בוררות בתביעות צרכנים

נטען כי הנתבעת סירבה לתת לו ייצוג משפטי ולכן איבד את האמון בה ואין זה הגיוני לצפות ממנו לפנות אליה שוב ולדרוש את תיקון העוול שניגרם לו. התובע הוסיף שבהתאם לסעיף 3 לחוק הבוררות אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים ולכן משעיקר התביעה לזכויותיו כצרכן אינם ברי בוררות בבית הדין הפנימי של הנתבעת.

...

דיון והכרעה השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם מקומה של תביעת התובע כנגד הנתבעת בגין ייצוג בלתי הולם להתברר בפני בית הדין האזורי או שמא בפני בית הדין הפנימי של הנתבעת? לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין התביעה לייצוג בלתי הולם להתברר בפני בית הדין הפנימי של הנתבעת, כפי שיפורט להלן.

לעניין טענת התובע ולפיה בית המשפט העביר את התביעה לבית הדין האזורי עובדה המצביעה על דחיית הבקשה להעברת הדיון לבית הדין הפנימי של הנתבעת אציין כי דינה להידחות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

השורה התחתונה והאופרטיבית של פסק הדין בהפ"ב 24365-03-17 הנ"ל הייתה (בסעיף 9 שלו) כדלקמן: "המהלך המתאים בשלב הנוכחי הוא שהליך הבוררות יימשך ויושלם בעניינים שנותרו על הפרק... במסגרת זו ניתן יהיה להעלות גם טיעונים רלבאנטיים מתוך מה שעלה בהליך דנן. לאחר שיינתן פסק בוררות סופי, שמורות לשני הצדדים הזכויות לנקוט הליכים חדשים ועדכניים, כפי שימצאו לנכון ולהתייחס במסגרתם לכל השתלשלות העניינים ולכל שיהיה רלבאנטי". בהמשך לכך נקבע שם (בסעיף 12): "בהנתן התוצאה הסופית ומכלול הנסיבות, לא יבוא עתה חיוב בהוצאות של צד כלשהוא כלפי רעהו ואסתפק בקביעה כי ניתן יהיה להדרש לשאלת ההוצאות בקשר לתובענה דנן במסגרת המשכו של הליך הבוררות או במסגרת הליכים שיבואו בעקבותיו (אם וככל שיהיו כאלה)". בעקבות פסק הדין האמור ומהלכים נוספים שהתקיימו במסגרת הבוררות, ניתן ביום 1.5.18 פסק בוררות, אשר השורה התחתונה שלו היא כי על "גלאט" לשלם ל"ברכת הארץ" סך של 3,908,012 ש"ח כולל מע"מ, כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן החל מיום 3.12.17 עד ליום התשלום בפועל.

...

באותו יום ניתן פסק בוררות נוסף, אשר במסגרתו נדחתה בקשתם של "ברכת הארץ" לחייב את "גלאט" בסכום נוסף של 500,000 ש"ח כפיצוי בגין הפרת ההסכם והשורה התחתונה שלו היא כי "לאור האמור בסעיף 12 לפסק הדין של כב' ביהמ"ש המחוזי מיום ח' כסלו תשע"ח, 26.11.17, ולאור ההליכים הנוספים שהתקיימו בין הצדדים, אנו מחייבים את [גלאט] לשלם ל[ברכת הארץ] סך של 30,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד". לשני הפסקים האמורים, הכוללים הוראות אופרטיביות בדמות חיובים כספיים, קדמה החלטה מנומקת בהרחבה, הדוחה בקשה של "גלאט", שהוכתרה בכותרת "טיעוני הנתבעים בדבר הטעויות שנפלו בפסק הבוררות מיום 4.2.17". לאחר שהבוררים פסקו את שהובא בסעיף 6 דלעיל, הוגשו שתי התובענות דנן.

בהינתן התמונה הכוללת הנגלית לעינינו עתה, אני סבור אף ביתר שאת כי כך הוא וכי, מכל מקום, אין הצדקה לבקשות הביטול ויש לאשר את שפסקו הבוררים.

