באשר לעבר התעבורתי – טען ב"כ הנאשם כי הרשעתו האחרונה של הנאשם היתה בשנת 2010 ומאז לא נרשמו לחובתו עבירות נוספות ולכן יש לשקול לקולא נתון זה.
שיקול נוסף לקולא הוא שהנאשם החזיק ברשיון נהיגה שניתן לו ביום 15.05.14 על ידי משרד הרשוי, לאחר שעבר מבחן עיוני ומעשי, וזאת חרף הפסילה שמיוחסת לו – לכן האמין כי אם המדינה נותנת לו רשיון נהיגה אזי הוא לא פסול.
מיתחם הענישה:
מיתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, באר-שבע
בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל, שם נאמר באופן מפורש:
"מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."
מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:
"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."
בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה – מיתחם הענישה נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה [ראה עפ"ת 22585-11-12 אליעזר אושרוב נ' מ"י, פורסם בנבו].
למרות קביעתי לעיל, נותרה התמודדותי עם עניין הארכת התנאי תחת חידושו –
לטענת בא כוח הנאשם, מאחר ותקופת התנאי הסתיימה עת ניתן גזה"ד, חובה היה לחדש את התנאי שכן, לפי סעיף 56 בחוק העונשין הארכת תנאי לעולם תהיה לפני תום תקופת התנאי ואילו חידוש ניתן לגזור רק בתום תקופת התנאי.
...
אני קובע כי לאחר שהורשע הנאשם בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה (נימוקי הכרעת הדין מפורטים) רשאי בית המשפט לגזור עליו כל עונש ובכלל זה עונש של מאסר בפועל.
הפסילות המותנות יופעלו בחופף לתקופה זו.
אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רשיון נהיגה שאינו תקף מעבר ל – 6 חודשים והכל תוך 3 שנים מהיום.
אני גוזר על הנאשם 24 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה.
