בוררות עובדי צים חברת ספנות

שטר המטען ממלא שלושה תפקידים: א. קבלה מאת המוביל לשולח, המעידה על מסירת המטען לרשות המוביל בכמות, במספר או במשקל המצוינים בו; ב. ראיה לחוזה ההובלה בין המוביל לשולח המטען; ג. תעודת קניין המעידה על הזכות במטען (ע"א 48/89 ירדניה חברה לביטח בע"מ נ' Operative Mills Ltd-Ricegrowers, co, פ"ד מו(2) 613, 622 (1992), (להלן: עניין ירדניה); השוו: ע"א 603/83 צים חברת השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בנין בע"מ, פ"ד מ(3)365, 371 (1986), (להלן: עניין צים); כדורי חכם-אהרון ביטוח ימי ותביעות 306 (מהדורה שישית, 1998), (להלן: כדורי).

וגם: "שאלת עיכוב הליכים על-מנת שיתבררו בפורום אחר מתעוררת לא רק עקב תניית שיפוט זר, אלא גם במקרים אחרים, כגון הסכמה לבוררות; טענה, שהמקום בו הוגשה התביעה, אינו הפורום המתאים לבירורה (Forum non Conveniens), או טענה, שמתנהלים כבר הליכים במקום אחר (Lis alibi Pendens). בכל המקרים הללו, בית המשפט המקומי אמנם מוסמך לידון בתביעה, שהוגשה לפניו, אך יש לו שיקול-דעת להחליט, אם לעכבה על-מנת שתוגש במקום אחר" ([ע"א 362/83](http://www.nevo.co.il/case/17920423) מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(2) 505, 515 (להלן: פרשת דונאר)).

נפסק, כי יש לעכב את ההליכים נגד חברת הספנות אך לא נגד הסוכנת הישראלית; בפרשת דונאר הגישה המערערת, חברת ביטוח שפיצתה את מבוטחה על פי פוליסת ביטוח, בגין נזק שניגרם למטען דגים שנשלח על האונייה "דונאר" מגרמניה לנמל אשדוד, תביעה לבית המשפט לימאות ובה תבעה את האונייה בתביעת חפצא.

הכלל הוא איפוא "כי מקום שצדדים מסכימים למסור סיכסוך שביניהם לשיפוטו של בית משפט של מדינה זרה, יינתן תוקף להסכם כזה, ובית המשפט יעכב הליכים שהוגשו בפניו תוך הפרת תניה זו, אלא אם כן התובע מצליח להוכיח כי קיימות סיבות טובות לסרוב העיכוב" (ע"א 422/64 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' קנינגלייקה נדרלנדשה סטומבוט מאטסחאפיי נ' ו', פ"ד יט(1) 303, 305 (1965), (להלן: עניין ציון).

...

השופט נ' הנדל: ערעור זה עניינו סוגיית הפעלת תניית שיפוט זר בתביעה ימית, על פיה דין התביעה להתברר בלונדון על פי הדין האנגלי.

גם לדעתי יש לקבל את הערעור, לבטל את הכרעתו של בית המשפט לימאות בעניין עיכוב ההליכים, ולהחזיר את התיק להישמע לפניו.

לפיכך, אסתפק בהבאת דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited, פסקה 14 (30.8.2009) עליהם נסמכו, במידה רבה, גם חבריי: "במצב שכזה, בו שאלת ההתיישנות בפורום הזר הינה מורכבת וסבוכה, ואילו המבקש מצידו מסרב להתחייב שלא להעלות שם את טענת ההתיישנות, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי טענת ההתיישנות אכן תעלה ותתקבל בפורום הזר. ואולם, גם אם בית המשפט יוצא מנקודת הנחה זו, אין בהכרח משמעות הדברים כי הוא ידחה את הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה לו. תחת זאת, על בית המשפט לבחון את מערכת הנסיבות, ובפרט את התנהגותו של התובע. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון האם התובע פעל באופן בלתי סביר בהגישו את התביעה לפורום המקומי מבלי לנקוט בצעדים למניעת ההתיישנות בפורום הזר". ואכן, עמדתו של השופט עמית, לפיה יש לדחות את הערעור, נסמכת על התנהלות המערערות ובפרט, על שלושה פגמים שנפלו, לשיטתו, בהתנהלותן: ראשית, העובדה שטענת המערערות בדבר החשש מפני התיישנות התביעה באנגליה הועלתה לראשונה רק לאחר שהגישו את הערעור לבית משפט זה; שנית, העובדה שהמערערות לא השיגו על החלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה; לבסוף, מחדלן של המערערות כי לא נקטו הליך בפורום הזר, בבית המשפט בלונדון.

סיכומו של דבר, לא נראה כי נפל פגם בהתנהלות הדיונית של המערערות המצדיק את בירור התובענה בפורום הזר, שם תועלה טענת ההתיישנות ואשר בסבירות גבוהה תתקבל ותביא לתוצאה כי תביעת המערערות לא תתברר לגופה.

