בוררות בפני הממונה על יחסי עבודה ובפני בוררים אחרים

פסק הבוררות פסק הבוררות הכריע במחלוקת שניטשה בין בעלי הדין בהקשר להסכם לניצול זכויות בנייה, השבחת נכס מקרקעין בתל אביב, וחלוקת הבנוי, במסגרתו הייתה המשיבה ממונה על הוצאת היתר בנייה, ואילו המבקשת על הבנייה בפועל.

על יסוד האמור לעיל פסק הבורר כי "על הנתבעת לשאת בתשלום לתובעת עבור העבודות הנוספות לפי עלות מקובלת בשוק, שכן העבודות הנוספות לא נכללו בהסכם ולא תומחרו על ידי התובעת". בה בעת מצא לנכון הבורר "לבחון האם יש להטיל על נעמן-איתן 'אשם תורם' משלא בדקה באופן מספק את הנתונים בערייה או בכל מקום אחר". הבורר השיב על השאלה בחיוב משמצא כי ניסיונו של מנהל המשיבה היה צריך ללמדו כי "...לכל גרמושקה סופית יש גם מיסמך הנחיות לשפוץ", וכי תוך שימוש בתיקי הבניין הזמינים באנטרנט ניתן היה לזהות, עוד בסוף שנת 2015, קודם לחתימת "הסכם הקומבינאציה" הסופי שבין הצדדים הנושא תאריך 20.04.2016, כי מיסמך מעין זה קיים, אף שטרם נסרק באותו שלב, ולדרוש הצגתו.

אין לשעות גם לטענת המבקשת לקיומה של עילת ביטול הנעוצה בהמנעות הבורר לפסוק בהתאם לדין חרף מחויבותו לעשות כן מש "...פקוחו של בית המשפט בהתאם לעילה זו אינו ביקורת 'ערעורית', אלא מדובר בבקורת האם אכן פעל הבורר בהתאם להתנאת הצדדים, קרי, לפסוק על פי הדין. אלא שעל פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, גם אם טעה הבורר בדין, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתו בשקול דעת הבורר... רק מקום שהבורר אשר חויב לפסוק בהתאם לדין ומחליט ביודעין להיתעלם מן הדין המהותי ולפסוק שלא בהתאם לו, תעמיד פסיקתו עילת ביטול לפי סעיף 24(7)... אולם אם הבורר התכוון לפסוק בהתאם לדין וטעה לגביו - אין זו עילה לביטול הפסק... בבוררות שבה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו לא יזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה, לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים... טעויות בפירוש הדין וביישומו מצד בורר אין בהן כדי להוות עילה לביטול הפסק על יסוד סעיף 24(7) לחוק הבוררות..." (רע"א 470/08 כרמל התפלה נ' מדינת ישראל, סעיפים 48-49 לפסק דינו של השופט דנציגר, ניתן ב-04.03.2010; רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ, פסקה 20, ניתן ב-06.10.2010).

...

מסקנת הבורר הייתה כי "מדובר ברשלנות משותפת של הצדדים בהבהרת העובדות הנדרשות באופן מדויק...כי מקרה זה מתאים להחלת הכלל של אשם תורם חוזי שבגינו יש לחלק את האחריות החוזית שבין הצדדים לחוזה" וכי "הקצאת הסיכונים הסבירה במכלול נסיבותיה של פרשה זו מצדיקה חלוקת אחריות שווה בין הצדדים". הפועל היוצא של מסקנתו לעיל העמדת "התוספת עבור 'עבודות ההתחייבות' על סך של 700,000 ₪... לפני מע"מ...בניכוי האשם התורם, מדובר במחצית הסכום". הבורר קיבל חלקית את תביעתה שכנגד של המשיבה, בהיבט "שכר פיקוח" בסך 40,000 ₪, ובקיזוז הסכומים הורה כי המשיבה תשלם למבקשת "סך כולל של 310,000 ₪. על סכום זה יצטרפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2018 עד ליום התשלום. לסכום זה יצטרף מע"מ כדין... כל צד יישא בהוצאותיו". טענת המבקשת המבקשת טוענת כי פסק הבוררות מצריך תיקון משאינו עולה בקנה אחד עם ההלכה שיצאה מעם בית המשפט העליון בע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (ניתן ביום 11.02.2014), בו נשללה האפשרות להחלתה של הגנת "אשם תורם" במקרים בהם חל סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968.

דין הבקשה להידחות.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.

מכאן, אין בפניי עדות או ראיה אחרת לפיה הנתבעת ידעה על דבר ההיריון עובר להפסקת עבודתה של התובעת או כי עבודתה של התובעת הסתיימה בשל ההיריון.

בשים לב איפוא כי התובעת לא השלימה 6 חודשי עבודה, הוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 לא חלות עליה, ובנסיבות אלה אף אם הנתבעת ידעה על ההיריון לאחר פיטוריה, לא הייתה עליה חובה לפנות לממונה על יחסי עבודה לקבל היתר לפיטורים או להשיב אותה לעבודה.

זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מן ההחלטה.

ככל שהתובעת הייתה מודעת לטענות כנגדה מראש, והייתה ערוכה לישיבת השימוע, היא יכלה להגיע מוכנה, בין בעצמה או בלווי עו"ד או נציג אחר מטעמה, הייתה לה היזדמנות להשיב עניינית לטענות ולנסות לשכנע את הנתבעת להותיר אותה בעבודה או לכל הפחות להגיע להסכמה על האופן בו יסתיימו יחסי העבודה מבלי להזקק להליכים משפטיים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ונימוקיי מפורטים להלן.

נוכח האמור, תביעותיה של התובעת לפיצוי מכוח עבודת נשים ולפיצוי בגין פיטורים בשל ההיריון נדחות בזאת[footnoteRef:3].

] התובעת פוטרה מעבודתה ללא שימוע כדין הגם שלא שוכנעתי כי הנתבעת ידעה על הריונה של התובעת, התרשמתי כי היא זו שיזמה את הפסקת עבודתה.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 11,025 ₪, לפי הפירוט שלהלן: סך של 7,500 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

הליך הבוררות – ביום 18/11/2021, היתקיימה ישיבת בוררות בעיניינה של המבקשת בפני הממונה האזורית על יחסי העבודה עו"ד נאווה לוי, פרוטוקול ישיבה זו לא הונח לפנינו.

בתשובה הודיע עו"ד אבי גבאי, יו"ר ההסתדרות במרחב כינרת, לנציגי ההסתדרות מר רונן אהרון ועו"ד הילה מלול-שריקי, כי המבקשת אינה מעוניינת לעבור לתפקיד אחר, וכי היא מודיעה על הפסקת הבוררות ופנייה לבית הדין.

...

לעניין טענת המבקשת לפיה ההחלטה לניידה מבוססת על שיקולים פסולים – לאחר בחינת כלל טענות הצדדים בעניין זה, העדויות שנשמעו וככל החומר אשר בתיק, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהחלטת הניוד נגועה בשיקולים זרים.

נתון אשר מחזק את המסקנה בדבר שיקולים זרים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשת מתקבלת, במובן זה שאני מורה כי עם חזרתה לעבודה, המבקשת תתייצב בנתבעת למשרתה כמזכירת מחלקת משאבי אנוש בעירייה, כך שהחלטת הניוד תוקפא עד להכרעה בהליך העיקרי.

לאור עמדת ההסתדרות, פנו הנתבעות וההסתדרות להליך של בוררות בפני עו"ד מירב הלוי, שאז כיהנה בתפקיד הממונה האזורית על יחסי העבודה במשרד העבודה.

ביחס לעובדת האחרת, הבוררת ציינה שזו העידה כי "גם אני יצאתי מהחדר שלו בוכה". עובדת זו גם הודתה כי ראתה עובדת אחרת יוצאת בוכה ועצובה מחדרו של התובע, וכי היא ניסתה לעודד אותה.

...

בהסכם הבוררות הבוררת הוסמכה לדון "בשאלת סבירות פיטוריו של מר שגיא שולזינגר מעבודתו בבנק והצדקתם". הבוררת בחנה את הראיות שהוגשו, שמעה עדויות, והגיעה למסקנה כי "הפיטורים היו סבירים ומוצדקים ונעשו בהליך תקין". הבנק קבע כי התנהלות התובע היתה בלתי ראויה, ולכן פיטר אותו.

בחינת הליך הבוררות נעשתה בהתאם לחומר הרב שהוגש מאותו הליך, והבעות הדעה אשר בתצהירי התובע ועדיו אין בהן כדי להביא למסקנה בדבר ביטול הליך הבוררות.

אחרית דבר מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את כל טענות התובע כנגד פסק הבוררות.

לפנינו בקשת צד אשר הוגשה על ידי המסלול האקדמי – המכללה למנהל (להלן – המבקש או המכללה או המסלול) לסעדים כדלקמן: לקבוע כי מאחר שהליך הגישור, אשר היתנהל בין הצדדים בפני הממונה הראשית על יחסי העבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, עו"ד רבקה ורבנר (להלן – הממונה) לא הסתיים עד יום 1.9.2021 – יועברו הנושאים שבמחלוקת להליך בוררות לפני כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר, זאת בהתאם לקבוע בסעיף 89 להסכם הקבוצי שנחתם בין הצדדים ביום 1.2.2017 (להלן – ההסכם הקבוצי משנת 2017 או ההסכם הקבוצי).

המשיב לא הראה אחרת ואנו מסכימים כי טענתו זו לא עולה בקנה אחד עם עצם ניהול המשא ומתן במשך יותר משנתיים; עם פנייתו לממונה ואף עם רצונו בהמשך ניהול המשא ומתן תחת הליך בוררות.

...

לטענה זו אין עיגון בנספח ב' ועל כן היא נדחית.

בנסיבות אלה, טענת המשיב בענין זהות הבורר – נדחית.

סוף דבר: בקשת צד מתקבלת.