כך נקבע בפסק-הדין המ' 468/81 נוצר חב' לנאמנות בע"מ ואח' נ' אורביט מדיסטרס בע"מ בעמ' 738 מול האותיות ג-ד מפי כב' הנשיא לנדוי כדלקמן:
"עדיין על המבקשים להוכיח, בתביעת נזיקין זו, בגדר העילה של הפרת חובה חקוקה, שתפגע נוחותם או הנאתם של המבקשים מרכושם או, בגדר העילה של מיטרד פרטי לפי סעיף 44(א), שתגרם להם הפרעה של ממש בשימוש סביר במקרקעיהם או בהנאתם הסבירה מהם, בהיתחשב במקום ובטיבם. בשאלות אלה דוקא ראה בית-המשפט המחוזי, בצדק, את מרכז הכובד של העירעור שלפניו, ולכן מצא מענה בתנאים המגבילים, שהטיל בפסק-דינו על המשיבה בהסכמתה....".
"... ראשית לכול צודק מר עברון בהדגישו, שאנו נמצאים עדיין בתחום הנזק הצפוי. בתביעה מסוג ,quia timet ולא בתביעה על נזק, שכבר החל להתגלות בפועל. ההלכה היא, שבתביעה מסוג זה על התובע להוכיח 'נזק של ממש שקרוב לוודאי כי יקרה' (ע"א 407/54 (1) בעמ' 1107, ואחרים כמוהו). קשה לדעת מראש, מה תהיה מידת המטרד ואי הנוחות, שבנין זה יגרום, כאשר יעמוד על תלו, בשל רעש וזיהום אויר ופגיעה בפרטיות, אם בכלל ייגרמו מיטרד ואי-נוחות מבחינות אלה. רק מבחן המציאות יוכיח זאת".
ובעמ' 740 נקבע באותו פס"ד:
"אין אני בטוח, שבהקשר זה היה לנגד עיני השופט המלומד המבחן הנכון בתביעת ,quia timet שהנזק צריך להיות נזק של ממש שקרוב לוודאי כי יקרה".
לאור כללים אלה כפי שנוסחו בהמ' 468/81 אבחן את המקרה שבפני, דהיינו אבדוק לאור עדויות המומחים שהעידו בפני ולאור העדויות המתייחסות ללולים קיימים - באם אכן הפעלתו של הלול במקום הנדון עלול לגרום נזק של ממש לתובעים ולקרובים אליהם.
נוכח הנחיות אלה של הפסיקה, כפי שצוטטו לעיל - נבחן עתה את המקרה שבפנינו, במפה ת/ 8 שהוגשה לתיק המוצגים מטעם ב"כ התובעים, אפשר להתרשם ממיקומו של הלול נשוא הדיון, וממיקומם של נכסי התובעים, מצד שמאל של התרשים, דהיינו מצד מערב, אפשר להבחין ב"דרך השרון", שהיא דרך המלך הראשית המובילה מפתח-תקוה בדרום, לכיוון חדרה וחיפה בצפון.
על העובדה כי הלשלשת מהוה או עלולה להוות מפגע תבראותי, אפשר ללמוד מהחוברת "מימשק להקות הטלה" שהוצאה ע"י משרד החקלאות, שירות ההדרכה והמקצוע, המחלקה לעופות (מוצג נ/2) שהוגשה דוקא ע"י הנתבעים.
בע' 59לחוברת הנ"ל נקבע:
"הזבל הרטוב הנו מיטרד אקולוגי תברואתי, בעיקר בקיץ. וגורם לריחות, זבובים וחרקים, ישנו קושי גדול בפנוי הזבל הרטוב מהלול, ישנו הפסד ערך גדול".
ולאחר מכן קובעים מחברי החוברת מספר אמצעים כדי לשמר את הזבל מאחר והזבל "משמש נכס יקר לחקלאי בהיתחשב במחירים הגבוהים של הזבל החימי". כלומר, הדגש באמצעים הנ"ל שפורטו בחוברת הוא שמירת הלשלשת "כדי להפיק ממנו את מרבית התועלת" ולאו דוקא כדי למנוע את המפגעים שעלולה לגרום הלשלשת לתושבי הסביבה.
לדעת המומחה, המרחק בין המדגרות ובין הלול הוא "רב" וכן מהסיבה הנוספת שהעופות שיאכלסו את הלול יגיעו ללול בגיל 3חדשים לאחר שעברו בדיקות רפואיות מקיפות, לגבי המרחק - הרי הוא קצר הן לפי הקריטריונים של התקנות (מרחק נידרש 300מ') ושל חוברת משרד החקלאות (נ/2).
...
לאחר שבית-המשפט נעתר לבקשה והוגשה בקשה מטעם הנתבעים לביטול צו זמני זה - החליט בית-המשפט לדון מיד בתובענה עצמה וזאת כדי למנוע כפילות בדיון וצמצום ההוצאות המשפטיות של הצדדים.
למסקנה זו הגעתי עם כל הצער שלי, שיהיה בכך פגיעה בנתבעים שהינם אנשים חיוביים ומבקשים להקים במקום לול לתפארת ואשר המוכנים לא לקמץ בהוצאות על מנת להקטין ולצמצם את המפגעים הצפויים.
לאור כל האמור לעיל הנני מצווה על הנתבעים, ביחד ולחוד, ו/או על אנשים ו/או עובדים מטעמם ו/או כל אחד אחר בצו מניעה קבוע המונע מהפורטים דלעיל מלבצע ו/או לעשות כל פעולת בניה ו/או כל פעולה הקשורה ישירות ו/או בעקיפין בהקמת ו/או בנית לול ו/או לולים של מטילות ו/או רביה ו/או לולים אחרים מכל מין וסוג שהוא והפעלתם לרבות הקמת ו/או חפירת בור רקב ו/או תעלות ניקוז במקרקעין הידועים כחלקה 48 בגוש 6648.
כמו כן הנני מחייב את הנתבעים הדדית בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 100,000 שקל.