בית המשפט המחוזי בחיפה א' 10900-07-10 דמטרי קובלוב נ' צים שירותי ספנות משולבים 4.5.2014 לפני השופט יצחק כהן דימטרי קובלוב ת"ז 323337774 ע"י ב"כ עו"ד נדאל מילאווי התובע צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד קרן פישר הנתבעת פסק דין

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר חיים פניז'ל, קצין חשמל ראשי בכיר בחברת הספנות "האחים עופר" (מוצג נ/5).

מר פניז'ל חולק על מסקנותיו של מר וישחי, וכמו מר נחמן סבור מר פניז'ל, שהתובע מדד מתח בשעה שהמכשיר היה מכוון למדידת זרם, וכך כתב מר פניז'ל בחוות דעתו: "עפ"י הנתונים שבפני, על אף שהמכשיר היה מכוון הן בבורר והן בשקעים למדידת זרם, התובע ניסה למדוד באמצעות המכשיר את המתח בלוח החשמל הראשי. (דהיינו, מדובר בטעות כפולה של התובע, אשר היא זו אשר הביאה לתוצאה העגומה של יצירת הקצר ופריצת האש).

...

סוף דבר על יסוד הדברים שלעיל, הנני קובע כדלקמן: (א) בזמן התאונה, מכשיר ה- AVO בו השתמש התובע היה תקין, שכן נבדק על ידי התובע זמן קצר לפני התאונה, ונמצא תקין.

אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה.

(ב) בהתחשב בפגיעה שהתובע נפגע, תוך כדי ועקב עבודתו אצל הנתבעת, גם אם לא באחריותה, הנני מחליט לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪ בלבד.

אשכרי אישר כי לא הייתה כל מניעה שהתובעת תתקשר עם חברות ספנות אחרות, כפי שאכן עשתה בפועל: "ש: עכשיו, האם נכון שבאותה תקופה שבה נהלת את המשא ומתן, ובה, ובתקופה שלאחר מכן, התובעת הייתה רשאית להוביל מטענים גם באמצעות מארסקט, ו/או צים, ו/או (לא ברור), או כל חברת ספנות אחרת בשוק. נכון?

די בהתנהלות הנתבעת בפועל כדי ללמד כי היה לאל ידה להכריע בתביעותיה הכספיות של התובעת ודין שווה צריך לחול גם לעניין תביעה כספית זו. בכל הנוגע לטענת הנתבעת על תניית הבוררות שבהסכמי ההובלה, המייחדת את הדיון בתביעה הנדונה למדינת ניו יורק ועל פי דיניה, אסב את תשומת ליבה לכך שעל הטוען טענת "פורום בלתי נאות" לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה "בבירור ובמובהק" אל עבר הפורום הזר (רע"א 2737/08 ‏אורי ארבל נ' TUI AG (29.01.2009) והמבחנים שנקבעו שם לצורך בחינת שאלת הפורום הנאות לדיון בתובענה).

...

טענת הנתבעת על העדר יריבות הנתבעת טענה, כטענה מקדמית, כי על התביעה להידחות על הסף בעילה של העדר יריבות.

מאחר ששוכנעתי כי דין התביעה להידחות לגופה, לא מצאתי לדון בטענת הנתבעת על העדר יריבות.

סוף דבר בהסתמך על כלל הנימוקים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעת התובעת במלואה.

בתגובה לבקשה הגישה צים (תיק בש"א 16418/06) בקשה לסילוק התובענה על הסף, וזאת על בסיס מספר טעמים: דחייה על הסף מחמת התיישנות, מחמת מעשה בי-דין, מחמת שיהוי, מניעות, השתק, נטישת הסכם בוררות וחוסר תום לב; ולחלופין בקשה לסלק התובענה על הסף, בהתאם לשיקול דעת המוקנה לבית המשפט; ולחלופי חילופין, להורות על עיכוב הליכים בתובענה זו עד להשלמת הדיון בת"א 142/04 צים שירותי ספנות משולבים בע"מ נ' החב' הלאומית לאספקת פחם בע"מ-תביעה שעניינה תביעה כספית שהגישה צים נגד חב' פחם, להחזר הוצאות מבדוק האנייה שהוציאה צים לאחר החזרת האנייה לחזקתה, בתום תקופת החכירה, וכאשר המבדוק בוצע ושולם על ידי צים, לאחר תקופת החכירה (להלן: תביעת המבדוק).

אזכור דברים אלה בפסק הדין של כבוד השופט סוקול (סעיף 61 לפסק הדין) והגם שב"כ צים ביקש להסתייג מהציטוט האמור (ראה סעיף 4(א) לתגובת הנתבעת להודעת התובעת) אין בו כדי לגרוע מן המסקנה, כי נתון כזה, בהתייחס לחוזה החכירה, אינו מעלה מחלוקת וממילא אין סכסוך המחייב העברתו בפני בורר.