עם זאת, אני סבור כי להליכים הקודמים אין לייחס נפקויות גדולות מאלה שיוחסו להם במסגרת פסק דין זה. הערה שניה עניינה בכך כי במכלול נסיבות המקרה, אפילו היו "גלאט" מבססים עילת ביטול לגבי מה שעל הפרק, לא היה מקום לבטל את שפסקו הבוררים.

סוף דבר השורה התחתונה של פסק דין זה היא כאמור בסעיף 11 דלעיל.

תקנה 500(7א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (חלופה אשר הוספה בסוף שנת 2018; כיום תקנה 166(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018), מאפשרת המצאה במקרה שבו "התובענה מבוססת על נזק שניגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהיתנהגות של הנתבע, ובילבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן שהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין-לאומי או במתן שירותים בין-לאומיים בהקף משמעותי". התקנה נועדה בעיקר לאפשר בירור של תביעות צרכניות, אל מול ספקים או נותני שירות בנלאומיים.

בסעיף 22 להסכם ההיתקשרות בין הצדדים קיימת תניית שיפוט, הקובעת כי הסיכסוך בין הצדדים יתברר בבוררות בהתאם לכללי הבוררות הצרכנית של איגוד הבוררות האמריקאי.

...

התקבולים ממכירת הציוד באתרו של המשיב התקבלו בחשבונות מט"ח ובחשבונות PAYPAL, אולם בסופו של דבר הגיעו אל חשבון הבנק הישראלי של המשיב.

אשר לשיקולים הציבוריים – הרי שבהינתן כל האמור לעיל, די לסברתי בכך שיש אינטרס ציבורי התומך בזכותם של תושבי ישראל לברר טענותיהם בדבר פגיעה לכאורה מפעילות תאגיד בינלאומי הפועל, בין היתר, בישראל באמצעות האינטרנט, כדי לאפשר להם להתדיין בישראל.

נוכח האמור, סבורני כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ולפיכך נדחית בקשת רשות הערעור.

דיון עיקר המחלוקת הוא בשאלת תחולתו של חוק הגנת הצרכן על העיסקאות שבין אמזון והצרכנים הישראלים, וביתר פירוט – האם סעיף ה-disputes בהסכם של אמזון עם לקוחותיה המחייבם לפנות לבוררות בחו"ל, בהתאם לדין מדינת וושינגטון, ומונע מהם הגשת תובענה ייצוגית, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד.

...

עמדה זו נותרה אמנם דעת יחיד, אך היא זכתה לחיזוק ניכר בפסק דין טרוים, ונביא מדברי כב' השופטת וילנר בסוגיה זו: "דיני הגנת הצרכן נועדו ביסודו של דבר לגשר על הנחיתות האינהרנטית של הצרכן ביחס לעוסק בהקשרים של כוח ומידע באמצעות קביעת 'כללי משחק' הוגנים, שימנעו ניצול לרעה של פערי הכוח והמידע ויחזקו את האוטונומיה של הצרכן. ואכן, בשל מאפייני החוזה הצרכני, דיני הגנת הצרכן הם ברובם קוגנטיים... אין לכחד, חופש החוזים נפגע כתוצאה מהיעדר היכולת להתנות על ההוראות הכופות של דיני הגנת הצרכן. ואולם, הקוגנטיות של הדין הצרכני נועדה להגשים את ערך האוטונומיה של הצרכן, שהרי 'ההבנה היא כי דווקא היעדר מאפיין קוגנטי של חקיקה צרכנית היה פוגע בהגשמת האוטונומיה של הצרכן ...יש להתבונן אפוא על האינטרס של הצרכן הישראלי, שהיחסים בינו לבין פייסבוק יוסדרו לפי הדין הישראלי, בראי תכליות דיני הגנת הצרכן בישראל, בשים לב למאפיינם הקוגנטי ... תניית ברירת הדין פוגעת באינטרס של הצרכן הישראלי כי יחסיו מול פייסבוק יוסדרו לפי הדין הישראלי, באופן שמעמיק את פערי הכוח והמידע בינו לבין פייסבוק, בניגוד לתכליות דיני הגנת הצרכן. לאור זאת; בשים לב לרכיב הקוגנטי של דינים אלו בישראל; ובהינתן המשקל המועט שיש ליתן לאינטרס של פייסבוק אירלנד, להסדיר את יחסיה מול צרכנים אך ורק לפי הדין הקליפורני לנוכח הסכם השימוש החדש – מסקנתי היא שתניית ברירת הדין מְגִנָּה למעלה מן הראוי על אינטרס זה של פייסבוק בהתקשרות מול צרכנים בישראל, כך ש‎יש לקבוע כי מדובר בתנייה מקפחת ביחס ללקוחות אלה". תפיסה ערכית זו, לפיה עקיפת ההגנות שניתנו לצרכן מקומי אינה הוגנת, אינה ייחודית לדין הישראלי, ולכן נקבע בשיטות משפט אחרות, באיחוד האירופי, במדינות העולם ואפילו בחלק ממדינות ארה"ב, שאין בכוחן של תניות ברירת דין בחוזים צרכניים אחידים כדי לגרוע מהוראות קוגנטיות מקומיות שנועדו להגן על הצרכן.

