בוררות ועדה משותפת לפי הסכם קיבוצי

חוברת התיפקוד הנה תוצר של ועדה משותפת לנציגות העובדים ולמדינה מיום 4.2.1996, אשר בחנה את צרכי התיפקוד הספציפיים של עובדים בתפקידים הנ"ל, את הסמכויות, תחומי האחריות, את הקף ומורכבות המטלות של תפקידי מנהל ומשק וקבעה את מתח הדרגות לתפקיד וכן קביעות נוספות.

באשר לסכסוך המתנהל בפני המוסד לבוררות מוסכמת, בעיניין קציני הבטחון בבתי החולים הממשלתיים והעירוניים ובמטה משרד הבריאות טוענים המשיבים כי מדובר בעילות נפרדות מעילותיו של סיכסוך קבוצי זה. בתביעה שבפני המוסד לבוררות מוסכמת נידרש שויון בדרגות ביחס לעובדי המדינה בהתאם למסמך מדיניות ספציפי שפירסמה נציבות שירות המדינה בנוגע לרמות התיפקוד של מנב"טים בלבד מחודש נובמבר 2013, כאשר בסכסוך הקבוצי נידרש שויון ביחס לעובדי כללית מכח ועדת פדה, שהוקמה מכח החלטת ממשלה.

בעוד המדינה סבורה כי אין לזקוף לחובתה את התניית המו"מ בעיניין זה בהקצאת תקציב בתוך הסכם המסגרת (או ממקור אחר) כאשר העלאת דרישה זו מכיוון המשיבים מבלי להצביע על מקור תקציבי לגיטימי מעלה קשיים, סבורים המשיבים כי דרישתם הנה דרישה כלכלית מובהקת, כאשר לכתחילה חוברת התיפקוד נקבעה בהסכם קבוצי ולפיכך דרישתם כיום לעדכונה הנה נושא למו"מ קבוצי ולפיכך מהוה עילה לשביתה.

...

לפיכך, שעה שקיימת דרישה מצד העובדים בהקשר זה וכאשר לטעמנו יש לסווגה כדרישת כלכלית, יש לנהל מו"מ בעניינה, ללא תנאים מוקדמים.

משכך, לא מצאנו לקבל את הבקשה כפי נוסחה, קרי ליתן צו קבוע כנגד נקיטת אמצעים ארגונים בגין עילת שביתה זו. אולם, שעה שהוכח לפנינו כי למעשה לא נוהל מו"מ אמיתי בעניין זה, כתוצאה מהצבת התנאי על ידי המדינה בעניין וכאשר אף לא הוברר לנו מדוע לא התקדם המו"מ, על כל עילות הסכסוך, לאחר קבלת הדוחות מהמומחה, ומשעה שקבענו כי על הצדדים להידבר אשר לדרישה ליצירת מפתח התקינה כאמור לעיל, פרק זמן זה ינוצל אף לניהול מו"מ בעילה זו. סוף דבר לאחר בחינת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה לפיה אין מקום ליתן צו קבוע המונע את השביתה בגין עילות הסכסוך, כפי שפורטו בסעיפים ב' וג' להודעת הסכסוך.

יחד עם זאת, ואף כי לא מצאנו ליתן צו קבוע כמבוקש, הגענו לכלל מסקנה לפיה המו"מ לא מוּצה אשר לעילות סכסוך אלו כפי שהובהר לעיל, ועל הצדדים להיכנס למו"מ אינטנסיבי ולדון בהן יחד, במקובץ, ללא הצבת תנאים מוקדמים על ידי צד כלשהוא למו"מ והכל ב'לב פתוח ובנפש חפצה'.

בדיון בבקשה שהתקיים ביום 22.2.17, הודיעו ב"כ הצדדים לבית הדין: "המחלוקת לגביה נבקש הכרעת בית הדין היא האם המבקשת זכאית לצוו נגד המשיבה המחייבה לקיים הליך ליישוב חילוקי דיעות לעניין סיום העסקתו של מר דביר, לרבות נסיבות סיום עבודתו ותנאי סיום עבודתו. מוסכם, כי ככל שבית הדין יקבל את הבקשה לחייב קיום הליך ליישוב חילוקי דיעות על פי ההסכם הקבוצי המבקשת לא תבקש החזרת מר דביר לעבודה". העובדות המשיבה היא חברה בבעלותם של יישובים בתחום המועצה האזורית שומרון.