...

מן הטעמים המפורטים לעיל השאלה אם נושא קביעת דמי חכירה, בהתייחס לרכיב אורך חיי האנייה מעבר לתקופת החכירה, על-פי נתון בדיעבד, היא מחלוקת העולה מן ההסכם, תוכרע על ידי בית המשפט.

אזכור דברים אלה בפסק הדין של כבוד השופט סוקול (סעיף 61 לפסק הדין) והגם שב"כ צים ביקש להסתייג מהציטוט האמור (ראה סעיף 4(א) לתגובת הנתבעת להודעת התובעת) אין בו כדי לגרוע מן המסקנה, כי נתון כזה, בהתייחס לחוזה החכירה, אינו מעלה מחלוקת וממילא אין סיכסוך המחייב העברתו בפני בורר.

התוצאה: אשר על כן אני מורה כמפורט להלן: אני דוחה את בקשת חב' הפחם למנות בורר במחלוקת של דמי החכירה.

בעיניין אטלנטיק (ע"א 481/84 אטלנטיק, חברה לדיג וספנות בע"מ נ' astilleros y. Talleres del noroeste s.a, פ''ד מב(3) 102 (8.8.1988), להלן: עניין אטלנטיק) גם הוטעם שהדבר נבחן ונבדק נכון למועד הגשת התובענה: "א) הגשת התביעה צריכה לעמוד בכל הדרישות הפורמליות והפרוצדוראליות הכלולות בתקנות. ב) התובענה לא צריכה להיות פסולה או משוללת יסוד על פניה, גם לגופו של עניין. כך לדוגמה, תובענה שניתן למוחקה על הסף, על-פי תקנה 105(ב) לתקנות (כיום תקנה 100(2)), כאשר נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב "שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית"- לא תהיה, לדעתי, בגדר תובענה ש"הוגשה כהלכה"".

וכדבריו של כבוד השופט בך בעיניין אטלנטיק: "נראה לכאורה, כי אסטנו הנה הנתבעת הרצינית והמרכזית בתובענה זו, ואילו התובענה כנגד צים מבוססת על השערות מעורפלות, שגם לא נעשה ניסיון של ממש לעמוד על טיבן. במלים אחרות: בו בזמן שהתביעה כנגד אסטנו נראית על פניה מבוססת וממשית, הרי סכויי הצלחתה של התביעה נגד צים הנם, בלשון המעטה, מאוד לא ברורים. מהאמור לעיל מתקבל הרושם הברור, שהמטרה הדומינאנטית בהגשת התובענה נגד צים הייתה לאפשר את זימונה של אסטנו להשפט לפני בית משפט בישראל". במסגרת זו, יכול בית המשפט להביא בחשבון שיקולים נוספים הנוגעים לתובענה שהוגשה.

בין אם שיקולים של 'נחיצות דיונית' ובין אם שיקולים של 'נחיצות מהותית' במסגרת "מבחן דו שלבי" (ראו והשוו לדבריו של כבוד השופט זילברטל בבש"א (מחוזי-ירושלים) 4225-99 שערי העיר חברה להשקעות בע"מ נ' דניה סיבוס חברה לבניה בע"מ (2000) תוך הפנייה לדבריו של כבוד השופט גולדברג בהילכת אלרינה – רע"א 985/93 אלרינה אינוונסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(1), 397) והכל בעיניין צרופם של נתבעים וצדדים בתובענה שהוגשה, לעניין בוררות).

שם נקבע: "לא נותר אפוא למערערת אלא להשליך את יהבה על תקנה 467 (8) כבסיס לשיפוט הישראלי. תקנה זו דנה במקרה ש"אדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל-דין דרוש, או בעל-דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". כאמור - וכפי שיוסבר בפרוטרוט בהמשך הדברים - אותו "אדם אחר", דהיינו, המשיבים מס' 1 ו-2, התובענה הוגשה נגדם על-פי העילה שהם גרמו להפרת ההסכם שיוחסה בתביעה למשיבה מס' 4.

...

אשר על כן, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה הנוכחית מוטלת החובה לבחון שמא התביעה נגד המתדיין הישראלי הינה שולית ומשנית בערכה, ושמא קיים חשד מבוסס שהיא הוגשה רק במטרה לאפשר בדרך זו את צירופו של הנתבע העיקרי, היינו הנתבע הזר במקרה ויגיע בית המשפט למסקנה, כי התשובה על שאלה זו היא חיובית, הרי יהיה בכך ברוב המקרים משום נימוק מכריע בכדי לדחות את הבקשה לצרוף הנתבע הזר (אטלנטיק לעיל, בעמ' 109-110)".

* דין אנגלי - אין בהפניות המשיבה 3 לדין האנגלי כדי לשנות את המסקנה.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לביטול היתר ההמצאה.