במובן זה אני סבור כי המהלך בו נקטה אמזון (ככל שלא בוטל) הינו מהלך רצוי ונכון, וכי בירור מחלוקות צרכניות אישיות, הנוגעות לעסקה הספציפית, במסגרת בוררות מקוונת עשוי להיות מהיר וזול בהרבה מניהול הליך בבית המשפט הישראלי.

הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 14160-02-16 לפני: כב' השופט הבכיר יהושע גייפמן התובעות: 1. צמרת מוריה (חיפה) בע"מ 2. קואופ צפון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (בפרוק) ע"י ב"כ עו"ד דוד זיסו נ ג ד הנתבעים: 1. אדרי-אל ישראל ייזום ופיתוח בע"מ 2. אדרי-אל ישראל נכסים בע"מ 3. גבי אדרי ע"י ב"כ עו"ד יוסי כהן ועו"ד רינה מיוחס ובעניין: התובעים שכנגד : 1. אדרי-אל ישראל ייזום ופיתוח בע"מ 2. אדרי-אל ישראל נכסים בע"מ 3. גבי אדרי ע"י ב"כ עו"ד יוסי כהן ועו"ד רינה מיוחס נ ג ד הנתבעות שכנגד: 1. קואופ צפון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (בפרוק) ע"י ב"כ עו"ד דוד זיסו 2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב חיפה ע"י ב"כ עו"ד דוד בסון 3. פרתם פרויקט אורנים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דוד זיסו פסק דין חלקי

התנאי המתלה בהסכם 2012, שהוויתור הזמני יהפך לויתור סופי, וקב' אדרי תהיה פטורה מלשלם את התמורה עבור זכויות הקומבינאציה רק לאחר שיוצהר ע"י בימ"ש או בורר, בתביעה שתוגש ע"י קואופ, על ביטול הסכם הקומבינאציה – מסביר ומבהיר מדוע קב' אדרי המשיכה לנהל משא ומתן עם פרתם על הביטול, גם לאחר שליחת הודעת הביטול ע"י קואופ.

...

נדגיש, בסעיף 1.1 להסכם מ-7.11.16, שנחתם בין ההסתדרות לבין צמרת ופרתם, נקבע: "מוסכם כי לאחר 48 חודש מתאריך מסמך זה, רשאי כל אחד מהצדדים לבטל את הסכם הקומבינציה...". סוף דבר א] הוויתור הזמני של קואופ על גביית 10.6 מיליון ₪, בגין הזכויות מכוח עסקת הקומבינציה, לאחר שלא הוגדלו זכויות הבניה ע"י רשויות התכנון והבניה, ולא ניתן היה לממש את הסכם הקומבינציה - הפך לוויתור סופי, שלא ניתן לחזור ממנו ביחסים הפנימיים בין קואופ לבין קב' אדרי.

ג] התובעות תשלמנה לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.