בחינת אשם בתאונה עם אופנוע

הבוחן היתעלם מעדותה של העדה יפה סבן, אשר נסעה בכיוון נסיעת האופנוע המעורב, וראתה, רגעים ספורים לפני התאונה, אופנוע נוסע "במהירות שיא" ועוקף אותה.

אשר לעילת "לא היה יסוד לאשמה", המבחן הוא מבחן "התובע הסביר" ו"הסיכוי הסביר להרשעה".

...

בשים לב לכל אלה, אף אני סבורה כי לא התקיים התנאי הראשון, לפיו לא היה יסוד להאשמה.

יחד עם זאת, במהלך ניהול המשפט, הוגשה חוות דעת מטעם המערער, בה ערך המומחה מטעמו חישוב על בסיס המרחק והמהירות של רוכב האופנוע, והגיע למסקנה כי עת החל המערער את נסיעתו, לא היה רוכב האופנוע בשדה הראיה שלו.

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור בחלקו, ומחייבת את המדינה בפיצוי המערער בסך 7,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הדן בחלוקת האחריות בין מעוולים במשותף, קובע כי את החלק היחסי באחריות "יקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהיתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק". מבחן זה הוא מבחן "האשמה המוסרית", במסגרתו מוטל על בית המשפט להעריך את משקלה היחסי של היתנהגות כל אחד מהצדדים ושיקולים נוספים הנוגעים לקביעת האשם היחסי (ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, לא פורסם, ניתן ביום 4.1.09.

לא מן הנמנע כי ככל שתתקן התובעת את רכבה, עלות התיקון תהא פחותה מהסכום שצוין בחוות הדעת, כפי שטענה התובעת בסיכומיה שהשמשה תוקנה בעלות 150 ₪ ללא הצגת קבלה (9 לפרוטוקול ש' 1) אף שבחוות הדעת עלותה החלפתה 300 ש"ח ועבודות זגגות 150 ש"ח. יתר על כן, התובעת טענה כי לרכבה נגרמו נזקים במוקד אחורי ובמוקד קדמי ואולם, ממכלול העדויות ביחס לנסיבות התאונה, עלה כי האופנוע פגע בחלק האחורי של רכב התובעת.

...

משכך, אני קובעת כי יש לפצות את התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה במוקד אחורי בלבד.

סוף דבר לאור האמור התביעה מתקבלת בחלקה.

בהתאם לחלוקת האחריות אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד סכום כולל בסך 500 ש"ח וכן והוצאות המשפט בסך 500 ש"ח (בכללם תשלום האגרה בסך 68 ש"ח) בהתאם לחלוקת האחריות כמפורט לעיל.

לדבריו, הנהג המעורב מסר לו במקום כי נסע במהירות ולא שם לב. כשנשאל מתי לראשונה הבחין באופנוע השיב: "רק שהוא ניכנס במשאית שלי". כשנשאל מי לדעתו גרם לתאונה השיב: "הוא, האופנוע, בגלל שאני מתי שאני עצרתי לא ראיתי אותו ואף רכב משם ופניתי שמאלה בגלל שראיתי מאיפה ההחלקה שלו אני בטוח שהוא אשם". מדוח פעולה של השוטר אלמוג אדניה עולה כי הגיע למקום לאחר התאונה ונהג המשאית מסר לו כי הכביש היה פנוי, הוא פנה שמאלה ובמהלך הפניה חש ברכוב אופנוע שהתנגש בו. נוכח האמור, מצאתי כי קיימות די ראיות לכאורה, לצורך השלב הזה, של בחינת ההליך המינהלי, להוכחת אשמתו של המבקש בבצוע העבירה לכאורה.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות פסילת רישיונו של המבקש למשך 60 יום.

זוהי תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים על סך 19,823 ₪ בגין נזקים שנגרמו לאופנועו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 26.7.19.

התובע מכחיש כי יש לייחס לו אשם תורם כאשר לטענתו התאונה נגרמה בשל חוסר זהירותו, רשלנותו ו/או חוסר מיומנותו של נתבע 1 ו/או הפרת חובה חקוקה.