בסעיף 33 להסכם הקבוצי נקבע כי "בהתקיימות חילוקי דיעות בי הצדדים להסכם זה, לרבות ניוד עובדים או פיטורים, ינסו הצדדים להגיע להסכמה. באין הסכמה, יפנו הצדדים למנגנון לחילוקי דיעות". בהמשך נקבע כי בהעדר הסכמה תוך 30 ימים, תועבר המחלוקת לועדה פריטטית, ובהעדר הכרעה במחלוקת ניתן לפנות לבורר או לבית הדין לעבודה".

אין למנוע מהמבקשת לקיים הליך ליישוב חילוקי דיעות בקשר לטענותיה בכל הנוגע לפגמים להם היא טוענת בהליך פיטוריו של דביר, וראוי שהדבר ייעשה לצורכי ליבון טענות ומצוקות ושיפור תהליכי העבודה המשותפת של הצדדים ליחסי העבודה הקבוציים.

...

מסקנה זו עולה הן ממזכר הדוא"ל של פרדי מיום 12.2.17 והן מעדותו בבית הדין בחקירתו הראשית ("זה נכון שלא התנגדתי אך זה לא אומר שהסכמתי") ובסוף חקירתו הנגדית.

עם זאת, על פי עדותו של פרדי, המקובלת עלינו, הוא פנה לאחר השימוע לדביר ושאל אותו לעמדתו, ולאחר שזה אמר שהוא מבקש להמשיך לעבוד במשיבה, הוא פנה להסתדרות.

סוף דבר בית הדין מחליט לקבל את הבקשה במובן זה שעל הצדדים לקיים הליך ליישוב חילוקי דעות בקשר לפיטוריו של דביר בהתאם להוראות סעיף 33 להסכם הקיבוצי.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים ולהעברתם לבירור בפני חבר בוררים שימונה על ידי "ועדת עוצ"מ המשותפת" בהתאם לחוקת עוצ"מ. המבקשת טוענת כי על יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסדר הקבוצי הידוע כחוקת העבודה לחברי עוצ"מ (להלן חוקת עוצ"מ).

בהנתן שעיקר תביעתו של התובע היא לפדיון חופשה הסכמית, פיצוי בגין העידר שימוע ופצוי בגין עוגמת נפש (5,000 ₪) שמקורם בהוראות החוקה או שהם אינם מבוססים על הוראות חוק קוגנטיות ועל כן ניתן להתנות או להסכים לגביהן והם ניתנים לבירור בפני ועדת הבוררים, על פי הילכת העיקר והטפל, ועל מנת שלא לפצל בין התביעות ולהרבות בהליכים, יש לעכב את ההליכים ולהעביר את התביעה כולה על פי הסכם הבוררות בפני ועדת עוצ"מ. בעיניין זה שקלנו גם את טענות המבקשת כי יש מקום לבירור סוגיית כתב הויתור ומצאנו כי משהזכויות הרלוואנטיות מצויות בסמכותה של ועדת הבוררים, הרי שגם סוגיית הויתור צריכה להיבחן על ידם במסגרת הליך הבוררות.

...

בהינתן שעיקר תביעתו של התובע היא לפדיון חופשה הסכמית, פיצוי בגין העדר שימוע ופיצוי בגין עוגמת נפש (5,000 ₪) שמקורם בהוראות החוקה או שהם אינם מבוססים על הוראות חוק קוגנטיות ועל כן ניתן להתנות או להסכים לגביהן והם ניתנים לבירור בפני ועדת הבוררים, על פי הלכת העיקר והטפל, ועל מנת שלא לפצל בין התביעות ולהרבות בהליכים, יש לעכב את ההליכים ולהעביר את התביעה כולה על פי הסכם הבוררות בפני ועדת עוצ"מ. בעניין זה שקלנו גם את טענות המבקשת כי יש מקום לבירור סוגיית כתב הוויתור ומצאנו כי משהזכויות הרלוונטיות מצויות בסמכותה של ועדת הבוררים, הרי שגם סוגיית הוויתור צריכה להבחן על ידם במסגרת הליך הבוררות.

סיכומו של דבר, ההליכים בתביעת התובע מעוכבים.

תביעות התובע יועברו לבוררות בפני ועדת עוצ"מ המשותפת כאמור בחוקת עוצ"מ. בנסיבות הענין מצאנו להורות שכל צד יישא בהוצאותיו.