מבחן האשם המוסרי איננו מתיימר להיות מבחן מדויק, והוא מושתת על שקילת הנכון והצודק, לפי מיטב הערכתו ושיקולו של ביהמ"ש, לאור נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

...

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רוכב אופנים ישתמש בצדו הימני הקיצוני של הכביש אף אם הוא כביש שבו הוקצה נתיב לתחבורה ציבורית.תק' (מס' 4) תשנ"ה-1995 אין מחלוקת כי התובע אכן הפר הוראה חקוקה זו. עם זאת, נקבע בע"א 335-80 מוני בריגה נ' מוחמד בן מחמוד מוסטפה מיום 5.7.82: "ייתכנו מקרים, בהם יוכל בית המשפט להגיע למסקנה, שלמרות הפרת התקנה על-ידי הנתבע או הנאשם, אין אלה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, אחראים ברשלנות.

כמו כן נדחית התביעה בגין בגדים שנקרעו.

סוף דבר הוא כי הנתבעים ישלמו לתובע באמצעות הנתבעת 2 סך של 4,837 ₪.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע באמצעות הנתבעת 2 סך של 1,800 ₪ הוצאות משפט.

בית המשפט העליון מצא להפחית שיעור האשם התורם ל-40% וזאת מהטעמים הבאים: "... התוצאה הקשה ארעה בשל הישתלבות של התנהגויות רשלניות מצד רוזנר – שחסם את נתיב הנסיעה הנגדי בחוסר זהירות, ומצד ע' – שרכב על אופנוע במהירות מופרזת ללא פנס. שני הצדדים התרשלו והפרו את חוקי התעבורה, ודי בכך שאחד מהם היה נוהג כשורה כדי למנוע את ההיתנגשות" באשר לאופן בחינת האשם התורם – קיים מבחן כפול: " .. בפסיקה התפתחה גישה המנחה לקבוע את שיעור האשם התורם בהתאם למבחן כפול: מבחן פיזי-סיבתי של גרימת הנזק ומבחן נורמאטיבי של מידת האשם בהתנהגותו של הניזוק (ע"א 8684/11 אלקיים נ' עיזבון המנוח ניב יבור, [פורסם בנבו] בפסקות 36 ו-44 (25.6.2014) ...". מן הכלל אל הפרט ביישום הילכות אלה על נסיבות העניין, מצאתי להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 30%, וזאת במכלול השיקולים המצטברים שיפורטו להלן: מיקום הפגיעה ברכב הנתבע – מיקום הפגיעה ברכב הנתבע (בחזית קדמית שמאלית) מלמד שהתאונה אירעה כאשר הנתבע רק החל לפנות שמאלה, ולמרות שרכב הנתבע כבר ניכנס בחלקו לנתיב הנגדי, הרי שככל שהתובע היה נוהג במהירות המותאמת לתנאי הכביש ניתן היה לצמצם את עוצמת הפגיעה ואף בהסתברות מסוימת למנוע את התאונה שכן התובע יכול היה לחמוק מרכב הנתבע להמשיך בנסיעה, ביתרת הנתיב שנותר פנוי או לבלום קודם לתאונה.

...

לסיכום, מצאתי לפסוק לטובת התובע הפסד שכר לעבר בסכום של 85,000 ₪.

לאור כל האמור התובע לא הוכיח כי הוא נדרש לבצע התאמות דיור או להחליף את דירתו בשל הנכות שנגרמה לו בעקבות התאונה – כאשר גם שיעור הנכות האורתופדית 24%, וטיב הפגימה אין בהם די כדי לבסס הטענה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 80,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר לעתיד 20,000 ₪ סה"כ נזק 620,625 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 30% 186,187 - ניכוי תשלומים תכופים 25,000 ₪ - סה"כ 409,438 ₪ (במעוגל) התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 409,438 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 95,808 ₪, והחזר אגרת תביעה.