ועדה פריטטית, אשר הנה כלי ידוע ומוכר במשפט העבודה הקבוצי, מהוה חלק בלתי נפרד מהתפיסה לעיל, ובית הדין, אשר לו הפיקוח השפוטי על פעולתה, ייתן להחלטותיה נפקות מלאה כל עוד מילאה אחר כללי הצדק הטבעי ולא חרגה מן הסמכות שהוקנתה לה. בית הדין הארצי לעבודה, הביע את דעתו בסוגיות אלו לא אחת, תוך שהוא קובע בין היתר את הדברים הבאים היפים לענייננו: "חשיבות רבה נודעת לאוטונומיה של השותפים ליחסי עבודה. על פי השיטה במשפט העבודה הישראלי, הותיר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקבוציים, במסגרת האוטונומיה שלהם, את הכוח והסמכות לקבוע את תוכנו של הסכם קבוצי. מקום בו במסגרת הסכם קבוצי מוקם מנגנון מיוחד להכרעה בסכסוכים בין המעסיק לבין עובדיו, תחת בירור הסיכסוך בבית הדין, יש להיתחשב, ככל האפשר, ברצון הצדדים. עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעיניין ועדות פריטטיות והעברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך, במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהוה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנאטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון נטראלי אשר יכריע בסכסוכים באופן עינייני, נכון, יעיל והוגן". (ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין – מכבי שירותי בריאות, פד"ע מ' 505, 526).

לנוכח כך ולאור עמדת הנתבעים בתגובתם, בקשר להמשך הדיון בועדה הפריטטית, המלמדת על נכונותם העקרונית ללבן את עיקר השאלות שבמחלוקת במנגנון של יישוב חילוקי דיעות, טרם הכרעה בהן על ידי בית הדין, ימסרו הצדדים בתוך 14 יום מהיום, הודעה משותפת בדבר עמדתם לפנייה משותפת להליך של גישור.

...

עוד צוין כי במסגרת השיחות הועלו הצעות פרישה לתובע אולם אלו לא התקבלו על ידו כאשר בסופו של דבר, לאחר שבמשך תקופה ארוכה לא התקיימו מגעים בין הצדדים, פרש התובע לגמלאות בחודש מרץ 2017.

ובכן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולנוכח עמדות הוועדה כפי שהובאו לפני באמצעות הגב' יפעת בן ציון, במכתבה מיום 15.10.2017 וכן בפירוט רב באמצעות עו"ד רונן אהרוני, ביום 16.11.2017, אני סבור כי במקרה זה מוצו ההליכים לפני הוועדה הפריטטית, הגם שלא ניתנה החלטה כתובה בעניינו של התובע על ידי הוועדה.

בקשת הנתבעים בכתב ההגנה בנושא זה לפיכך, נדחית.

ביום 3.10.2017 הוגשה הודעה משותפת שלפיה החברה הכירה ביציגות ההסתדרות, וכמו כן החברה הצהירה כי "תפעל על פי דין בכל הנוגע לזכות ההתארגנות". בהמשך להודעה זו בקשת הצד נמחקה, ולא נתבררו הטענות שהעלתה ההסתדרות בבקשה בעיניין פעולות החברה לסיכול ההתארגנות.

בהחלטה בבקשה לסעד זמני נקבע כי על הצדדים למצות תחילה, בטרם תדון בקשת הצד, את ההליכים שנקבעו בהסכם הקבוצי הענפי – ועדה פריטטית ובוררות.

...

סיכומו של דבר: בית הדין האזורי, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, קבע כי בהתחשב במהות תפקידו של העובד כמנהל תיקי לקוחות, אשר כפי שהעיד מר שי ירון הוא "אחראי על יצירת הקשר עם הלקוח, ...ולאורך כל חיי העסקה הוא אחראי על כך שהלקוח ישאר מרוצה הוא חייב לשמור איתו על קשר אישי ושוטף באמינות ובשקיפות ככל שניתן כמובן ולגשר ולקשר בינו לבין כל המחלקות החטיבות והאגפים בחברת אוויס", ובמהות התלונות כנגד העובד ובהצטברותן - הוכח שפיטוריו של העובד נבעו מאי שביעות רצון מתפקודו המקצועי, וללא כל קשר למעורבותו ופעילותו בהתארגנות העובדים בחברה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר הראיות שבתיק, וכאמור מנקודת מוצא שנטל ההוכחה מוטל על החברה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. סוף דבר – הערעור נדחה.

לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ועל כן אין צו להוצאות.